לפני שבועות אחדים פנה משגיח כשרות מטעם רבנות מקומית בדרישה מהמעסיק להעלאת שכרו. הוא טען שהואיל ויש במטבח של אותו מקום עובדים לא יהודים הוא נדרש להיכנס למטבח שוב ושוב ולפעול כדי שהבישולים במקום יהיו בגדר בישול ישראל. המעסיק ענה בשלילה ואמר: הרי אני משלם לך את המשכורת המלאה שנקבעה מראש בדיוק לשם כך – שתיכנס למטבח כנדרש. כעבור כמה ימים קיבל המעסיק פניה ממפקח הכשרות של אותה רבנות שדרש להתקין נר תמיד חשמלי בכל התנורים, הסירים והמחבתות החשמליים שבאותו מטבח. פתרון דחוק זה, שאינו מקובל על כל הפוסקים, כרוך בהוצאה כספית של אלפי שקלים, והוא נועד לאפשר למשגיח להפעיל את מערכת החשמל במטבח בלחיצת כפתור אחת בבוקר, ואחר ללכת להשגיח במקומות נוספים במהלך היום. מפקח הכשרות הבהיר למעסיק שאם הוא יעלה את שכרו של המשגיח, לא יהיה צורך בהתקנת נרות תמיד, והמשגיח יוכל לדאוג לבישול ישראל למהדרין.
פתחתי באנקדוטה זו, בה התבקשתי להתערב, דווקא מפני שלא מדובר בה על שחיתות, ואני מאמין שמקרי השחיתות במערכת הכשרות הם מעטים יחסית. הבאתי מקרה זה כיוון שהוא ממחיש בזעיר אנפין כמה בעיות מהותיות שקיימות במערכת: התלות של המשגיח במעסיק המשלם את שכרו, התלות של בעל העסק במפקח הכשרות שהנחיותיו משתנות לא פעם בהתאם לשיקולים זרים, הצורך המתמיד של משגיחי כשרות למצוא דרכים להעלאת שכרם, ויחסי הקרבה שבין רבנים ומפקחים לבין המשגיחים, כאשר לא פעם מינויים של קרובים ומקורבים מקלקלים את השורה.
מהפכת הכשרות שמציע שר הדתות מתן כהנא פותחת את תחום הכשרות לתאגידים שאינם מוגבלים לאזור מסוים, ובכך היא עשויה ליצור תחרות, להביא להתייעלות ולנטרל את הבלעדיות של הרבנויות המקומיות. כיום יש לרבנות המקומית זכות בלעדית על מתן כשרות בתחומה. במקומות רבים מחלקת הכשרות של הרבנות מתפקדת היטב, אך במקומות רבים אחרים היא סובלת מפגמים שונים. יש כיום קרוב לשלושים ערים שאין בהן רב מכהן, והרבנים שחותמים בהן על תעודות הכשרות מכהנים במקומות מרוחקים, ואינם מעורים בנעשה במקומות אותם הם מאשרים. הכנסת התחרות לתחום הכשרות תעודד התייעלות, תוביל לשקיפות בדרישות הכשרות, ועשויה לשפר גם את השירות מבחינת הקפדה על דרך ארץ ומאור פנים. כרב מקומי שאחראי על מערכת כשרות זה קרוב לשלושים שנה, אני מברך על הכנסת תחרות לתחום זה.
רמת הכשרות אמורה להישמר ברפורמה החדשה על-ידי כך שהרבנות הראשית תהיה הרגולטור שקובע את הסטנדרטים הנדרשים מנותני הכשרות. כפי שנמסר לאחרונה הרפורמה של השר מתן אמורה להתמתן, כאשר רבנים מקומיים יוכלו להיות חלק מתאגידי הכשרות, והרבנים שיקבעו את תנאי הכשרות בתאגידים החדשים שיוקמו יהיו רק כאלה שכיהנו בעבר או מכהנים בהווה בתפקיד רב עיר. שינויים מבורכים אלה אמורים להבטיח את איכות הכשרות. במקביל יש מקום לקוות שתתבטל התופעה הרווחת של כפל כשרויות, כאשר מפעלים ובתי עסק משלמים לשני נותני כשרות: הרבנות המקומית ובד"ץ כלשהו, והדבר יוזיל את עלויות הכשרות.
אכן גם לי יש חששות לא מבוטלים מפני הרפורמה המוצעת. כדי שזו תצליח יש הכרח שיינתנו לגורמים מתאימים סמכויות פיקוח ואכיפה על התאגידים. יש צורך להבטיח שגם עסקי מזון במקומות רחוקים בפריפריה יזכו להשגחת כשרות מהתאגידים שיוקמו או מאגף של הרבנות, ולא יקופחו בשל אינטרסים כלכליים. יש לוודא שהמשגיחים יקבלו משכורות ותנאי שכר הולמים, במקביל להידוק בצורת עבודתם ובפיקוח עליה. אם מרכיבים אלה יתקיימו ברפורמה המדוברת יש לה פוטנציאל גדול לשיפור מצב הכשרות בישראל. חודש התיקון והתשובה עשוי לאתחל מחדש תהליך תיקון שמתבקש זה שנים.
*נשיא תנועת "נאמני תורה ועבודה", רב היישוב ניר עציון.
