שרלו? לא בבית מדרשנו

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3906123,00.html

בשל לחצים בוטלה השתתפותו של הרב שרלו באירוע דתי-לאומי. האם מי שמטיף לאהבת חינם, אחדות וגאולה, שוכח זאת כשמדובר בבית המדרש השכן?

18.06.10

הלב סוער והשכל מתקשה להאמין. כותרת ראשית באתר "כיפה" דיווחה כי "בעקבות לחץ של מדרשת הרובע, בוטלה השתתפותו של הרב שרלו באירוע של מכללת אפרתה". קשה שלא להבחין באבסורד הזועק. דווקא מדרשת הרובע, ובית היוצר שלה "הר המור", אשר עוסקים באהבת חינם, באחדות ובגאולה, בוחרים לנעוץ פעם אחר פעם חרבות של פילוג ושנאה בגופה של הציונות הדתית.

הרב אליעזר מלמד, הרב ישראל אריאל מיצהר, הרב יוסף קלנר והרב יהושע שפירא הם רשימה חלקית בלבד של רבנים שהוזמנו והרצו בעבר בפני תלמידי ישיבת "הר עציון". ספרי הרב טאו נכנסים ונמצאים בבית המדרש של "הגוש", של "עתניאל" ושל "פתח תקווה", אבל ספרי הרב שרלו נאסרו ב"בל יראה ובל ימצא" לא רק ב"הר המור" אלא גם בישיבת "מרכז הרב" הפתוחה יותר.

אז איך נקרא לזה? אהבת חינם? הסתכלות בוגרת ועמוקה על מי שנראה שונה? מתברר כי בתורתו של הרב טאו מצוי אמנם מתכון לאהבה ואחדות, אך מה שחל על השומר הצעיר והציונות החילונית, כבר לא תקף כשמדובר בבית המדרש השכן.

בתקופת ההתנתקות בלטה ישיבת "הר המור" בהיעדרה מזירת ההפגנות הציבוריות. אנשי ה"קו" העדיפו לעסוק בלימוד תורה ובפעילות "פנים אל פנים". חסימות כבישים, הפגנות ומאבק אקטיבי לא יביאו לתועלת, כך אמרו, את השינוי יש לחולל דרך התודעה הלאומית. רק אם עם ישראל ירצה לשבת בארץ ישראל, נוכל להשאר כאן, אך בכוח כלום לא ילך. לדבריהם, גם אם אנו חשים שיש לצאת למאבק, עלינו לשלוט בסערת הרגשות ולתת לשכל הישר להנחות אותנו.

לו היו אנשי "הר המור" דבקים בקו ההשפעה בדרכי נעם לא היה נותר לנו אלא לומר "ברוך אומר ועושה", "נאה דורשים ונאה מקיימים", אך כששיטת החרמות והוצאת ציבור לומדי תורה ציוני דתי חשוב מתוך השיח והלגיטימיות שולטת, ניתן רק לתהות בקול: האם על ידי חרמות תועילו? האם על ידי ביטול הופעתו של הרב שרלו תביאו לשינוי?

אם מאמינים אתם בצדקת דרככם, כיצד מצפים אתם להשפיע על "הר עציון" ובנותיה? האם על-ידי הכלמתם ברבים? על-ידי השפלת רבניהם? על-ידי סירוב לנהל דיון דו צדדי? האם אין ברצון שלכם להשמיע את דעתכם ברבים מחד, ובסתימת הפיות מאידך משום צביעות ורדידות?

מחלוקת לשם שמיים
בשורה מפתיעה בפי: דרככם גורמת לריחוק וניכור, ונראה כי הדבר האחרון שהיא מביאה בכנפיה הוא אהבה והתקרבות.

דעו לכם, אחים יקרים, כי הציבור הבריא מזהה בקרבכם פחד וחוסר יושר. רק מי שלא בטוח בדרכו, פוחד לאפשר לשונה ממנו להשמיע את דבריו. יודעים אתם כי יש אמת בדרכים השונות, ואולי לכן חוששים

 

אתם לתת לתלמידיכם לשמוע אותם.

שוב ושוב מקווה אני כי ייפתח פתח לאחדות. לא אחדות דעות, אלא אחדות לבבות. ישיבות רבות אינן צועדות באותה הדרך, רבנים רבים חולקים בנחרצות ובתקיפות על חבריהם, אך לרבים מהם יש את הכוח להכיל ולתת מקום לדעות אחרות. הרושם שנוצר מחרמות ואיסור כניסה לרבנים מתוצרת חוץ הוא רושם של יסודות מעורערים.

אולי יבוא יום בו ייפתחו שערי בית המדרש של "הר המור". באותו יום לא תשתנה השקפת עולמם, דבריו הבהירים של הרב טאו לא יפגעו. להפך. נוכל גם אנו להתבשם מריחה של הר המור, מתוך כבוד הדדי, ומתוך ידיעה שגם לנו יש מקום של כבוד והערכה בלבם. שכן אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמיים.