תא של כיפות סרוגות באוניברסיטת ת"א

כשבתנועת "נאמני תורה ועבודה" החליטו להקים תאי סטודנטים דתיים בקמפוסים ברחבי הארץ, אוניברסיטת תל אביב נותרה מחוץ לרדאר. מי חשב שדווקא שם, הכי רחוק מבר אילן, יקום תא פעיל שימשוך אליו תלמידים מכל גוני הקשת הסרוגה

שימי אביגד, מוצש, 21/05/2013

"מה זה פה, פתחתם סניף של הימין?" כך הגיב מרצה בחוג לקלנוע באוניברסיטת תל אביב, לאחר שנודע לו שתלמידה דתייה נבחרה לאגודת הסטודנטים. האירוע התרחש לפני יותר מ-10 שנים, וקולות אחרים נשמעים כיום באוניברסיטה. ובכל זאת, הסטודנטים הדתיים בקמפוס התל אביבי הם עדיין זן נדיר, ובפקולטות רבות בה אחוז הדתיים הוא הנמוך בארץ. גם בתנועת נאמני תורה ועבודה (נת"ע) ידעו על כך, ובמסגרת הקמתם של תאי סטודנטים ברחבי הארץ, לא הופיע שמה של תל אביב. רכזים נמרצים החלו לפעול בבר אילן, באוניברסיטה העברית, בבן גוריון ובמקומות נוספים, אך איש לא חשב שיש טעם להקים תא דתי באוניברסיטה שנחשבת למעוז החילוניות. בעקבות יוזמה של סטודנט אחד הוקם לבסוף תא באוניברסיטה, שהפך בניגוד לכל הציפיות לסיפור הצלחה, ונודע עד מהרה בקרב הסטודנטים הדתיים כ"תא התורני החדש".
<!–<<>>

"פניתי לנת"ע ושאלתי למה לא להקים תא בתל אביב", אומר אלון ארבץ (25), סטודנט למשפטים וחשבונאות ויוזם הגרעין. "ידוע שבתל אביב יש פחות סטודנטים דתיים ממקומות אחרים, ולכן לא חשבו שכדי להשקיע כאן". באופן פרדוקסלי משהו, זו בדיוק הסיבה שהתא הפך לפעיל ומצליח במיוחד: מתוקף היותו הארגון היחיד הפועל בעניינם של סטודנטים דתיים באוניברסיטה, הוא מצליח למשוך אליו תלמידים מרחבי הקשת הסרוגה.

מה גרם לך להקים את התא?
"אני מאוד מאמין בקהילה והשתייכות, והתחושה שלי היא שיש גבול למידת הקשר והקרבה שאפשר ליצור עם הסטודנטים החילונים. יש לי הרבה חברים באוניברסיטה ואני פעיל במועצה של הפקולטה למשפטים וגם באגודת הסטודנטים – ובכל זאת, כדתי אתה תמיד מרגיש אאוטסיידר, כי בסופו של דבר לא תוכל להיות אחד מהחבר'ה עד הסוף. תמיד יישאר ניכור מסוים בגלל נושאי השיחה, וכי אתה לא יכול לצאת איתם לאותם מקומות בילוי".

במונחים של צביון דתי, אפשר להכתיר את אוניברסיטת תל אביב כהיפך הגמור מאוניברסיטת בר אילן. הכניסה לקמפוס ברמת אביב לא הופכת לקראת סוף היום לטרמפיאדה לישובים ביהודה ושומרון, וכרי הדשא הם כר נרחב להיכרויות, אך לא בהכרח מהסוג שמוביל כעבור כך וכך דייטים לבית נאמן בישראל. הסיבות שמושכות סטודנטים דתיים דווקא לכאן מגוונות, אולם לא כוללות את הצורך להיות מוגן תחת כיפת ברזל ואווירה מגזרית. ויש כאלו שנמשכים ללמוד כאן דווקא בגלל הצביון השונה. אחד מהם הוא ארבץ. "חיפשתי מקום שאין בו הרבה דתיים, שיהיו בו אנשים שונים ממני, אני רואה בזה שליחות. מבחינתי, להיות במקום כזה הוא ערך בפני עצמו".

כחלק מרצונם להתרחק ממקומות שבהם צרכים דתיים נלקחים בחשבון בקביעת סדר היום בקמפוס, הסטודנטים הדתיים בתל אביב יודעים שעליהם "להתכופף" לעיתים אל מול החלטות ביורוקרטיות שונות. בדיוק בנקודה זו, החליטו ארבץ וחברי התא לשנות את הדברים. אחד הנושאים שהוחלט לקדם, נועד לאפשר לסטודנטים הדתיים לקחת חלק פעיל יותר באירועי יום הסטודנט ובירידים המתקיימים באוניברסיטה. בפנייה ראשונה בעניין ביקשו חברי התא לייחד דוכן אוכל כשר לסטודנטים הדתיים. "אמנם הקפיטריה כאן כשרה, אבל הקפיטריה של הסגל לא, כך שאפשר להבין מדוע אין מודעות מצד הגורמים הרשמיים לנושא", אומר ארבץ. את העובדה שמדובר בחוסר מודעות ולא בהתעלמות מכוונת, למד ארבץ מפרשת הנטלות. "שמתי לב שבכל הפקולטה למשפטים שבה אני לומד אין נטלות בשירותים. פניתי לדיקן והעליתי בפניו את העניין. הוא שאל אותי מה זה נטלה ולמה בדיוק אני צריך את זה. הסברתי לו, ושבוע לאחר מכן היו נטלות בכל הכיורים בפקולטה. אז נפל לי האסימון שמדובר בעיקר בחוסר מודעות, ואם רק נפנה בעניינים שלנו למי שצריך, דברים ישתנו". ארבץ מודע לכך ש"לא כל הדתיים משתמשים בנטלות", אך ההיענות המהירה מצד האוניברסיטה עודדה אותו לפנות ולקש התייחסות גם בעניינים אחרים, בוערים יותר. כל סטודנט דתי הלומד מחוץ לבר אילן וחממות נוספות מחזיק באמתחתו סיפורים על מבחנים שהתקיימו בצומות או בחגים כמו פורים, שלא לדבר על סיורים שנקבעו לימי צום בימים חמים במיוחד. אך דווקא בתל אביב, ארבץ מקווה להגיע להבנות עם הגורמים המוסמכים, ולמנוע מקרים כגון אלו.

תאי הסטודנטים של נאמני תורה ועבודה הוקמו עם תחילת שנת הלימודים הנוכחית. ברוח התנועה האם, מטרתם של התאים היא לקדם אווירה פתוחה ופלורליסטית לאור ההלכה. בשילוב בחיים הסטודנטיאליים, נועדו התאים "לפתח את הזהות הדתית של הסטודנטים הדתיים, ולדון בדילמות ובקשיים בשנים של הלימודים", כמו שאומרת אפרת גרבר-ארן, רכזת תאי נת"ע ברחבי הארץ. הקשיים אליהם היא מתייחסת נובעים מ"האמונה שאנחנו רוצים וצריכים להגיע לאקדמיה ולרכוש השכלה גבוהה, ויחד עם זה, לא לאבד את המורכבות ואת הזהות הדתית שלנו".

סטודנטים דתיים מעוניינים בכלל בתא דתי?
"האמת היא שחוץ מבר אילן ואריאל אין תאים דתיים בקמפוסים, ואם יש – הם לא ממש פעילים. הסיבה לכך היא שזו סוגיה לא פשוטה להיות דתי באוניברסיטה. רוב הסטודנטים הדתיים לא מחפשים את הדתיות שהם רגילים אליה מהילדות, אלא מחפשים זהות יותר מורכבת. זה לא בני עקיבא. בלי לזלזל כמובן, אבל גם הם מבינים שמענה לסטודנטים לא יכול להיות ברמה של תנועת נוער".

גרבר ארן מביאה לדוגמא אירוע שארגן התא שבאוניברסיטה העברית בירושלים לרגל ל"ג בעומר. "החברים הפיקו ערב עם הופעות ושירה בציבור, ואחר כך דיברו על רבי שמעון ועסקו במהות של היום. זו תשובה ראויה בעיני לשאלה איך סטודנטים דתיים חוגגים את ל"ג בעומר – לא נעשה מדורה כמו בכיתה ו', אבל גם לא נלך למסיבות בעיר".

יש סיפורים על סטודנטים חילונים שגילו את האור ורצו להצטרף?
"חד משמעית זה לא העיסוק שלנו, אנחנו לא ארגון שהמטרה שלו היא להראות את האור. אנחנו מתמקדים בלהעניק מסגרת לסטודנטים דתיים, לעסוק ביחד במורכבות של החיים כסטודנט דתי. על הדרך יש סטודנטים חילונים ששמים לב לפעילויות שלנו ולומדים שדתיים הם לא מקשה אחת, שיש ספקטרום רחב של דתיות, וחלק מהמטרה שלנו כתא של נאמני תורה ועבודה היא להראות את זה. יש סטודנטים חילונים ששומעים שאנחנו מתעסקים בפמיניזם אורתודוקסי, ומופתעים לשמוע שבכלל קיים דבר כזה. אחרים שומעים על אירוע שאנחנו מקיימים בנושא 'דת ומדינה' ואומרים 'וואו, אתם בעד שלא תהיה כפייה דתית? כל הכבוד' ".

 

"מצאתי את המקום היחיד בעולם שבו יש 30 אלף יהודים ואין בית כנסת", אמר נורברט צימבליסטה בראיון לעיתון "גלובס" בשנת 98'. שנה לפני כן תרם צימבליסטה, איש עסקים יהודי משוויץ, כסף להקמתו של בית הכנסת והמרכז ליהדות שעל שמו בקמפוס האוניברסיטה. אחת ממטרותיו של התא הדתי היא להפוך את המקום למרכז לחיים דתיים. "כיום מתקיימות בבית הכנסת תפילות בזמנים שמתאימים בעיקר לסגל ופחות לסטודנטים", אומר ארבץ. ארגון מניין נוסף דורש לדבריו פנייה רשמית לאוניברסיטה. גם בתחום השיעורים וההרצאות מנסה ארבץ לחולל שינוי. "ההרצאות שמועברות באודיטוריום חייבות להיות בעלות אופי אקדמי, והאוניברסיטה דורשת לדעת מה יהיה תוכן השיחות". כך לדוגמא, התנהל התהליך שבסופו אושר לרב דוד סתיו לשאת דברים בפני חברי התא: "ראש המרכז ליהדות היה צריך לבדוק מי זה בדיוק הרב סתיו, לדעת מהו נושא השיחה – קנאות דתית – ולבסוף הוא ביקש שהרב לא יביע תמיכה בפעולות שונות ולא יקרא לחברים לצאת ולעשות מעשים, אלא ידבר על הנושא באופן תיאורטי".

אפילו ביחס ליתר התאים של תנועת נאמני תורה ועבודה, בגרעין התל אביבי ישנה פתיחות רבה לדון בכל הנושאים העולים לסדר היום בציונות הדתית. כך לדוגמא, אחד האירועים האחרונים עסק בסוגיית ההומואים הדתיים. מצד שני, בשל היותו מסגרת כמעט יחידה עבור הסטודנטים הדתיים, התא הקטן מכיל מגוון דעות ותת מגזרים, שבאופן מפתיע כולם נכונים לעסוק גם בנושאים השנויים במחלוקת. השתתפותם של חברים כאלו בדיון שעסק בהומואים דתיים לוותה בחששות, אך בסופו של דבר הנוכחות הייתה מלאה. "גם ה'דוסים' שלומדים כאן פתוחים לשמוע קולות אחרים. אמנם היו אנשים שהסתייגו ושאלו: 'מה, איך נציג את זה? איך אנחנו הולכים לפרסם את הערב הזה?' אבל ברור שהקבוצה שלנו מאפשרת לדון גם בנושאים כאלה, יותר ממה שרואים בקבוצות אחרות".

לפני סיום, איך זה להיות סטודנט באוניברסיטת תל אביב?
"קודם כל זו האוניברסיטה הכי טובה בארץ. רמה גבוהה, סגל מתחשב, וכל הסטיגמות בנוגע לניכור בין תלמידים נשברו. שמעתי סיפורי זוועה על סטודנטים שקורעים דפים מתוך ספרים בספרייה כדי שאחרים לא יוכלו ללמוד למבחן, כמובן – הכל שטויות".

ואיך זה להיות סטודנט דתי באוניברסיטה?
"הקשר עם סטודנטים חילונים שרואים פעם ראשונה דתי מקרוב מוביל להרבה סיטואציות משעשעות. מישהו שראה אותי לומד ספר של הרב קוק שאל אותי 'לאיזה מבחן אתה לומד?' וכשעניתי שזה לא לקראת מבחן הוא היה ממש מופתע. 'אז מה, אתה לומד את זה לכיף?! סליחה שהפרעתי'".

"קורה לפעמים שאתה נכנס למרכז יהדות, שבו נמצא בית הכנסת, וסטודנטים שסתם יושבים שם שואלים אותך 'מה אתה מחפש פה'. אתה מרגיש נבוך כשאתה עונה 'מניין להתפלל'. זה בדיוק המקום שלנו לבוא ולשנות דברים".

הכתבה פורסמה במגזין מוצש