שתי הערות: על השם "שפרבר" ו"מי זהב". פרשת וישלח תשפ"ה

א) על שם משפחתי

קוראים אנו בבראשית ל"ב י"ד: וילן שם בלילה ההוא, ויקח מן הבא בידו, מנחה לעשו אחיו, עזים מאתים ותישים עשרים, רחלים מאתים ואילים עשרים, גמלים מיניקות ובניהם שלשים, פרות ארבעים ופרים עשרה, אתנת עשרים ועירם עשרה" וגו'. והנה, לכאורה המילים הראשונות ברשימה הזו "מן הבא בידו" מיותרות, ודי היה לומר "ויקח מנחה לעשו אחיו…" וכו', ולמנות את כל חלקי המנחה. ומשום כך מצאנו שמפרשים מעין הסבר למילים אלה, כפי דאיתא בפירוש ר' אפרים מכתב-יד: "ויקח מן הבא בידו"- שמעתי בשם הגאון רבנו תם: "ויקח מן הבא בידו"- ממה שדרך אדם להביא בידו, והוא הנץ… שהמלכים [כצ"ל] והשרים מוליכין אותו בידם לצוד בו עופות, והוא דבר חשוב מאד בעיניהם… ויעקב ידע בעשו שהוא ציד, ולכן נתנו במתנה.

(ראו בתורה שלמה של רמ"מ כשר, פרשת ויצא, עמ' תתתע"ד אות פ"ד. וליתא בפירוש ר' אפרים, מהדורת ר' יואל קלוגמאנן, ח"א, ירושלים תשנ"ב, עמ' קט"ו.)

וכן הוא בפירוש התוספות חדר זקנים, י"ד ע"א: ויש אומרים שנתן יעקב עוף שקורין אשפר'בייר, שנושאים שרים על ידיהם. וגו'. וברבינו בחיי, מהדורת רח"ד שעוועל, לבראשית שם, עמ' רפ"א, איתא: ויש שפירש "מן הבא בידו", עוף הנקרא פלקו'ן. כי מפני שהיה איש ציד הביא לו העוף שיצוד בו, ויהיה לפני כן שיעור הכתוב: "ויקח מן הבא בידו, מנחה לעשו אחיו", כי מילת "בידו" תחזור לעשו, כלומר ממה שנהג להביא בידו. (והעיר הרב שעוועל שם הערה 96 שלא ידוע לו מי שפירש כן. ואכן ראינו את זה לעיל.) ומוסיף הרב כשר שם: ובספר המגיד, מובא בילקוט ראובני: "ויקח מן הבא בידו" – שלח לו נשר. (והשוו רש"י, שבת צ"ד ע"א:… ציידי עופות שנותנים על הסוס עופות כשהם חיים, כגון נץ, ומינו לצוד שאר עופות.)

והנה האשפ'בייר הוא הנץ או הפלקון, והוא ה SPERBER הגרמני שפירושו sparrowhawk , שהוא מין נץ או Falcon ומקורו בגרמנית והולנדית עתיקה: sparwari , והוא ככל הנראה צירוף של sparw = sparrow , Ari , Eagle .

ואכן הוא משמש בציד ציפורים, Falconry . (ראו Ian Newton, The sparrowhawk, 1986)

אכן גם הנץ משמש כציפור ציד.

(ראו Martin Hollinshead, The Last Wolf Hawker: The Eagle, . Falconry of Friedrich Remmler , 2006 ).

אני תקווה כי לא ירשנו את אופיו של ה"שפרבר" למרות שזהו שם משפחתנו.

ב) מי זהב

לפני מספר שנים כתבתי מאמר קצר בדף השבועי של אוניברסיטת בר-אילן, לפרשת וילך, שקראתי לו "מי זהב- כיצד הופכים נחושת לזהב. וכאן אני מביא אותו עם תוספות מסוימות.

בפרשתנו (בראשית ל"ו, ל"ט) אנו קוראים: "וימת בעל חנן בן עכבור, וימלך תחתיו הדר ושם עירו פעו, ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב". [Goldwater – Goldwasser!] אונקלוס תרגם את השם "מי זהב": בת מצרף דהבא". ובמדרש שכל טוב

נאמר: בת צורף הייתה, שמתיך את הזהב לתוך כור של מים, זו היא דרך הפשט בשיטת התרגום. אבל רבי אברהם אבן עזרא מגלה לנו בדבריו כי קיים היה פירוש אחר (מהדורת ר' אשר ויזר, עמ' ק"ו): מי זהב, כך שמו. והגאון אמר: "צורף זהב. ואחרים אמרו, רמז לעושים זהב מנחושת, ואלה דברי רוח" וגו'.

דהיינו: היו מי שפירשו כי "מי זהב" הוא כינוי למי שהופך נחושת לזהב באמצעות חומר מתווך. זוהי מחשבה שהייתה רווחת ביותר בעת העתיקה ובימי הביניים על כך פוסק ראב"ע את דברו באופן נחרץ, בקוראו לתפיסה זאת: "דברי רוח". ואכן כך היא דעתו של החכם הפרסי הנודע, אבן סינה, בן המאה הי"א. ( Briffault, The making of humanity, 1938, pp. 196-197)

המושג "אבן הפילוסופים", אבן שעל ידה ניתן לבצע פעולה זו, מופיע כבר אצל חכמי האלכימיה האלכסנדרונית במאה הה' והד' לפני הסה"נ. החכם הנוצרי זוסימוס, בן המאה הרביעית לסה"נ ידע כיצד להכין חומר זה על ידי מעין תרכובת של כמה חומרים תוססים מעורבים באפר יחד עם מים ועפרות זהב (=מי זהב) וכך מספר לנו Jean Pierre Fabre בספרו Propugnaculum Alchymiae , טולוז , 1645, עמ' 117, כי Raymond Lull (שנפטר ב-1315) הפיק זהב לאדוארד השלישי מלך אנגליה.

במהלך הדורות הוצעו מרשמים שונים ליצירת Lapis Philosophorum , כפי שנקראה "אבן הפילוסופים" בלטינית, כך, למשל, כותב Fabre (שם עמ' 111) שאפשר לייצרו רק מסוגים של מתכות, ואילו בספרו Magisterium Naturae מאת , Lana Terzi , פרמה, 1692-1684, פרק ט"ו, יש תיאור של עשיית התמיסה המורכבת שממנה נוצרת האבן.

מסורת זו קדומה למדי וכבר ידועה הייתה במאות החמישית והרביעית לפני הסה"נ. החכם היווני זוסימוס מפנופוליס בן המאה החמישית לספירה הנהוגה ידע כיצד ליצור את אבן הפילוסופים ומתאר את דרך היצירה, כפי שהוא כתב בספרו על אלכימיה. ( ראו: Marcellin Berthelot, Collection des anciens alchimistes , כרך ב' (Traduction ) 1887, עמ' 148-150.) ואילו ר' יהודה החסיד הרחיק לכת בפירושו ש"מי זהב" הינו כינוי לעציון גבר ולאיילות, שמהן היו נושאים לאופיר בכדי להביא משם זהב (מלכים א' ט', כ"א-כ"ח, ודברי הימים ב' י"ז-י"ח. וראו בפירושו של ר"י החסיד, מהדורת בי"ש לנגה, ירושלים תשל"ה, ריש ספר דברים).

שמות רבים ניתנו ל"אבן פילוסופים" זו. ב- Lexicon Alchemiae , פרנקפורט 1612, מוצאים אנו כחמישים שמות לאבן זו, ובספר שנדפס בלונדון בשנת 1652, בשם The Names of the Philosopher’s Stone הובאו מאה ושבעים שמות, ואף זאת מצינו: במילון צרפתי שנדפס בפריז בשנת 1756 על ידי Pernety , בשם Dictionnaire Mytho-Hermetique , ישנה רשימה של למעלה משש מאות שמות!

מסורות על אבן זו נמצאות גם בספרותנו. החכם יצחק שמואל רג'יו, מראשי ההשכלה במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה (=היש"ר מקנדיה) כותב (בכרם חמד ב' 1836, עמ' 49-50) שמצא בספר המצפון (הערבי) ובספר דברי הימים אשר למלכי שבא, כי מלכת שבא רצתה ששלמה המלך יגלה לה את סודות "אבן יקרה מהפילוסופים". ואכן, הובאו כל כלי בית המלכה אשר עשויים מנחושת, בדיל ועופרת, וכל מיני מתכות נוספות אשר בבית וכולם הושלכו לתוך האש, והמלך שלמה "גרר מעט מן האבן ההוא בתוך המתכות ויצא זהב טהור מן האש, מזוקק שבעתיים" וכו'.

ר' ברוך הלוי עפשטיין, בעל ה"תורה תמימה", בספרו האוטוביוגרפי "מקור ברוך", (חלק ג' ווילנא תרפ"ח, עמ' 1123-1124, והשוו שם עמ' 1318) כותב כי ראה בספר "נפלאים מעשיך", מאת ר' אברהם שלום ח' (חמוי) מבגדד, שיצא לאור בליוורנו תרמ"א (1881), כי מצא בכתיבת יד הסגולה כיצד לעשות מנחושת זהב, וזו לשונו:

תיקח תשע ביצי תרנגולת ותשימם בסיר, ותכסם היטב בהסיר, ותסתירם תחת האשפה שלושים יום או יותר, ואז תפתח הביצים ותמצא בכל אחד תולעת, ותחזיר הכל לקדירה אחרת ותכסה הקדירה, ויגדלו התולעים ויאכלו שאר הדברים, ואחר כך אוכלים זה את זה, עד שישאר אחד גדול, ואז תשרוף אותו בקדרה באופן שתעמוד מרחוק מריח הרע, שהוא כסם המוות, ונשאר ממנו אבן שריפה, ותיקח מזה האפר למשמרת, ואחר כך תיקח נחושת נקי ותתיכהו, ושים מעט מזה האבק אחר שניתק ויהי' לזהב.

מעתה הדרך פתוחה לכל חכמי הכימיה, מורים וסטודנטים כאחד, לנסות סגולה זו. אשמח לשמוע מה היו תוצאות ניסוייהם.

עוד נוסיף כי המושג "מי זהב"- Potable gold , או כפי שקראו לו בלטינית aurum potabile , היה מאד ידוע בימי הביניים כחומר אלכימי ואף רפואי. ראו בספרו הגדול של Lynn Thorndyke, A history of magic and experimental science , ניו יורק 1958, חלק ז', עמ' 171-168, ועוד עיינו שם חלק ח', במפתח ערך Gold-potable, עמ' 703-702.

והנה אחרי שכתבתי מאמרי זה. הוסיף ידידי היקר פרופ' אריה פרימר, פרופ' לכימיה באוניברסיטת בר-אילן, את ההערה הזאת, וזה לשונו:

אבן עזרא אכן צדק. כל הניסיונות בימי הביניים להפוך נחושת לזהב היו באמת "דברי רוח". כבר בתחילת המאה הנוכחית ידעו מדענים שזהות המתכת (וכן כל היסודות האחרים) נקבעת רק ע"י מספר הפרוטונים שבגרעין האטום. לנחושת 29 פרוטונים ולזהב 79. למרות קיומן של "תגובות גרעיניות" אין אנו מכירים שיטה בה ניתן יהיה להוסיף חמישים פרוטונים לגרעין. אם תימצא בעתיד שיטה מעין זו היא תיעשה במאיצים רבי-עוצמה, ולא באמצעות השיטה המוצעת בספר "נפלאים מעשיך"!

ד. שפרבר