ההתקפות על חיילי צה"ל בריכוזים חרדיים קיצוניים אינן חדשות, אבל הן חושפות מגמה משמעותית שיש להתייחס אליה. דווקא ככל שהשתלבות חרדים בצבא גוברת, וככל שמראה חייל חרדי לבוש מדים נהיה אפשרי ברוב השכונות החרדיות בארץ, מחריפה ההתקפה עליהם. ההתקפה אמנם מחריפה, אבל לאו דווקא השותפים בה. למעשה, ייתכן שעוצמות ההתקפה גוברות ככל שמספר הפועלים בשירותה פוחתים.
תופעה דומה אפשר לראות בוויכוח על שירות נשים דתיות בצבא: ככל שיותר נשים דתיות בוחרות בשירות משמעותי בצבא, כך גוברת הביקורת עליהן ועל הצבא מצד גורמים מסוימים במחנה הדתי־ציוני, שמייצגים חלק קטן ממנו. מתקפה זו כוללת אלימות מילולית ולא פיזית, אולם הרעיון בה דומה.
בשני המקרים מדובר במיעוט קולני, ובשני המקרים מדובר במתקפה שמאחרת את זמנה: הכלבים נובחים והשיירה עוברת; הסוסים כבר עזבו את האורווה. ההבנה שכדי לשמור על מדינתנו בטוחה ויציבה יש לשרת במסגרתה בצבא או בשירות לאומי־אזרחי, ושאסור להשתמט בתואנות שווא, היא דעת רוב הציבור. הקיצונים החרדים והחרד"לים רק ממחישים בהתקפותיהם הנבזיות את עומק הנתק שבינם לבין הציבור שהם לכאורה מייצגים. רוב הציבור החרדי לא מעלה על דעתו לפעול כלפי חיילי צה"ל כפי שעשו הקיצונים, ורוב הציבור הדתי לא מעוניין לתקוף את הנשים הדתיות המתגייסות או את מפקדי צה"ל.
למרות השוליות של התופעות הללו, אסור להתעלם מהן. טוב עשו מנהיגי המדינה כאשר הביעו את דעתם השלילית הנחרצת כלפי תופעות אלו, כפי שעשו לאחר המעשה המזעזע של שריפת בובות בדמות חיילי צה"ל במסגרת מדורות ל"ג בעומר במאה שערים בשבת. אם נתעלם מהן, ונפטור אותן כניסיון לגיטימי להבעת דעה, קיים חשש כי אנשים צעירים ייסחפו אליהן שלא בטובתם. מנוער הגבעות ועד לסרבני הגיוס בשמאל, לפעולות כאלו יש לעיתים קהל בלתי צפוי, לא מנוסה ושבע הבטחות מהדור המבוגר.
הפתרון לכך טמון בעיקר בהמשך חיזוק המרכז באותם ציבורים. חיזוק המרכז יתבטא בתמיכה במסלולי הגיוס החרדי ובהמשך הקמפיין לגיוס לצה"ל בקרב ציבור זה, תוך כדי המשך ההידברות עם מנהיגי הציבור החרדי. הוא יתבטא גם בהמשך עידוד שירות נשים דתיות בצבא, תוך כדי המשך הדיון עם רבנים ומחנכים בציונות הדתית על הדרך הנכונה לעשות זאת. חיזוק המרכז יתבטא בשילוב כלל האזרחים במדינה בשירות, תוך כדי מתן אפשרות לשמור על אמונתם ואורחות חייהם.
לעיתים קרובות תהליכים אלו הם קשים. חיזוק המרכז נתקל באתגרים משני הכיוונים: גם מאלו שסולדים מהמדינה ולא מעוניינים בהתערבותה בחייהם כלל, וגם באלו שרואים את ההתאמות שמבצע הצבא כפוגעות בערכי שוויון. עם האתגרים הללו אפשר וצריך להתמודד: אפשר לאפשר שירות חרדים ללא פגיעה משמעותית בנשים. ניתן לאפשר לנשים דתיות לשרת בצבא ללא פגיעה באורחות חייהן. עד עתה, נראה שצה"ל וגורמי הביטחון מצליחים לעמוד במשימות אלו, וצריך לעודדם לא לסגת מהמשימה החשובה של חיזוק המרכז – משימה קריטית לקיום מדינה יהודית ודמוקרטית.
הכותב הוא יו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה ומרצה למשפטים ויישוב סכסוכים בקריה האקדמית אונו
תופעה דומה אפשר לראות בוויכוח על שירות נשים דתיות בצבא: ככל שיותר נשים דתיות בוחרות בשירות משמעותי בצבא, כך גוברת הביקורת עליהן ועל הצבא מצד גורמים מסוימים במחנה הדתי־ציוני, שמייצגים חלק קטן ממנו. מתקפה זו כוללת אלימות מילולית ולא פיזית, אולם הרעיון בה דומה.
בשני המקרים מדובר במיעוט קולני, ובשני המקרים מדובר במתקפה שמאחרת את זמנה: הכלבים נובחים והשיירה עוברת; הסוסים כבר עזבו את האורווה. ההבנה שכדי לשמור על מדינתנו בטוחה ויציבה יש לשרת במסגרתה בצבא או בשירות לאומי־אזרחי, ושאסור להשתמט בתואנות שווא, היא דעת רוב הציבור. הקיצונים החרדים והחרד"לים רק ממחישים בהתקפותיהם הנבזיות את עומק הנתק שבינם לבין הציבור שהם לכאורה מייצגים. רוב הציבור החרדי לא מעלה על דעתו לפעול כלפי חיילי צה"ל כפי שעשו הקיצונים, ורוב הציבור הדתי לא מעוניין לתקוף את הנשים הדתיות המתגייסות או את מפקדי צה"ל.
למרות השוליות של התופעות הללו, אסור להתעלם מהן. טוב עשו מנהיגי המדינה כאשר הביעו את דעתם השלילית הנחרצת כלפי תופעות אלו, כפי שעשו לאחר המעשה המזעזע של שריפת בובות בדמות חיילי צה"ל במסגרת מדורות ל"ג בעומר במאה שערים בשבת. אם נתעלם מהן, ונפטור אותן כניסיון לגיטימי להבעת דעה, קיים חשש כי אנשים צעירים ייסחפו אליהן שלא בטובתם. מנוער הגבעות ועד לסרבני הגיוס בשמאל, לפעולות כאלו יש לעיתים קהל בלתי צפוי, לא מנוסה ושבע הבטחות מהדור המבוגר.
הפתרון לכך טמון בעיקר בהמשך חיזוק המרכז באותם ציבורים. חיזוק המרכז יתבטא בתמיכה במסלולי הגיוס החרדי ובהמשך הקמפיין לגיוס לצה"ל בקרב ציבור זה, תוך כדי המשך ההידברות עם מנהיגי הציבור החרדי. הוא יתבטא גם בהמשך עידוד שירות נשים דתיות בצבא, תוך כדי המשך הדיון עם רבנים ומחנכים בציונות הדתית על הדרך הנכונה לעשות זאת. חיזוק המרכז יתבטא בשילוב כלל האזרחים במדינה בשירות, תוך כדי מתן אפשרות לשמור על אמונתם ואורחות חייהם.
לעיתים קרובות תהליכים אלו הם קשים. חיזוק המרכז נתקל באתגרים משני הכיוונים: גם מאלו שסולדים מהמדינה ולא מעוניינים בהתערבותה בחייהם כלל, וגם באלו שרואים את ההתאמות שמבצע הצבא כפוגעות בערכי שוויון. עם האתגרים הללו אפשר וצריך להתמודד: אפשר לאפשר שירות חרדים ללא פגיעה משמעותית בנשים. ניתן לאפשר לנשים דתיות לשרת בצבא ללא פגיעה באורחות חייהן. עד עתה, נראה שצה"ל וגורמי הביטחון מצליחים לעמוד במשימות אלו, וצריך לעודדם לא לסגת מהמשימה החשובה של חיזוק המרכז – משימה קריטית לקיום מדינה יהודית ודמוקרטית.
הכותב הוא יו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה ומרצה למשפטים ויישוב סכסוכים בקריה האקדמית אונו
