מבוא

נושא ההפרדה המגדרית בבתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי-הדתי (חמ"ד) זכה לדיון ציבורי בשנים האחרונות בעקבות פרשיות אחדות בבתי ספר שבהם התגלעה מחלוקת בנושא זה. בעקבות הדיון הציבורי הקים מִנהל החמ"ד ועדה שהגישה לאחרונה מסקנות שאמורות להתוות לראשונה מדיניות מכוונת של מִנהל החמ"ד בנושא. על פי המסקנות, שאושרו על ידי מִנהל החמ"ד, בכל בתי הספר שבהם לומדים בנים ובנות בבית ספר אחד (תחת אותו סמל מוסד), יופרדו כיתות ד-ו, ולעומת זאת בכיתות א-ג תהיינה הכיתות מעורבות. רק בהחלטת שני שלישים של ההורים אפשר יהיה לערוך שינוי במדיניות זו. עם זאת, מסקנות הוועדה הן כלליות למדיי ועדיין נשמר בהן ערפול מסוים, ולכן לא מספיק ברור כיצד הן תיושמנה בשטח. נוסף על כך, החמ"ד מעולם לא פרסם נתונים רשמיים ומסודרים המציגים את כמות התלמידים הלומדים בכיתות מעורבות ובכיתות נפרדות ואת התהליכים השונים שעבר החמ"ד בתחום ההפרדה במהלך השנים. לדעתנו, יש פגם מסוים בקיום דיון ציבורי בסוגיה זו ללא הישענות על בסיס נתונים משמעותי שיציג את תמונת המצב כיום ואת ההתפתחויות במהלך השנים שחלפו מאז הקמת החמ"ד.

מטרתו של חלק זה במחקר היא להשלים את החסר הזה ולהציג בקצרה לקהל הרחב את הנתונים הבסיסיים ביותר בנושא ההפרדה. לפיכך, בחלק זה לא מוזכרים היגדים שיפוטיים כדוגמת "הקצנה דתית" או "התחזקות דתית מבורכת", המוזכרים תדיר בדיון בתופעת ההפרדה המגדרית. מטרתנו היא הצגת הנתונים עם ניתוח בסיסי בלבד.

הפרק הראשון של חלק זה ממוקד בהצגת מגמות הפרדה המגדרית בחמ"ד בין השנים 2013-2000. בתוך כך נבחנים הסוגים השונים של ההפרדה המגדרית הנהוגים בחמ"ד והיחס שבין ההפרדה המגדרית ובין רמה סוציו-אקונומית.

הפרק השני בודק את היחס שבין ממוצע תלמידים לכיתה ובין הפרדה מגדרית, ואחר כך בוחן את ההיבטים התקציביים של ההפרדה המגדרית.

הפרק השלישי עוסק ביחס שבין שבין ההפרדה המגדרית ובין האקלים החברתי בחמ"ד על בסיס שאלונים שמילאו כלל תלמידי החמ"ד בשנים תש"ע-תשע"א.

תרשים מס' 3: בתי הספר והתלמידים בחינוך היסודי בחמ"ד בחלוקה לבתי ספר לפי סוג הפרדה מגדרית בשנים 2000 ו-2013 (אחוזים)

ניתן לראות שהן בשנת 2000 והן בשנת 2013 אין חפיפה מוחלטת בין שיעור בתי הספר בסטטוס מסוים ובין שיעור התלמידים באותו הסטטוס. בעיקר בולט הפער בבתי ספר מעורבים, וזאת מכיוון שכלל אין הפרדה בבתי ספר מסוג זה, ולכן בעיקר בהם קיימת תופעה של בתי ספר שבהם ישנה כיתה אחת בלבד בכל שכבת גיל.

תופעה אחרת שעולה מן הממצאים היא האופן שבו מתבצע תהליך ההפרדה ברמה הבית-ספרית. כפי שהראינו לעיל, כמות התלמידים הלומדים בכיתות מעורבות בחינוך היסודי בחמ"ד ירדה בין שנת 2000 ל-2013 מ-57% ל-40%. בדומה לכך, אפשר לראות שהן כמות בתי הספר שבהם כל הכיתות מעורבות והן כמות התלמידים בבתי הספר הללו, ירדה בשיעור דומה. מנגד, הירידה בבתי ספר מעורבים מתפלגת פחות או יותר בצורה שווה בעלייה של כמות בתי הספר בין ארבעת הסוגים האחרים של בתי ספר, כשברמת התלמידים אפשר לראות עלייה משמעותית בעיקר בכמות התלמידים בבתי ספר מעורבים שבהם הכיתות נפרדות.

למעשה, גם בבתי הספר שבהם הכיתות הנמוכות מעורבות והכיתות הגבוהות נפרדות נערך תהליך קל של הפרדה. בשנת 2000, 59.2% מבין התלמידים בבתי ספר אלה למדו בכיתות מעורבות, ואילו כיום, בשנת 2013, 56.8% מבין התלמידים בבתי ספר אלה לומדים בכיתות מעורבות, פער של 2.4%. ממצא זה מלמד על כך שבממוצע, בבתי הספר הללו החלו להקדים מעט את השלב שבו מתחילה ההפרדה בין בנים ובנות.

ב. כמות ואחוז בנים ובנות בבתי הספר השונים

בטבלה שלהלן מוצגים שיעורי הבנים והבנות בכל אחד מהסוגים של בתי הספר בשנת 2000 ובשנת 2013:

לוח מס' 4: תלמידי ותלמידות החינוך היסודי בחמ"ד בחלוקה לפי סוג ההפרדה מגדרית בבית הספר בשנים 2000 ו-2013 (מספרים מוחלטים)

כצפוי, הבנים והבנות מתחלקים יחסית שווה בשווה בין בתי הספר, אך עדיין בולטת תופעה מעניינת: בסוגי בתי ספר שבהם לומדים תלמידים בכיתות מעורבות ישנם כ-52% בנים לעומת 48% בנות, ואילו בבתי הספר הנפרדים ישנם דווקא כ-52% בנות לעומת 48% בנים. התופעה בולטת בעיקר בכך שבבתי הספר לבנות יש כ-2,000 תלמידים יותר מאשר בבתי הספר לבנים, על אף שכמות בתי הספר לבנות זהה כמעט לחלוטין לכמות בתי הספר לבנים (56 לעומת 55). נתון זה יוצר פער משמעותי בין בתי הספר לבנים לבין בתי הספר לבנות בכמות התלמידים הממוצעת לכיתה, ממצא שנדון בו בפרק הבא.

על אף שאין כאן הבדלים משמעותיים, קשה להתעלם מכך שיש כאן מגמה מסוימת. נראה שתופעה זו מלמדת על שאיפה מסוימת של חלק מציבור ההורים בחמ"ד לשלוח בנות לחינוך נפרד ובנים דווקא לחינוך מעורב, שאיפה הנובעת, כנראה, מהתפיסה הרווחת שחינוך מעורב עשוי להועיל לבנים אך להזיק לבנות.

6. הפרדה ורמה סוציו-אקונומית

משרד החינוך מתייחס לתלמידי בתי הספר בחלוקה לשלוש קבוצות סוציו-אקונומיות: גבוהה, בינונית ונמוכה. בעקבות פסיקת בג"ץ משנת 2012 שחייבה את משרד החינוך לפרסם את נתוני מבחני המיצ"ב ברמה הבית-ספרית,[1] פרסם המשרד את ציוני המיצ"ב בשנים 2011 ו-2010 ויחד אִתם את השיוך הסוציו-אקונומי של כל בית ספר. מתוך 409 בתי ספר הפועלים כיום בחינוך היסודי בחמ"ד, פורסמו הנתונים בקבצים הללו לגבי 368 בתי ספר. 41 בתי הספר הנותרים הם ברובם בתי ספר חדשים שלא ניגשו למבחני המיצ"ב בשנים הללו, כשבנוסף על כך, יש בתי ספר מעטים שלגביהם לא פורסמו נתוני מבחני המיצ"ב. לפיכך, הנתונים המוצגים כאן לגבי השיוך הסוציו-אקונומי של בתי הספר, המוצלבים עם הסטטוס של ההפרדה המגדרית, מבוססים על נתוני 90% מבתי הספר. מכיוון שה-10% הנותרים מתפלגים באופן שווה בין סוגי בתי הספר השונים (השיעור באחוזים של כל סוג מכמות בתי הספר הכללית), סביר להניח שהנתונים המתפרסמים כאן משקפים את התמונה הכוללת.

בטבלאות שלהלן מוצגת כמות בתי הספר מכל רקע סוציו-אקונומי בכל אחד משמונה סוגי בתי הספר שהצגנו לעיל, ומוצגים אותם המספרים באחוזים בחמשת הסוגים המרכזיים של מודל ההפרדה והעירוב המגדריים:

לוח מס' 5: תלמידי החינוך היסודי בחמ"ד בחלוקה לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית של בית הספר בשנת 2013 (מספרים מוחלטים)

לוח מס' 6: תלמידי החינוך היסודי בחמ"ד בחלוקה לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית של בית הספר בשנת 2013 (אחוזים)

בטבלאות הללו ה"רזולוציה" נמוכה מדי, ולכן עדיין קשה לדלות מהן תובנות על מגמה כוללת ביחס שבין הפרדה מגדרית ובין רקע סוציו-אקונומי. לפיכך מצורפות כאן עוד שתי טבלאות על בסיס אותם הנתונים: בטבלה הראשונה, הבוחנת את ההפרדה ברמת הכיתה, מוצג הרקע הסוציו-אקונומי של בתי הספר בחלוקה לשלוש קטגוריות: בתי ספר שבהם שכל הכיתות מעורבות ("מעורב"), בתי ספר שחלק מהכיתות בהם מעורבות וחלק נפרדות ("מתחלף", "הפרדה צומחת", "משולב" ו"ל;; ובתי ספר שבהם כל הכיתות נפרדות ("כיתות נפרדות", "רק בנים" ו"רק בנות"). בטבלה השנייה, הבוחנת את ההפרדה ברמת בית הספר, החלוקה היא לשני סוגי בתי ספר בלבד: בתי ספר שבהן לומדים רק בנים או רק בנות ("רק בנים" ו"רק בנות") ובתי ספר שבהם בנים ובנות לומדים באותו המתחם, גם אם לא בהכרח באותן כיתות ("מעורב", "מתחלף", "כיתות נפרדות" "הפרדה צומחת", "משולב" ו"ללא אפיון").

לוח מס' 7: בתי ספר וכיתות בחינוך היסודי בחמ"ד בחלוקה לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית של בית הספר בשנת 2013 (אחוזים)

מן הטבלאות מוכח בבירור שככל שהסטטוס של בית הספר נוטה יותר לכיוון ההפרדה המגדרית, המצב הסוציו-אקונומי שלו גבוה יותר, הן כשמשווים בין בתי ספר ברמת ההפרדה בכיתות והן כשמשווים ברמת ההפרדה הבית-ספרית.

הקורלציה בין הרצון של ההורים בהפרדה מגדרית ובין מצב סוציו-אקונומי גבוה אינה מובנת מאליה, ואפשר להציג שני כיווני מחשבה ראשוניים המשלימים זה את זה כדי להסביר אותה:

ראשית, ישנו מתאם מסוים בין רמה סוציו-אקונומית נמוכה ובין תפיסה דתית פתוחה יותר שאינה רואה בעיה דתית בלימוד בכיתות ובבתי ספר מעורבים. נתון זה תואם את העובדה ששיעור נכבד מתלמידי החמ"ד הם מסורתיים מאזורי הפריפריה. לפיכך, התופעה שבבתי ספר מעורבים התלמידים הם מרקע סוציו-אקונומי נמוך יכולה לנבוע ישירות מעובדה זו.

הסבר אחר הוא שההפרדה המגדרית, וכך גם דרישות דתיות גבוהות אחרות שחלק מבתי הספר מציגים כלפי הורים ותלמידים, אינה בהכרח מטרה כשלעצמה אלא כלי בידם על מנת לסנן מבית הספר אוכלוסיות מרקע סוציו-אקונומי נמוך שאינן מעוניינות בהפרדה מגדרית.

פרק שני: היבטים תקציביים של ההפרדה המגדרית

1. מבוא

אחת הטענות המוזכרות בדרך קבע בהקשר להפרדת כיתות בבתי ספר היא שההפרדה יוצרת כיתות קטנות יותר. באמצעות טענה זו יש המנסים לשכנע הורים לפעול למען הפרדת בית הספר. מנגד, יש הטוענים שהדבר גורם לעלויות גבוהות הבאות על חשבון הקצאת המשאבים המוגבלת של בית הספר. בפרק זה תיבחנה הטענות הללו מתוך השוואה בין ממוצע התלמידים בכיתות בבתי הספר השונים בחמ"ד, ומתוך ניתוח ההשלכות של ממוצע זה על תקצוב בתי הספר.

2. ממוצע תלמידים בכיתה

א. השוואה בין כיתות מעורבות לכיתות נפרדות

במפתיע, הנתונים מלמדים כי הפער הכולל בין ממוצע התלמידים בכיתות נפרדות ובין ממוצע התלמידים בכיתות מעורבות, קטן למדי. בשנת 2013 ממוצע התלמידים בכיתה נפרדת בחינוך היסודי בחמ"ד עמד על 24.3 תלמידים, לעומת 25.2 תלמידים בממוצע בכיתה מעורבת, פער של בסך הכול 0.9 תלמידים. בשנת 2012 הפער היה אפילו קטן עוד יותר: 24.4 תלמידים בממוצע בכיתה נפרדת לעומת 25 תלמידים בממוצע בכיתה מעורבת, פער של 0.6 תלמידים. נתון זה מפריך את הטענה שבמבט ארצי ההפרדה יוצרת כיתות קטנות יותר באופן משמעותי. נוסף לזה, ממוצע התלמידים לכיתה בחינוך היסודי בחמ"ד עמד בשנת 2013 על 24.5 לעומת 28.6 בחינוך היהודי הממלכתי שאיננו דתי. רבים נוטים לתלות את הפער בכך שברוב בתי הספר בחמ"ד נהוגה הפרדה המחייבת כיתות קטנות בהרבה, אך הממצאים שהצגנו לעיל מצביעים על כך שלהפרדה יש רק חלק קטן ביותר בהסבר לכמות הקטנה יחסית של תלמידים בכיתה בחמ"ד.

ב. השוואה בין סוגים שונים של בתי ספר

הטבלה הבאה מציגה את ממוצע התלמידים בכיתה בשנת 2013 בכל אחד משמונה סוגי בתי הספר הפועלים בחמ"ד:

לוח מס' 8: ממוצע תלמידים בכיתה בחינוך היסודי בחמ"ד לפי סוג ההפרדה המגדרית בבית הספר בשנת 2013

הממצא המעניין שמוצג בטבלה הוא הממוצע הגבוה יחסית בבתי ספר לבנות בלבד: כ-2 תלמידים בממוצע יותר מאשר בשאר בתי הספר שבהם הכיתות נפרדות ("בנים בלבד", "כיתות נפרדות", "מתחלף", "הפרדה צומחת"). כפי שהסברנו לעיל, הסיבה לכך היא, ככל הנראה, ביקוש גבוה יותר של הורים לכיתות נפרדות עבור בנות, על אף שכמות בתי הספר לבנות אינה שונה באופן משמעותי מכמות בתי הספר לבנים (56 לבנות לעומת 55 לבנים).

3. ההיבטים התקציביים של ההפרדה

הפער הקטן בין הממוצעים יוצר רושם שעלויות ההפרדה אינן משמעותיות, אך זהו רושם מוטעה. הסיבה לכך היא שעל אף שממוצע התלמידים לכיתה בכיתות נפרדות ובכיתות מעורבות קרוב למדי, ההתפלגות של כמות התלמידים בכיתות הנפרדות רחבה יותר. מכורח המציאות, ההפרדה יוצרת מצב שבו בכיתות נפרדות ישנה כמות תלמידים גבוהה יחסית או נמוכה יחסית. במונחים סטטיסטיים, הכוונה היא שסטיית התקן גבוהה יותר בכיתות הנפרדות: 6.45 לעומת 6.1 בכיתות המעורבות בשנת 2013. לכאורה פער זה בסטיית התקן נראה זניח, אך בפועל לנתון זה יש משמעות רבה. בשנת 2013 כמות הכיתות המעורבות הלא-תקניות (פחות מ-20 תלמידים) עמדה על 256 – 14.2% מכלל הכיתות המעורבות, ואילו כמות הכיתות הנפרדות הלא-תקניות עמדה על 520 – 19.5% מכלל הכיתות הנפרדות. בבתי הספר המעורבים הכיתות הלא-תקניות נוצרות בדרך כלל בשל כך שבחמ"ד ישנם יישובים מבודדים יחסית, שאין ביכולתם לפתוח תמיד כיתות של יותר מ-20 תלמידים, ולכן הדבר זוכה להתחשבות תקציבית של משרד החינוך, על פי קריטריונים מסוימים שלא כאן המקום לעמוד עליהם. לעומת זאת, השיעור הגבוה יותר בצורה משמעותית של כיתות נפרדות שאינן תקניות, מוסבר כמובן באמצעות ההפרדה.

על פי נוהלי משרד החינוך כיום, כל כיתת אֵם מתוקצבת בשעות תקן לפי שעות הלימוד המחייבות בבתי הספר, בהתחשב באוכלוסיית בית הספר, שכבת הגיל וגודל הכיתה. כיתות שגודלן הוא בין 20 ל-40 תלמידים, נחשבות ככיתות מלאות ומתוקצבות בעבור כל שעות התקן המחייבות. לעומתן, כיתות שבהן לומדים פחות מ-20 תלמידים, מתוקצבות בעבור חצי משעות התקן המחייבות. בנובמבר 2011 התנהל בוועדת המשנה לחינוך דתי של הכנסת דיון בנושא "חוסר בתקציב לתקן שעות לכיתות נפרדות על בסיס מגדרי".[2] בוועדה הציג חבר הכנסת דאז, זבולון אורלב, מסמך הדן בנושא, שהוכן בידי אחת מיועצותיו, עדי ספראי, בשילוב עם מִנהל החמ"ד. על פי המוצג במסמך, תקצוב הכיתות בפועל אינו בוחן רק את תקניות הכיתה הבודדת, אלא בוחן גם את כלל השכבה: כך למשל, שכבה שבה לומדים 90 או 115 תלמידים, מתוקצבת בעבור כמות שעות התקן המיועדות לשלוש כיתות, בין אם תהיה מחולקת לשלוש כיתות, לארבע כיתות, או לחמש כיתות שבכולן יותר מ-20 תלמידים. לעומת זאת, שכבה שבה לומדים 120 תלמידים, מתוקצבת בעבור כמות שעות התקן המיועדות לארבע כיתות. לפיכך, בית ספר מעורב שבו 90 תלמידים, יפתח שלוש כיתות של כ-30 תלמידים לכיתה ויזכה לתקצוב של שלושה תקנים ואילו בית ספר המפריד כיתות יפתח ארבע כיתות (שתי כיתות בנים ושתי כיתות בנות), שגם אם יהיו בכולן יותר מ-20 תלמידים, הן יתוקצבו רק כשלוש כיתות.

המאבק שניהל החמ"ד – ועלה לדיון בוועדה – מבקש להתחשב בתהליך כדי לזכות ביותר תקנים, אך כפי שהועלה במסמך עצמו גם אם תוכר ההפרדה הזו לצורך הוספת תקנים, עדיין תיגרם פגיעה בתקציב בשל ההפרדה, בשל ההכרח שגורמת ההפרדה לפתיחת כיתות שבהן לומדים פחות מ-20 תלמידים, כפי שהראינו לעיל. כך למשל, שכבה שבה 42 תלמידים ומתוכם 19 בנים ו-23 בנות, תהפוך בבית ספר מעורב לשתי כיתות של יותר מ-20 תלמידים כל אחת, ולפיכך תזכה לשני תקנים, ולעומת זאת, בבית ספר המפריד כיתות, תהפוך שכבה כזו לכיתה של 23 בנות וכיתה של 19 בנים, ולפיכך תזכה רק לתקן וחצי. המסמך שהוצג בוועדה בחן את המתרחש בבתי ספר מעורבים שבהם לומדים התלמידים בכיתות נפרדות, והראה שרק בהם גרמו הכיתות הלא-תקניות הללו לפגיעה של כ-63 תקנים, מה שאומר שהיו 126 מקרים של כיתות לא-תקניות שנוצרו בשל ההפרדה. העלות של כל תקן בודד כזה היא כ-176,000 שקלים, ובאופן כולל הדבר הביא לגריעה של יותר מ-11 מליון שקלים מתקציב בתי הספר בחמ"ד, עוד מבלי שהמסמך התייחס לכיתות הלא-תקניות הפועלות בבתי ספר לבנים או לבנות בלבד.

על בעיה נוספת שיוצרות הכיתות הלא-תקניות עמדה לפני כשנה ועדה שהקים החמ"ד. במסקנות שהוציאה הוועדה תחת הכותרת "הפרדה מגדרית בחמ"ד",[3] נטען כי, "בכיתות לא תקניות כאלה נאלצים המנהלים להעביר שעות מיעוד אחד ליעוד אחר, לתמרן באופן לולייני מורים ושעות ובעיקר לסמוך על מקורות כספיים חיצוניים. המנהלים נאלצים לפעול על הסף מבחינה חוקית, מנהלית וכספית".

על פי הוועדה, אין נוהל ארצי אחיד לתשלום על עלויות ההפרדה: "בבתי ספר רבים שבהם מבקשים להפריד בין בנות לבנים שלא על פי תקן מתוקצב נופל עול התקציב על ההורים. ישנן רשויות מקומיות המשתתפות באופן משמעותי בהוצאה זו וישנן רשויות שלא והכל עומד למשא ומתן לגיטימי ופוליטי ולשימוש במנופי כוח ציבוריים". תופעה רווחת שהוועדה לא התייחסה אליה, היא מצב שבו בית הספר נושא בעלות ההפרדה, כשהדבר בא על חשבון הקצאת משאבים אחרים. כמובן, גם כאשר הרשות המקומית משתתפת בעלות ההפרדה, הכסף אינו מגיע "יש מאין", אלא בא במקום הקצאות אחרות של הרשות המקומית לבתי הספר.

באוגוסט 2013 התפרסם בתקשורת כי משרד החינוך החליט לממן את תקצוב ההפרדה בכיתות ד-ו בחמ"ד.[4] על פי ההערכות, מדובר בכ-10 מיליון ₪ בשנה לכל קבוצת גיל וכ-30 מיליון ₪ בשנה בסך הכול. לא נמסר האם התקציב יממן את כל עלות ההפרדה, או רק חלק ממנה (כפי שתואר לעיל בבקשת מִנהל החמ"ד). במשרד החינוך נטען כי ההחלטה "מסדירה את פעילותן של הכיתות המופרדות, שעד היום פעלו באופן לא תקני", וכי המהלך "ימנע זליגה של תלמידים לחינוך הפרטי ולא יצדיק פתיחתם של בתי ספר קטנים".[5] מנגד, הועלתה הטענה כי ההחלטה תעודד הפרדה כדי לזכות בתקצוב נוסף, גם במקומות שבהם היא לא הייתה נהוגה מעולם ולא היה לה ביקוש. בנוסף, נטען כי הדבר יביא לאי-שוויון בין בתי ספר שבהם הכיתות נפרדות לבתי ספר שבהם הכיתות מעורבות, ועל רקע העובדה שבבתי הספר שבהם הכיתות נפרדות ישנה כמות גבוהה בהרבה של תלמידים מרקע סומיו-אקונומי גבוה, משמעותו של אי שוויון זה רק מוחרפת.[6]

פרק שלישי: היחס בין אקלים חברתי והפרדה מגדרית בחמ"ד

1. מבוא מתודולוגי

מטרת הנתונים המובאים בפרק זה היא להציג את האקלים החברתי בבתי ספר היסודיים בחמ"ד, ולהשוות בין בתי ספר שבהם התלמידים לומדים בכיתות המערבות בנים ובנות יחד ובין בתי ספר שבהם התלמידים לומדים בכיתות נפרדות. הנתונים מציגים את האקלים החברתי על פי דיווחי התלמידים עצמם בכיתות ה' וכיתות ו' במבחני המיצ"ב בשנים תש"ע ותשע"א. בשנת תש"ע מחצית מתלמידי החמ"ד ענתה על השאלונים ובשנת תשע"א ענתה עליהם המחצית הנותרת, כך שבחיבור בין שתי השנים ניתן להציג תמונת מבט כוללת. הנתונים מלמדים על האופן שבו התלמידים עצמם רואים את הדברים. כמובן, זהו מדד סובייקטיבי, שמחד קשה לומר עד כמה ניתן לשוות לו מהימנות מלאה, אך מאידך סביר להניח שהוא מצביע על מגמות קיימות.

באיסוף הנתונים בחרנו להתמקד בחמישה מדדים בית ספריים שמבחני המיצ"ב מצביעים עליהם:

(1) תחושה כללית של התלמידים כלפי בית הספר.

(2) יחסים חיוביים בין התלמידים לחבריהם.

(3) העדר תחושת מוגנות.

(4) מעורבות באירועי אלימות .

(5) התנהגות נאותה של תלמידים.

הסעיפים השונים בפרק זה זה דנים במדדים השונים הללו ומסבירים באריכות לְמה הם מתייחסים. בנתוני המיצ"ב לכל אחד מבתי הספר בארץ ישנו ציון סופי בכל אחד מהמדדים הללו, המסמן את אחוז התלמידים שהזדהו עם ההיגדים שעליהם נתבקשו לענות במדד כלשהו. פרק זה, כמו קודמיו, לא יתייחס לבתי ספר באופן פרטני אלא יציג תמונת מבט כוללת הסוקרת את ממוצע בתי הספר לפי סוג ההפרדה המגדרית הנוהגת בהם. יש להדגיש שהנתונים מציגים את ממוצע בתי הספר ללא התחשבות בגודל שלהם, כך שלבתי ספר בגודל שונה ישנו אותו המשקל בחישוב הממוצע הכולל והסופי.

כאמור בפרק הראשון, בבתי הספר היסודיים בחמ"ד נהוגות שיטות שונות של מדיניות הפרדה ועירוב מגדרי בין התלמידים. פרק זה מתייחס לחמישה סוגים של בתי ספר, המהווים, כאמור לעיל, את הרוב המוחלט של בתי הספר בחמ"ד: (1) בתי ספר שבהם כל הכיתות מעורבות. (2) בתי ספר שבהם התלמידים לומדים בכיתות מעורבות עד גיל מסוים, ובכיתה ה' וכיתה ו' הכיתות כבר נפרדות. בתי ספר אלו קיבלו את הכינוי "מתחלף". (3) בתי ספר שבהם לומדים בנים ובנות יחד, אך כל הכיתות (מכיתות א' ועד כיתות ו') נפרדות. (4) בתי ספר לבנות בלבד. (5) בתי ספר לבנים בלבד.

כמו כן, ישנם מספר בתי ספר בודדים שבהם כיתה ה' מעורבת וכיתה ו' נפרדת. נתוני בתי הספר הללו לא מוצגים בפרק זה כיוון שאינם יכולים ללמד באופן מובהק על הפרדה או על עירוב מגדרי, שכן הפרק מתבסס על שאלונים שענו עליהם תלמידי כיתות ה' וכיתות ו'.

חוקרי החינוך מייחסים חשיבות רבה לרקע הסוציו-אקונומי של התלמיד בפילוח נתונים על בתי הספר. לפיכך, משרד החינוך מפרסם את נתוני המיצ"ב כאשר הוא מחלק את בתי הספר לשלוש רמות סוציו-אקונומיות ומציג את הנתונים לגבי כל רמה סוציו-אקונומית באופן נפרד. המשרד מפרסם את הציון הממוצע של בתי ספר בכל אחת מהרמות הסוציו-אקונומיות השונות כך שניתן להשוות כל בית ספר לעומת בתי הספר הדומים לו ברקע הסוציו-אקונומי. כאשר משווים בין כיתות נפרדות ומעורבות יש לנושא זה חשיבות מכרעת, כיוון שכפי שהראינו בפרק הראשון, בבתי ספר מעורבים ישנה כמות גבוהה בהרבה של תלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך.

לאור זאת, פרק זה מציג את הנתונים ודן בהם מתוך התחשבות ברקע הסוציו-אקונומי של התלמידים. חשוב לציין שלגבי האקלים החברתי, בחלק מהמדדים רמה סוציו-אקונומית נמוכה מתואמת עם ציון נמוך יותר, ובחלק מהמדדים, באופן מפתיע, היא מתואמת דווקא עם ציון גבוה יותר. קיימים גם מדדים שבהם לא ניתן לראות הבדלים משמעותיים בין תלמידים מרקע סוציו-אקונומי שונה.

הנתונים המוצגים בפרק זה הנם בסיסיים ביותר. לגבי כל מדד הוצגו תחילה הנתונים לשנת תש"ע ולאחר מכן הוצגו הנתונים לשנת תשע"א, כשבסיום הדברים הוצגה טבלה כוללת יותר המציגה ביחד את נתוני תש"ע ותשע"א יחד. נתוני שנת תש"ע עוסקים ב-163 בתי ספר, ומתוכם 72 בתי ספר שבהם התלמידים בכיתות ה-ו לומדים בכיתות מעורבות (סוג 1) ו-91 בתי ספר שבהם התלמידים בכיתות ה-ו לומדים בכיתות נפרדות. מבין 91 בתי הספר האחרונים, ב-19 מהם  התלמידים בכיתות הנמוכות לומדים בכיתות מעורבות (סוג 2), ב-31 מהם התלמידים לומדים בבתי ספר מעורבים שבהם כל הכיתות נפרדות (סוג 3), 23 הם בתי ספר לבנות ו-18 הם בתי ספר לבנים. נתוני שנת תשע"א עוסקים ב-177 בתי ספר, ומתוכם 85 בתי ספר שבהם התלמידים בכיתות ה-ו לומדים בכיתות מעורבות (סוג 1), ו-92 בתי ספר בהם התלמידים בכיתות ה-ו לומדים בכיתות נפרדות. מבין 92 בתי הספר האחרונים, ב-15 מהם התלמידים בכיתות הנמוכות לומדים בכיתות מעורבות (סוג 2), ב-37 התלמידים לומדים בבתי ספר מעורבים שבהם כל הכיתות נפרדות (סוג 3), 18 הם בתי ספר לבנות ו-22 הם בתי ספר לבנים.

לסיום המבוא נעיר, שאין באפשרותו של מחקר זה להצביע באופן ברור על השפעה של עירוב והפרדה מגדרית על האקלים הבית-ספרי. העירוב וההפרדה המגדרית משולבים בגורמים נוספים (כדוגמת רמת הדתיות) שיש להם השפעה בתחום זה, וישנו קושי רב לנטרל את השפעתם. לפיכך, פרק זה משקף תמונת מצב של עדויות התלמידים עצמם על המתרחש בבית הספר, ובכך הוא מציג קורלציות ומתאמים מסוימים אשר מומלץ לבחון אותם באופן יסודי במחקרים עתידיים. כמו כן, מחקר עתידי אפשרי נוסף הוא כזה שיבחן את הקשר שבין ההפרדה המגדרית ובין ציוני התלמידים. בשל המורכבות הסטטיסטית והיקף החומר הנדרש כדי לבחון בצורה רצינית סוגיה זאת נמנענו לעת עתה מלעסוק בה, אך אין לזלזל בחשיבותה.

2. תחושה כללית כלפי בית הספר

מדד זה משקף את המידה שבה השהייה בבית הספר היא חוויה חיובית לתלמידים, חוויה של שייכות ושביעות רצון. ההיגדים שעליהם ענו התלמידים ומהם הורכב המדד הם: (1) "אני אוהב להיות בבית הספר". (2) "אילו הייתי יכול, הייתי עובר לבית ספר אחר". (3) "טוב לי בבית הספר".

הטבלאות הבאות מציגות את נתוני מדד זה לשנת תש"ע ותשע"א בבתי הספר שבהם כיתות ה-ו נפרדות:

לוח מס' 9: מדד "תחושה כללית כלפי בית הספר" – לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית בבית הספר בשנים תש"ע ותשע"א (בנפרד)

בטור הימני מופיע סוג הרקע הסוציו-אקונומי שאליו מתייחסת כל שורה ובסוגריים מופיע הממוצע הארצי של כלל תלמידי החינוך בארץ בקבוצת רקע זו (למשל, בשנת תש"ע הממוצע הארצי של תלמידים מרקע סוציו-אקונומי בינוני היה 72). הממוצעים הארציים מלמדים שבמדד זה אין לרקע הסוציו-אקונומי השפעה משמעותית על הציון הבית-ספרי. השורה העליונה מציגה את סוגי בתי הספר השונים כשבסוגריים מופיע המספר של כל סוג בית ספר, כפי שפורט באריכות במבוא לפרק זה. בטבלאות עצמן מופיע הציון הממוצע של בתי ספר לפי הרקע הסוציו-אקונומי וסוג ההפרדה הבית ספרית, כשבסוגריים מופיע מספר בתי הספר מסוג זה, כפי שפורט גם כן במבוא לפרק זה. בתחתית הטבלה ניתן לראות את הממוצע הכולל של כל סוג בית ספר המופיע כמספר אבסולוטי מבלי להתחשב ברקע הסוציו-אקונומי של התלמידים.

הנתונים מלמדים שהן בשנת תש"ע והן בשנת תשע"א, מבין בתי הספר שבהם כיתות ה-ו נפרדות, בבתי הספר לבנות יש את הכמות הגבוהה ביותר של תלמידים המרגישים תחושה טובה כלפי בית הספר.

הטבלה הבאה מציגה את הנתונים לפי השוואה בין כיתות מעורבות (סוג 1) וכיתות נפרדות (שאר בתי הספר, שהם למעשה כל בתי הספר משתי הטבלאות הקודמת) בשנת תש"ע ובשנת תשע"א:

לוח מס' 10: מדד "תחושה כללית כלפי בית הספר" – לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית בכיתות בשנים תש"ע ותשע"א (בנפרד)

ניתן לראות באופן שיטתי פער קבוע בין בתי הספר בכיתות מעורבות ובתי הספר בכיתות נפרדות הן בשנת תש"ע והן בשנת תשע"א. הפער הכולל בשנת תש"ע עומד על כ-7 נקודות ובשנת תשע"א הוא עומד על כ-5.5 נקודות.

הטבלה הבאה מציגה ביחד את נתוני שנת תש"ע ותשע"א ובכך כוללת את כלל בתי הספר בחמ"ד:

לוח מס' 11: מדד "תחושה כללית כלפי בית הספר" – לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית בכיתות בשנים תש"ע ותשע"א (ביחד)

ניתן לראות שהפער בין הכיתות המעורבות והנפרדות הוא קבוע יחסית ועומד על כ-6 נקודות הן בממוצע הסופי והן בהשוואה לפי סוג הרקע סוציו-אקונומי.

בשורה האחרונה בטבלה זו מצורף נתון נוסף, ציון הצפי, המציג את הציון הממוצע שהיה צפוי לכיתות המעורבות ולכיתות הנפרדות בהתחשב בכמות בתי הספר מכל רקע סוציו-אקונומי ובהתחשב בממוצע הארצי של כל סוג רקע. הנתון בטבלה זו מלמד שהכיתות המעורבות מצויות היכן שהן אמורות להיות מבחינת הממוצע הארצי, ואילו הכיתות הנפרדות הן אלה המצויות באופן דרמטי מתחת לממוצע הארצי, שוב פער של 6 נקודות. מכאן, שבתי הספר המעורבים מצויים במדד זה במצב דומה לכלל בתי הספר בחינוך בישראל (שגם הם, כידוע, מעורבים) ואילו בתי הספר הנפרדים הם החריגים.

3. העדר תחושת מוגנות ומעורבות באירועי אלימות

בסעיף זה בחרנו לצרף שני מדדים שונים ולדון בהם ביחד: מדד "העדר תחושת מוגנות" ומדד "מעורבות באירועי אלימות". שני מדדים אלו ביחד מלמדים על רמת האלימות הנוהגת בבית הספר ועל התחושה של התלמידים בנוגע לכך.

מדד העדר תחושת מוגנות משקף את תשובותיהם של התלמידים להיגדים הבאים: (1) "לפעמים אני מפחד ללכת לבית הספר כי יש בו תלמידים שמתנהגים באלימות". (2) לפעמים אני מעדיף להישאר בהפסקות בכיתה כי אני חושש שיפגעו בי". (3) "יש בבית הספר מקומות שאני פוחד להסתובב בהם". מדד "מעורבות באירועי אלימות" משקף את תשובותיהם של התלמידים לתשעה היגדים שונים הבוחנים את מעורבותם באלימות ישירה (מכות, איומים סחיטות) ואלימות עקיפה (חרמות, הפצת שקרים על תלמידים אחרים).

בשני מדדים אלו ניקוד גבוה של בית הספר מצביע דווקא על בעיה של העדר תחושת מוגנות בקרב התלמידים, ועל אחוז גבוה יותר של תלמידים המעידים על מעורבות עצמית באירועי אלימות.

הטבלאות הבאות מציגות את נתוני מדד "העדר תחושת מוגנות" לשנת תש"ע ותשע"א בבתי הספר שבהם כיתות ה-ו נפרדות:

לוח מס' 12: מדד "העדר תחושת מוגנות" – לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית בבית הספר בשנים תש"ע ותשע"א (בנפרד)

ההבדלים בממוצע הכולל בין בתי הספר הנפרדים השונים אינם גבוהים. ניתן לראות יתרון קל לבתי הספר לבנות, שבהם יותר תלמידות מרגישות מוגנות, אך הפערים אינם גבוהים.

הטבלאות הבאות מציגות אותם הנתונים לגבי המדד "מעורבות באירועי אלימות":

לוח מס' 13: מדד "מעורבות באירועי אלימות" – לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית בבית הספר בשנים תש"ע ותשע"א (בנפרד)

במדד זה כבר ניתן לראות באופן מובהק בשתי השנים השונות שבבתי הספר לבנות ישנה מעורבות פחותה יותר באירועי אלימות, ואילו בבתי הספר לבנים המעורבות באירועי האלימות הנה גבוהה בהרבה. אם מחברים את נתוני בתי הספר לבנים ולבנות בשתי השנים ביחד מגיעים לניקוד דומה לבתי הספר שבהם הכיתות נפרדות אך בבית הספר לומדים בנים ובנות. לפיכך, ניתן להניח שההפרדה המוחלטת לבתי ספר לבנים ולבנות פשוט מציגה את הפערים המתקיימים בין כיתות הבנים וכיתות הבנות בתוך בתי הספר המעורבים שבהם הכיתות נפרדות, אך במבט כולל אינה גורעת ואינה מוסיפה על האלימות הבית-ספרית של בתי ספר בהם הכיתות נפרדות.

הטבלה הבאה מציגה את נתוני מדד "העדר תחושת מוגנות" לפי השוואה בין כיתות מעורבות (סוג 1) לכיתות נפרדות (שאר בתי הספר) בשנת תש"ע ובשנת תשע"א:

לוח מס' 14: מדד "העדר תחושת מוגנות" – לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית בכיתות בשנים תש"ע ותשע"א (בנפרד)

בשנת תש"ע ניתן לראות פער מובהק הכולל יותר מ-1.4 נקודות בממוצע לטובת בתי הספר שבהם הכיתות מעורבות, ואילו בשנת תשע"א הממוצע הכולל בשני סוגי בתי הספר זהה כמעט לחלוטין. המעניין הוא שהפער המשמעותי נרשם כאשר משווים בין בתי הספר מרקע סוציו-אקונומי נמוך: בבתי ספר מסוג זה ניתן לראות תחושת מוגנות גבוהה בהרבה דווקא בבתי הספר המעורבים.

הטבלה הבאה מציגה אותם הנתונים לגבי מדד "מעורבות באירועי אלימות":

לוח מס' 15: מדד "מעורבות באירועי אלימות" – לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית בכיתות בשנים תש"ע ותשע"א (בנפרד)

גם כאן ניתן לראות פער גדול יותר בממוצע הכולל בשנת תש"ע, ואילו בשנת תשע"א הממוצעים מתקרבים, אך עדיין נותר פער קטן לטובת הכיתות המעורבות.

עם זאת, חשוב לשים לב שלרמה הסוציו-אקונומית יש השפעה גבוהה על מדדים אלו, כשהכוונה בעיקר למדד "העדר תחושת מוגנות". ברמה הארצית, בבתי הספר מרקע סוציו-אקונומי נמוך התלמידים מרגישים הרבה פחות מוגנים, וגם רמת המעורבות שלהם באירועי אלימות גבוהה יותר. עם זאת, למרות שבבתי הספר שבהם הכיתות מעורבות ישנו ריכוז גבוה בהרבה של תלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, הממוצע הכולל שלהם טוב יותר בשני המדדים מאשר בתי הספר שבהם הכיתות נפרדות. ציון הצפי המוצג בשתי הטבלאות הבאות המציגות את נתוני שנת תש"ע ותשע"א לכלל בתי הספר בחמ"ד, מראה זאת בצורה טובה:

לוח מס' 16: מדד "העדר תחושת מוגנות" – לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית בכיתות בשנים תש"ע ותשע"א (ביחד)

לוח מס' 17: מדד "מעורבות באירועי אלימות" – לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית בכיתות בשנים תש"ע ותשע"א (ביחד)

בממוצע הכולל ניתן לראות שבשני המדדים הפער עומד על כ-0.7 נקודות לטובת בתי הספר שבהם הכיתות מעורבות. ציון הצפי מלמד על כך שבמדד "העדר תחושת מוגנות", לאור ריבוי בתי הספר מרקע סוציו-אקונומי נמוך בבתי הספר המעורבים היה צפוי להיות פער של יותר מ-2 נקודות דווקא לטובת בתי הספר שבהם הכיתות נפרדות. לפיכך, בנטרול ההשפעה הסוציו-אקונומית במדד זה, הפער עומד על כמעט 3 נקודות, וזהו כבר פער גדול בהרבה. לגבי מדד המעורבות באירועי אלימות ניתן לראות שגם כאן הפער הצפוי היה דווקא פער של 0.83 נקודות לטובת בתי הספר הנפרדים, ולפיכך הפער בנטרול ההשפעה הסוציו-אקונומית עומד על כ-1.5 נקודות.

מכיוון שהציונים במדד זה הנם נמוכים מאוד, הרי שלפערים כאלה, למרות היותם קטנים לכאורה, ישנה משמעות לא מבוטלת, שכן בחישוב של אחוזים אלו פערים גדולים ביותר שיכולים להגיע אף לעשרות אחוזים.

4. יחסים חיוביים בין תלמידים לחבריהם

מדד זה מתאר את המידה שבה היחסים בין התלמידים מתאפיינים בלכידות, בעזרה הדדית ובאכפתיות של תלמיד לרעהו. ההיגדים שעליהם ענו התלמידים ומהם הורכב המדד הם: (1) "הכיתה שלי מלוכדת ומגובשת". (2) "לרוב התלמידים בכיתה שלי יש עם מי להיות בהפסקות". (3) "לרוב התלמידים בכיתה שלי חשוב לעזור אחד לשני". (4) "לתלמידים בכיתה שלי אכפת זה מזה". (5) "בכיתה שלי יש אווירה טובה בין התלמידים".

הטבלאות הבאות מציגות את נתוני מדד זה לשנת תש"ע ותשע"א בבתי הספר שבהם כיתות ה-ו נפרדות:

לוח מס' 18: מדד "יחסים חיוביים בין תלמידים לחבריהם" – לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית בבית הספר בשנים תש"ע ותשע"א (בנפרד)

ניתן לראות שמבין בתי הספר הנפרדים גם כאן ישנה עדיפות לבתי הספר של הבנות, כשבשנת תש"ע בתי הספר של הבנים עדיפים על שאר בתי הספר הנפרדים, ואילו בשנת תשע"א בתי הספר של הבנים דווקא מקבלים את הציון הגרוע ביותר.

הטבלה הבאה מציגה את הנתונים לפי השוואה בין בתי הספר, לפי חלוקה לכיתות מעורבות (סוג 1) וכיתות נפרדות (כל בתי הספר מהטבלה הקודמת) בשנת תש"ע ובשנת תשע"א:

לוח מס' 19: מדד "יחסים חיוביים בין תלמידים לחבריהם" – לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית בכיתות בשנים תש"ע ותשע"א (בנפרד)

בשנת תש"ע ניתן לראות פער משמעותי של 3 נקודות בממוצע הכולל לטובת הכיתות המעורבות, המבוסס על פערים גדולים בין בתי הספר מרקע סוציו-אקונומי גבוה ונמוך (פער גבוה במיוחד של 9.5 נקודות), ואילו בשנת תשע"א ישנו כמעט שוויון מוחלט בממוצע הכולל, ואילו דווקא ברקע הנמוך יש יתרון לבתי הספר שבהם הכיתות נפרדות.

הטבלה הבאה מציגה את נתוני שנת תש"ע ותשע"א ביחד, ולפיכך כוללת את כלל בתי הספר בחמ"ד. כמו כן, מצורף אליה ציון הצפי לאור הרקע הסוציו-אקונומי של בתי הספר:

לוח מס' 20: מדד "יחסים חיוביים בין תלמידים לחבריהם" – לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית בכיתות בשנים תש"ע ותשע"א (ביחד)

מטבלה זה ניתן להתרשם שכאשר בוחנים את כלל בתי הספר בחמ"ד, היחסים בין התלמידים בבתי הספר שבהם הכיתות מעורבות מקבלים ציון גבוה יותר בכמעט 1.5 נקודות. עם זאת, כיוון שבמדד זה ברמה הארצית בתי הספר מרקע סוציו-אקונומי נמוך קיבלו ציונים גבוהים יותר יש חשיבות לבדיקת ציון הצפי. ציון הצפי מלמד שהפער הצפוי עמד על 1.24 נקודות לטובת הכיתות המעורבות, כך שניתן לזקוף להפרדה המגדרית רק כ-0.25 נקודות מהפער.

5. התנהגות נאותה של תלמידים

מדד זה מתאר את עדותם של התלמידים על התנהגות נאותה שלהם ושל חבריהם לכיתה. ההיגדים שעליהם ענו התלמידים ומהם מורכב המדד הם: (1) "לעתים רחוקות התלמידים עושים רעש ובלגן בכיתה ומפריעים ללמוד". (2) "בכיתה שלי אין תלמידים שמתחצפים למורים". (3) "התלמידים בכיתה שלי מתייחסים בכבוד למורים". (4) "המורים לא צריכים לחכות הרבה זמן בתחילת השיעור".

הטבלאות הבאות מציגות את נתוני מדד זה לשנת תש"ע ותשע"א בבתי הספר שבהם כיתות ה-ו נפרדות:

לוח מס' 21: מדד "התנהגות נאותה של תלמידים" – לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית בבית הספר בשנים תש"ע ותשע"א (בנפרד)

 

במדד זה קשה לראות עקביות בשנים השונות בין סוגי ההפרדות השונות, אך במבט כולל על שתי השנים ניתן לראות שגם כאן ישנה עדיפות לבתי הספר לבנות.

הטבלה הבאה מציגה את הנתונים לפי השוואה בין בתי הספר לפי חלוקה לכיתות מעורבות (סוג 1) וכיתות נפרדות (כל בתי הספר מהטבלה הקודמת) בשנת תש"ע ובשנת תשע"א:

לוח מס' 22: מדד "התנהגות נאותה של תלמידים" – לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית בכיתות בשנים תש"ע ותשע"א (בנפרד)

ניתן לראות פער בממוצע הכולל לטובת בתי הספר המעורבים הן בשנת תש"ע והן בשנת תשע"א. עם זאת, מכיוון שבמדד זה ברמה הארצית הייתה עדיפות דווקא לבתי הספר מרקע סוציו-אקונומי נמוך, יש חשיבות לבדוק את הנתונים על פי ציון הצפי כפי שמופיע בטבלה הבאה המציגה את נתוני שתי השנים ביחד ואת ציון הצפי לפי ההפרדה הסוציו-אקונומית:

לוח מס' 23: מדד "התנהגות נאותה של תלמידים" – לפי רקע סוציו-אקונומי וסוג ההפרדה המגדרית בכיתות בשנים תש"ע ותשע"א (ביחד)

בממוצע הכולל ניתן לראות פער של 2.65 נקודות לטובת בתי הספר שבהם הכיתות מעורבות. עם זאת, ציון הצפי מראה שהרקע הסוציו-אקונומי צופה פער זהה כמעט לחלוטין ולכן קשה לזקוף את הפער לעירוב המגדרי בין התלמידים. ההישג היפה של החמ"ד במדד זה הוא שבתי הספר הדתיים, הן המעורבים והן הנפרדים, נמצאים כ-4 נקודות מעל הציון הצפוי להם על פי הרקע הסוציו-אקונומי שלהם.