תופעת הפאבים הכשרים- איפה טעינו?

אתר מורשת, אדר תשע"ב / שמואל שטח

מי שלא רצה את הנוער בפעולה ערכית מעורבת, קיבל אותו יושב בפאבים!

אנשי חינוך חכמים, טרחו להקים עבור הציונות הדתית מסגרות חינוכיות בהן יוכלו הבנים לדון יחד עם הבנות בגובה העיניים בסוגיות תורניות, אידיאולוגיות וערכיות. הדבר בא לידי ביטוי בפעולות, שיעורי תורה ובכיתות מעורבות שדווקא בשל אתגרי הצניעות, תוכננו להיות לבנים ולבנות יחדיו. בשנים באחרונות, פעלו גורמים שונים, להפרדת המוסדות החינוכיים לבנים ולבנות, עד כי בימינו, גם יחידה רעיונית, בסמינר של התנועה המעורבת, בסמנריון הנחשב ל"מעורב", תהיה נפרדת לבנים או בנות בלבד. המונח "סמינריון מעורב" יתייחס לכך שהבנים והבנות יפגשו בעיקר בחדר האוכל או בהפסקות.

כאן בדיוק טמונה הבעיה: במקום להפגיש את נערינו בשיעורי תורה וערכים ולתת להם לדון ולשוחח על דברים ברומו של עולם, אנו מאפשרים להם לעשות כן רק מחוץ למסגרת החינוכית, על נושאים טפלים יותר ועם השגחה מעטה. דווקא הרצון להחמיר בדיני צניעות הביא לקולא בעייתית בהרבה.
בזמן האחרון אנו שומעים עוד ועוד על "פאבים לדתיים". תופעה זו של הפאבים ה"כשרים" נובעת מסיבות מורכבות שונות ויש בה בוודאי צדדים טובים יותר וצדדים טובים פחות. עצם הנושא עצמו דורש רגישות רבה, וההתייחסות לכך צריכה לבא מתוך שילוב קריטריונים של אחריות הלכתית, חינוכית וערכית שאין זה המקום לפרטה.
יחד עם זאת, בבואנו לסקר את התופעה, חובה עלינו לשאול האם באמת נתנו לילדנו אופציות מפגש אחרות והאם חינכנו אותם למפגשי איכות? אם הפרדנו אותם כבר מגיל קטן ודאגנו שכל מפגש לימודי יהיה נפרד, מדוע נצפה שכעת, בבגרותם, הם יצליחו לארגן פעילות ערכית משותפת? יותר ויותר, בבואנו לעסוק בסוגיית ההפרדה, אני שומע את המשפט: "לא נורא, הם ניפגשים בהפסקות". דומני כי כאן בדיוק טמונה הבעיה. במקום לרומם את השיח שבין בני המין השני, צימצמנו אותו לכדי סוגיות של "הא ודא" ובכך מה הועילו חכמים בהפרדתם?
מי שרוצה למתן מעט את הצדדים הבעייתים שבהליכה לפאבים "כשרים", מן הראוי שידע לחנך את צעיריו לעולם בו המפגש בין בנית ובנות נעשה קודם כל על רקע ערכי.