תגובות וביקורות על החוברת/ חירות, סמכות, אחריות

 

אקדמיה ורבנים / עדי ארבל, "לא אקטואלי", 3/9/10, מקור ראשון

כשפרקליטות המדינה פתחה בחקירה נגד כותבי הספר 'תורת המלך' שמפרט את הלכות הריגת גויים, טענו חלק גדול מהרבנים שללא קשר לרמת הדיוק ההלכתי שבחיבור, יש לשמור על חופש הביטוי של כל רב, יהיו דעותיו אשר יהיו, בדומה לחופש האקדמי שמוענק לחוקרים באקדמיה. ללא כל קשר, השבוע פרסמה תנועת 'נאמני תורה ועבודה' חיבור מרתק שעוסק בקשר שבין סמכות פוסקי ההלכה לחירותו של היחיד. אם יורשה לי לנחש, סביר להניח שהמסמך יעורר התנגדות רבה בקרב זרמים מסוימים בציבור הדתי (כולל אלה שנאבקו על החופש ההלכתי). אני גם מרשה לעצמי לנחש, עיקר הביקורת תופנה לא לגופם של דברים, אלא לגופם של המחבר, הרב יצחק בן-דוד, ויתר חבריו לתנועה. סביר להניח שיהיו כאלה שיקראו להם רפורמים, חפיפניקים, ושאר מחמאות, למרבה האירוניה, בדומה לשיטות הפעולה של אנשי אקדמיה אנטי ציוניים כנגד מי שביקשו לחשוף את ההטיה הפוסט-ציונית באקדמיה, שבחרו לתקוף את מבקריהם באמצעות כינויי גנאי (מקארתיסטים, פאשיסטים, קיקיוניים) במקום לקיים שיח רציני בעניין. הלוואי ואתבדה.

 

הדתיים הפכו תלותיים ברבנים ובפסקי הלכה / דניאל אוחיון, 13/10/10, NRG
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/166/197.html

מחקר חדש וגם דיון מיוחד שייערך הערב בירושלים עוסקים בנושא. פרופ' ידידיה שטרן: עיסוק רבנים בנושא שאינו הלכתי הוא מסוכן
האם קיימת בציבור הדתי תופעה של "התמכרות יתר" בהתייעצות עם רבנים? חוברת שיצאה לאחרונה על ידי הרב יצחק בן דוד מעלה תהיות על גבולות הסמכות הרבנית וטוענת כי החברה הדתית הפכה להיות תלותית בדעת הרבנים, שבאה לידי ביטוי הן בתקופת ההתנתקות,והן בשאלות הקשורות להתנהלות אנושית בחיי היומיום וניתן לראות זאת במדורי השו"ת באתרי האינטרנט המגזריים.
לטענתו, תופעה זו גרמה ליצירת מצב בו המאמין הוא דמות פאסיבית, צרת מחשבה וחסרת יכולת ורצון לקחת אחריות והחלטות על חייה. הרב בן דוד גם טוען בחוברת "חירות, סמכות, אחריות" שיצאה לאור על ידי הקיבוץ הדתי ותנועת נאמני תורה ועבודה כי הביטוי "עשה לך רב" שמקורו במשנה במסכת אבות אינו בגדר הלכה פסוקה אלא מהווה בעיקר עצה טובה.
כמו כן הוא סבור כי תפקידו של הרב הוא ללמד ולהדריך את האדם, אך לא להחליט במקומו. אמונת חכמים, כך הוא ממשיך וטוען, איננה נועדה לבטל לחלוטין את שיקול דעתו ואת אחריותו של היחיד וכי מקומם של הרבנים הינו בהבעת דעה,ולא בפסקי הלכה הנועדים לסתום את הדיון.
הדוקטרינה החדשה של "דעת תורה"
היום (ד') בשעה 8 בערב, ייערך דיון מרתק המשיק לנושא ב"היכל שלמה" שבירושלים, תחת הכותרת "מי קובע בציבור הדתי: הפוליטיקאים או הרבנים?". האירוע מהווה גם השקה רשמית של הספר "כתום המאבק", המתאר את "מאחורי הקלעים" של פינוי היהודים מגוש קטיף ושאותו חיבר אלישיב רייכנר, עיתונאי ב"מקור ראשון" ובעל טור ב-nrg יהדות.
בין המשתתפים באירוע יהיה גם הפרופ' ידידיה שטרן, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן וחבר המכון הישראלי לדמוקרטיה. בשיחה עם nrg מעריב אמר פרופ' שטרן כי עיסוק הרבנים בנושאים שלא קשורים להלכה הוא מסוכן ואינו רצוי.
לדבריו: "במהלך ה-20 שנה האחרונות בציבור הדתי והחרדי צצה דוקטרינה חדשה הנקראת 'דעת תורה' שאינה
מופיעה במקורות. דעת תורה הוא בעצם הרחבת ההלכה בלי אסמכתא הלכתית, שטח אפור שהוא רחב, היכול לעסוק בכל נושא מכיוון שאין בו גבולות. תחת הקריטריון הנ"ל הם מביעים את עמדתם".
כוח גדול ומסוכן
פרופ' שטרן מבקש להדגיש כי הוא איננו פוסל הבעת דעה של רבנים כאנשי רוח אך מתנגד להבעת דעות המנסות לקדם אידיאולוגיה תוך שימוש בכובע הרבני.
לדבריו: "אני בעד חופש הביטוי של כל אחד. אך מתי הדבר מתחיל להיות מסוכן? כאשר הרבנים מנסים לקדם עמדה, אידיאולוגיה, כאשר הם מסתמכים על זה שזהו דבר הקב"ה.
"באותו הרגע, שומע לקחם מאבד את האוטונומיה שלו לחשוב אחרת, או לנהוג אחרת. הרבנים כאילו מדברים מגרונו של הקב"ה, לפחות בעיני המאמינים, וזה כוח גדול ומסוכן".
הרב דוד סתיו, רב הישוב שוהם ויו"ר רבני צהר אינו פוסל את העיסוק הרבנים בנושאים שאינם קשורים להלכה אך לטענתו עליהם לעשות הפרדה מוחלטת בין התפקידים: "בעיקרון, רב אמור לעסוק בענייני הלכה בלבד, אומר הרב סתיו אך מדגיש: "יחד עם זאת ברוב המקרים רב הוא גם אדם בעל ניסיון וחכמת חיים ולכן בני אדם באים אליו בהתייעצות בכל מיני סוגיות, כולל סוגיות אתיות ומוסריות.
"במקום בו יש צורך בידע מקצועי, חובתו של הרב להפנות את האדם לגורם המקצועי. במקום בו אין נחוץ ידע כזה והרב מרגיש שהוא יכול לעזור, עליו להדגיש שהוא עושה זאת כחבר, כידיד, כאוהב, אבל לא כרב".