תנועת נוער צריכה להיות מנוף לשינוי פני החברה

 

אם בני עקיבא העולמית רוצה להיות תנועת נוער אמיתית, היא חייבת לדון ולהחליט כיצד היא רוצה לשנות את פני החברה. מה מפריע לה ומה בכוחה לשנות. מסר זה חייב לחלחל עד לאחרון החניכים, שידע שהוא לא מתבקש לעלות לארץ רק כדי לעלות, אלא כדי לתקן את העולם, "להיות מנוף לשינוי פני החברה".

18.01.11

מתפקידה של תנועת נוער לחנך בני נוער, אך לא לשם כך היא הוקמה. מהותה וסם חייה של תנועת נוער הוא להוות "מנוף לשינוי פני החברה".
מעשי חסד למיניהם הרווחים כיום בקרב תנועות הנוער בכלל ובתנועות בני עקיבא בפרט, חשובים ככל שיהיו, אינם מובילים לשינוי החברה. די אם נשווה את פועלה בתחום החסד של תנועת נוער לפועלה והיקפי עבודתה של עמותה גדולה אחת ונבין שתנועת הנוער לא יכולה אפילו להירשם לתחרות זו. יש ארגוני חסד שמגלגלים תקציבי חסד הגבוהים פי עשר ועשרים מתקציבה הכולל של תנועת נוער.

כמובן, אין זה אומר שבתנועת נוער לא צריך לעסוק בחסד, אדרבה, זה חשוב מאוד. אך זה אינו ייעודה המרכזי. ובכן, האם בנ"ע העולמית משמשת כיום כמנוף לשינוי פני החברה? האם היא ממלאת את ייעודה? ספק. גם אחותה הגדולה – בנ"ע ישראל – כבר שנים רבות אינה תוקעת יתדות לשינוי המציאות.

אם בני עקיבא העולמית רוצה להיות תנועת נוער אמיתית, היא חייבת לדון ולהחליט כיצד היא רוצה לשנות את פני החברה. מה מפריע לה ומה בכוחה לשנות. מסר זה חייב לחלחל עד לאחרון החניכים, שידע שהוא לא מתבקש לעלות לארץ רק כדי לעלות, אלא כדי לתקן את העולם, "להיות מנוף לשינוי פני החברה".

מהו השינוי הנחוץ כיום בחברה היהודית והישראלית? אם נזקק תופעות רעות וחוליים שונים הרווחים כיום במציאות, נמצא שאובדן הקולקטיב הוא אחד השורשים היותר מאוסים. האגואיזם, האינדיבידואליזם הקיצוני, ההדוניזם, וכמובן הקפיטליזם הדורסני והחזירי – אלו הם השורשים ללא מעט מהחוליים הרעים בחברה – בישראל ובעולם כולו.

"מיליוני אנשים לבד" הוא תיאור די מדויק למציאות הרווחת בעולם המערבי. עשרות אחוזים מבתי האב באירופה הם של אדם אחד בודד. בני נוער עוסקים שעות בלתי נתפסות בצפייה בודדת ופאסיבית במסכים למיניהם. בני הדור הקודם אינם יכולים לרקוד עם ילדיהם ביום שמחתם כי אפילו הריקודים בחתונות הפכו ממעגלים משותפים ומסעירים לריקודי בדד נטולי כל הקשר חברתי, לעיתים אף נדמים לאוסף אטומים הנעים במרחב ומתנגשים באקראיות זה בזה. המדיניות הרווחת כיום בכלכלת ישראל (ובכלל בעולם המערבי) היא מדיניות ההפרטה שהנחת היסוד שלה היא שקולקטיב אינו יעיל כלכלית, וכל זאת למרות משבר כלכלי עצום שנולד בגלל הסקטור הפרטי וחמדנותו.

דומה שהמטוטלת החברתית מצויה עתה בקצה האינדיבידואלי: לפני שני דורות החברה עמדה במרכז ואף דרסה לעיתים את הפרט. כיום הפרט מצוי במרכז והחברה שרועה תחתיו. האתגר הבא של החברה יהיה למצוא את האיזון בין הפרט לחברה, באופן כזה שהחברה האנושית תתנהל כחברה ראויה שבה הצדק הוא מטרתה העליונה, ומצד שני שהפרט יוכל לממש עצמו ויכולותיו.

תנועות נוער השואפות להיות 'מנופים לשינוי פני החברה' חייבות ליטול את האתגר הזה ולהשיב את הקולקטיביות לחיי החברה. זו תהיה בשורה חדשה, מרעננת, צעירה ומשמעותית שתביא אור לעולם ותביא לשינוי פני החברה – לטובה!. תנועות הנוער הן המתאימות ביותר לשינוי כזה כי הן מבוססות על הווי חברתי, על ביחד, על רעות וערבות.

ראוי לה לבנ"ע להציע לבני הנוער שלה אתגרים אמיתיים ומסעירים. לא עוד 'קירוב', 'מסע' ו'מחנה ישראל'. לא מספיק שיעלו לארץ וייטמעו בחברה הישראלית. עלינו להציע לצעירים טעם ואתגר שמעבר לעלייה. אתגר כזה צריך להיות בדמות קבוצות קולקטיביות המשפיעות על סביבתן, התורמות מעצמן ולא רק מקבלות. התנועה תציע לצעירים להתגבש בקבוצות בעלות ערך מוסף ולהתיישב בגליל, בנגב, בקיבוצים ובמושבים. במקום שכל עולה ייטבע לבדו מול הבירוקרטיה הישראלית, יקיימו הקבוצות הללו מערכות משותפות, ילמדו יחדיו, ינהלו חיי קהילה, ייטלו על שכמן משימות לטובת החברה, ויתמודדו יחדיו עם קשיי העלייה. אתגר כזה מצריך הכנה רבה מראש וייצור הרבה תוכן לפעילות כבר בארץ המוצא במסגרת פעילות הסניפים.

האתגרים והמשימות בחברה אולי השתנו מעט, אך הטכניקה הקולקטיבית השיתופית, טכניקה שהיא מהות – רק הופכת רלוונטית יותר ויותר. כבר למדנו מאבות החכמה ש"טובים השניים מן האחד" – אז מדוע הפסקנו ליישם את זה?! מי שירצה בכך לא יתקשה לחלץ מאבות הציונות הדתית ותנועת תורה ועבודה דברי הגות ותפיסת עולם המבוססים על חיי חברה קולקטיביים שיתופיים. למרות שכבר שכחנו, עוגנים לרעיונות אלו מצויים כבר במקרא (שמיטה, יובל, תרומות ומעשרות ועוד ועוד). אך חשוב יותר למובילי התנועה, ראשיה ומדריכיה להביט קדימה אל עבר האופק. שם כבר מתבהרים השמיים המעוננים באגואיזם וקפיטליזם.

העתיד מבשר אביב חדש לרוח הקולקטיבית, רוח ערבות ואחריות הדדית, רוח משותפת. העולם מאס זה מכבר בחיי הבודדות ובחר בחיי השיתוף. כששרים "קדימה בנ"ע!" בהתלהבות – מתכוונים שהתנועה תצעד קדימה ולא שתיגרר מאחור. הגיע הזמן שהכוונות תתגשמנה למעשים. קדימה בנ"ע, קדימה!.

==

רזי בן יעקב הוא חבר הנהלת נאמני תורה ועבודה, כיהן בעבר כשליח בני עקביא בבודפשט.