מתוך גיליון מצב הרוח, גיליון מספר 650
עם הקמתה של הממשלה החדשה לפני מספר חודשים, הודיע שר הדתות על מספר שינויים מערכתיים בשירותי הדת. אחת מהן נוגעת למערכות הכשרות, הנהוגות כיום במדינת ישראל.
אין בדעתי במסגרת זו להכנס לפרטי תכניתו של כבוד שר הדתות ולוויכוח הציבורי שהתעורר בעקבותיו. אני מבקש לעמוד כאן על מספר נקודות עקרוניות, שראויות לבחינה ולשיפור במערכת הכשרות הקיימת כיום ושאני מקווה שהרפורמה שתבוצע וודאי במערכת הכשרות, תיתן להם התייחסות ותשובה.
אני כותב דברים אלה אחרי עשרות שנות הוראה רבנית ועבודה מעשית ברבנות, כולל ניסיון בניהול מערכת כשרות עירונית, באחת הערים הגדולות במדינת ישראל.
א. במדינת ישראל קימות למעשה שתי מערכות כשרות, הפועלות במקביל. מחד, מערכות כשרות המנוהלות ע"י רבני הערים והמחייבות כל עסק המבקש לקבל תעודת כשרות בתחומי אותה העיר.
מאידך, קיימים גופים פרטיים גדולים הנותנים כשרות פרטית ולא מחייבת. גופים אלה הקרובים לקהילות גדולות בארץ, הפכו להיות גופים דומיננטיים במערכת הכשרות וחלק גדול מן הנזקקים לשירותי הכשרות נאלצים לקבל גם את הכשרות והתעודות של אותם גופים.
הנזקקים לשירותי הכשרות מוצאים עצמם פעמים רבות נאלצים לקבל מספר תעודות, ע"מ לרצות את קהל המשתמשים השונה. דבר זה מייקר מאוד את הכשרות והופך אותה לגורם משמעותי בתחרות המסחרית וגורם משמעותי במחיר של המוצר המוגמר. הן אם מדובר במוצר תעשייתי, או במנת אוכל במסעדה, או במלון.
לעניות דעתי זה מצב לא ראוי מהרבה בחינות והרפורמה חייבת ליתן דעתה על ביטול כפל הכשרויות. זה יוצר מצב לא הגיוני, שאם קמה מערכת כשרות יעילה ומקצועית כמו מערכת הכשרות של "צהר", המבקשת לתת תעודת כשרות ללא כשרות הרבנות המקומית, היא אינה יכולה לתת תעודת כשרות אלא תעודת השגחה. והצרכן אינו יודע להבחין מה בין תעודת כשרות לתעודת השגחה.
ב. למעשה, צרכן הכשרות אינו יודע במה שונות דרישות הכשרות של גוף אחד למשנהו. חמור מזה, צרכן נכנס למסעדה, אינו יכול לדעת האם גוף הכשרות המופיע על התעודה מספק את הדרישות הכשרות של בני עדתו.
ג. בעל מפעל הבא לייצר מוצר ולקנות חומרי גלם ממקורות שונים, מוצא את עצמו במצב מוזר, שבו מוצר שקיבל כשרות בעיר אחת אינו יכול לעמוד בדרישות של רב בעיר אחרת והוא חמור מאוד מדוע לא קיימת אחידות ברורה בהוראות הכשרות בארץ, על מנת שהוא יוכל לתפקד בצורה סבירה ולא ליפול חלל בין המערכות השונות.
ד. לא נוכל להתעלם מן העובדה, שיש מקרים שהמערכות השונות של הכשרות, באות לרצות ציבורים שונים ולפעמים מעסיקות אנשים בהתאם לצרכי קהילתם ולא רק בהתאם לצרכי הכשרות. הדבר גורם לייקור ולסרבול מערכת הכשרות.
ה. החוק כיום מחייב את בית העסק, להזדקק לכשרות המקומית שגורם לו למונופול בכשרות, שלפעמים מוכיח את עצמו לרעה. ומצד שני, אם תהיה כאן תחרות שיווקית, כל אחד יוזיל את המחיר ואולי על חשבון איכות הכשרות ובוודאי שדרך הממוצע היא הדרך החכמה, שזקוקה לדיון ושיתוף פעולה.
אני מצפה שבעקבות הרפורמה, תקבע הרבנות הראשית מה היא כשרות רגילה ומה היא כשרות מהודרת וכל נותן כשרות יידע מה הם חובותיו, על מנת לקבל את תעודת הכשרות הרגילה ומה הם חובותיו במסגרת כשרות מהודרת.
כל צרכן יידע להגדיר לעצמו מה היא רמת הכשרות שהוא נזקק לה. מערכת הכשרות תיתן לכל אזרח, אפשרות לקבל אוכל כשר במדינת ישראל, תוך קבלת שירות אמין ולא יקר. ויקום בנו "יאכלו ענווים וישבעו" יתרבו צרכי הכשרות ותגדל קדושת בני ישראל בארץ הקודש.
