שמיטה / סיון הר-שפי

הַהַתְחָלָה תִּהְיֶה שְׁמִטָּה

נַרְפֶּה וְנֻפְקַר לַזְּרָמִים

לֹא בְּחֵרוּק שִׁנַּיִם לַתְּלָמִים

נִתֵּן לָהּ לְקַלְקֵל אֶת הַשּׁוּרוֹת

בַּהַתְחָלָה נִתֵּן לָהּ מְנוּחָה

אַחַר כָּךְ נַעֲבֹד בָּהּ שָׁנִים

כְּיָמִים אֲחָדִים

הָעֵשֶׂב יַעֲלֶה פֶּרֶא

הַחַיָּה תִּרְבֶּה

הַמַּיִם יִשְׁתַּגְּעוּ וּמַעְיָן

יִפְרֹץ בַּבַּיִת

בַּסָּלוֹן, לְעֵינֵי כֹּל.

יִפְּלוּ כַּפְתּוֹרִים, יַעֲלוּ פְּרָחִים

לְלֹא מְבוּכָה

הִיא תֵּינִיק אוֹתָנוּ מִדְּבַשׁ הֶחָלָב.

הַהַתְחָלָה תִּהְיֶה שְׁמִטָּה

כְּבִשְׁנַת שִׁכְחָה

מֵכִין אֶת עַצְמוֹ בָּעֹמֶק

חֲקַל תַּפּוּחִין.

מתוך 'גלות הלויתן', בהוצאת הקיבוץ המאוחד.