תלמוד תורה כנגד כולם (פאה א', א') פרשת תולדות תשפ"ב
בשבועיים האחרונים עסקנו בכלל של העוסק במצוה פטור מן המצוה, וביקשנו להראות כי כלל זה תקף רק כאשר שתי המצוות הן באותה רמה, ואולם אם עוסק אדם במצוה שבינו לבין קונו, אין הוא נפטר ממצוה אחרת המזדמנת לו שהיא בינו לבין חברו. ומחמת חשיבות העניין נביא עוד דוגמאות המאששות כלל זה. כי על הפסוק שהבאנו בדברנו על ריש פרשת חיי שרה, "ויקם אברהם מעל פני מתו" (בראשית כ"ג ג') איתא במדרש הגדול (שם): ר' שמואל אמר: אין קימה אלא תפילה, מלמד שביטל תפילה מפני קבורתה. דרשה זו אינה ידועה ממקום אחר, ואולם הכלל ש"אין קימה אלא תפילה" מקורו בירושלמי ברכות ד' א', על הפסוק "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'" (בראשית י"ט כ"ז) – ר' יהושע בן לוי אומר… אין עמידה אלא תפילה, כמה דתימר, "ויעמוד פנחס ויפלל" (תהילים ק"ו ל'), והשוה ברכות ד' ע"ב: אין עמידה אלא תפילה, והכוונה בדרשה של ר' שמואל היא, שאברהם רק קם (עמד) להתפלל לאחר שגמר בעיסוקיו עם הנפטרת.
והענין מפורש בשלחן ערוך אורח חיים ע': ד': היה עוסק בצרכי רבים והגיע זמן קריאת שמע, לא יפסיק אלא יגמור עסקיהם ויקרא אם נשאר עת לקרות וגו'. וראה עוד שם צ"ג: ד': העוסק בצרכי ציבור כעוסק בתורה דמי, פירושו של עניין לעמוד מתוכו להתפלל, שגם זו שמחה היא שעוסק בצרכי ציבור. ויש מפרשים לעניין שאינו צריך לפסוק להתפלל, וגו'. והוסיף לכך המשנה ברורה (אות ח') : ואפילו אם יעבור זמן התפילה, אם אין מי שישתדל אלא הוא… אינו צריך להתפלל שתיים בשביל תשלומי שחרית [פירושו, להתפלל את העמידה פעמיים] , שכיוון שבשעת חובתו היה פטור ממנה מן הדין, אין צריך לתשלומין כלל, (מגן אברהם ס"ק ב', ודרישה ביורה דעה שמ"א …, ולא כט"ז לקמן בס' ק"ח [ששם דין תשלומים בתפילה]. (שם בשער הציון אות ט').
ועל פי האמור לעיל מובנת היטב דעתו של ר' שמעון בר יוחאי בירושלמי פאה א' א', שאמר: גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו. נאמר, "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ' י"א), ונאמר, "כבד את ה' מהונך" (משלי ג' ט') – כבודו [של הקב"ה] למטה מכבודו [של אביו ואמו]. ושוב הסיבה לכך היא שכיבוד הורים הינה מצוה שבינו לבין חברו, לעומת מצות כיבודו של הקב"ה.
ועל אף כל האמור לעיל, ישנה מצוה אחת שיוצאת מן הכלל הזה, כפי שמפורש במשנת פאה א' א', דשם שנינו: אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הם: כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו, ותלמוד תורה כנגד כולם, וגו'. וכתב הרמב"ם בפירושו (שם): … וכל המצוות שבין אדם לחברו נכללים בכלל גמילות חסדים, התבונן בהם תמצאם. הלא תראה שהלל הזקן כשאמר לו הגוי, למדני תורה על רגל אחת, אמר לו, דעלך ביש לחברך לא תעביד. וכשתחקור זאת תמצא תלמוד תורה שקול כנגד כולם, כי בתלמוד תורה ידע האדם את כל זה שביארנו בהקדמה שהתלמוד מביא לידי המעשה (ראה מגילה כ"ז ע"א, קידושין ל"ט ע"ב, בבא קמא י"ז ע"א.) ומפירוש ריבמ"ץ הרי הוא רבינו יצחק ב"ר מלכי צדק מסימפונט, וראו שם (מהדורת ר' ניסן זק"ש, ירושלים תשל"ח, עמ' ב') הביא את דברי ר' ברכיה ור' חייא בירושלמי בפירקין (ט"ו ע"ד): [א]חד אמר: אפילו כל העולם כולו אינו שווה לדבר אחד מן התורה, וחרינא אמר: אפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה וזהו פירוש כנגד כולם.
ובמסכת מגילה ט"ז ע"ב איתא: אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל מרתא גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, שכל אותם השנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש… דתניא: היה יעקב בבית עבר מוטמן י"ד שנה… וכו'. וראה ברש"י סוף פרשת תולדות, דיעקב לא ביקר אצל אביו ל"ו שנים, אולם נענש רק על כ"ב שנה, כ' בבית לבן וב' בדרך. וכנגדן היה יוסף במצרים כ"ב שנה, מגיל י"ז עד ל"ט, אבל על י"ד שנה שלמד לא נענש. (והשווה בסדר עולם רבה פרק ב', בראשית רבה ס"ח י"א ובמקבילות.)
ובשאילתות פרשת תולדות י"ט, (מהדורת מירסקי, עמ' קכ"ח-קכ"ט) קוראים אנו: אילו מאן דאיתליה אבא ואמא, [יש לו אבא ואמא] ומחייב למיטרח קמייהו [ומחוייב לטרוח עבורם] לאוכליהן ולאשקויינהו ולעולינהו ולאלבושניהו. [להאכילם, להשקותם, להעלותם ולהלבישם] ובעי למיזל גבי רביה למיגמר, [ומבקש ללכת אל רבו ללמוד] או למקום תורה, דלא למיגמר ליה בלחודיה [כדי שלא ילמד לבדו]… הי מינייהו עדיף [איזה מהם עדיף]? [כיבוד אב ואם עדיף או דילמא תלמוד תורה עדיף? מי אמרינן] תלמוד תורה עדיף דהא, דהא הוא עדיפה מכל מעשה, או דילמא כיבוד אב ואם ואם עדיף, דהוקש כבודם לכבוד המקום. דכתיב "כבד את אביך ואת אמך", וכתיב "כבד את ה' מהונך,? תא שמע: דאמר רבא, אמר לי ר' יצחק בר' שמואל בר מרתא משמיה דרב: גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, שכל אותם ארבע עשרה שנה שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש עליהם, אלא עשרים ושתיים שלא כבד אביו.
ועל פי הדברים הללו קבע בעל תרומת הדשן, סימן מ', שנשאל: תלמיד רוצה לצאת ממדינתו ללמוד תורה לפני רב אחד שהוא בוטח בו שיראה סימן ברכה לפניו, ואביו מוחה בתוקף ואומר לו: בני, אם תלך לאותה מדינה שהרב שם, תצערני עד מאד, כי אדאג עליך תמיד חס ושלום, פן תהיה נתפס או יעלילו עליך כמו שרגילים באותה מדינה… ותשובתו: יראה דאין צריך לשמוע מהאי גוונא לאביו… דתלמוד תורה עדיף מכיבוד אב ואם. שהרי יעקב אבינו לא נענש על כיבוד אב כל אותן השנים שלמד תורה בבית עבר, ואין נראה לחלק בין כיבוד אב ואם ובין מה שאביו מוחה בידו ושמצערו במה שעובר על צוואתו, דהא תרוייהו, מצוות עשה נינהו, כיבוד ומוראו.
וכדברים הללו פסק השולחן ערוך יורה דעה ר"מ י"ג: תלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם. (ובש"ך וט"ז: דנלמד מיעקב…).
עוד הוסיף בעל תרומת הדשן שם:… לצאת לתלמוד תורה עדיף, אף על פי שמוצא ללמוד תורה במקומו עדיף מכיבוד אב ואם… דקיימא לן בר' יוסי דלא מן הכל אדם זוכה ללמוד- (עירובין מ"ז ע"ב). ונימוק נוסף מצאנו בשו"ת בית יהודה עייש, יורה דעה ס' נ"ד, שהרי גם יעקב אבינו, יכול היה ללמוד תורה מפי יצחק אביו, ובכל זאת לא נענש על שהלך לבית מדרשו של עבר ולמד שם י"ד שנה. ובספר חסידים תתקנ"ב איתא: תלמיד שאינו חפץ ללמוד תורה מחכם שבעירו, מפני טירדות שיש לו בביתו, הרי אמרו חכמים שלא מכל אדם ולא בכל מקום זוכה אדם ללמוד. לפיכך אפילו אם יוצא לחוץ לארץ מותר. וברוח הדברים הללו הביא בפתחי תשובה סוף סי' ר"מ את דברי החמודי דניאל. שאפילו אם יש ספק אם יצליח יותר בלימודיו במדינה אחרת, בכל זאת מותר לצאת נגד רצון הוריו. ובהערה נוספת נעיר כי אף היציאה לחוץ לארץ בדרך כלל אסורה היא.
אכן הרב עובדיה יוסף, בספרו יחוה דעת חלק ב' סי' נ"ו (עמ' רנ"א-רנ"ב) פסק שתלמיד שרוצה ללמוד בישיבה גדולה, והוריו רוצים שילמד בישיבה תיכונית, איננו צריך לשמוע להוריו. אך דומני שעדיף שישכנע את הוריו, ולא ימרה את דבריהם, אלא יכוונו שניהם את דרכם ללימוד תורה, ובכך גם יקיים את מצות הבאת שלום בין אדם לחברו (פאה, שם).
ואולם ישנו סייג לכל האמור לעיל, כי לא נתעלם ממה דאיתא בשולחן ערוך אורח חיים קנ"ו ששם כתב המחבר בזה"ל: אחר כך [כלומר, אחר שיצא מבית הכנסת בבוקר וקבע לו עת ללמוד…] ילך לעסקיו, וכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגורמת עוון, כי העוני יעבירנו על דעת קונו. ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר אלא ארעי ותורתו קבע וזה וזה מתקיים בידו… וכו'.
והוסיף לכך החפץ חיים בביאור הלכה (שם) כתבו הספרים שזהו נאמר בכלל העולם, שאין כולם יכולים לזכות למדרגה רמה זו להיות עסקם רק בתורה. אבל אנשים יחידים יוכל להימצא בכל עת באופן זה, [וזה שאמרו בברכות ל"ו ע"ב: הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם, רוצה לומר דווקא הרבה וגו'].
ואולי זה פירוש האמרה דרך ארץ קדמה לתורה, ועל כגון זה נאמר אחוז בזה וגם בזה אל תנח ידך, ולקיים תורה ועבודה גם יחד.
