תקצוב החינוך הממלכתי- דתי בבתי הספר העל יסודיים

חלק ב – החינוך העל-יסודי

החלק השני בספר זה בוחן את החינוך העל-יסודי הממלכתי-דתי ומתמקד הן בגורמים הקובעים את התקצוב הממוצע ושעות ההוראה הממוצעות בכל בית ספר והן בתופעת רשתות החינוך בבתי הספר העל-יסודיים.

הפרק השלישי – תקצוב ממוצע ושעות הוראה ממוצעות לתלמיד ולכיתה בבתי הספר העל-יסודיים בדק מהו התקצוב הממוצע לתלמיד ולכיתה בכל בית ספר ואת מספר שעות ההוראה הממוצעות לתלמיד ולכיתה בבתי הספר העל-יסודיים של החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. המחקר בחן שלושה משתנים אשר עשויים להשפיע על תקצוב בית הספר ומספר שעות ההוראה הניתנות לו: א)  גודל בית ספר (מספר התלמידים בבית הספר); ב)  מדד הטיפוח של בית הספר המראה את הפרופיל החברתי-כלכלי של בית הספר; ג) הפרדה או עירוב מגדרי. המחקר מצא כי אכן קיים קשר בין התקצוב הממוצע ומספר שעות ההוראה הממוצעות לבין שני המשתנים הראשונים המוזכרים לעיל.

גודל בית הספר: מממצאי המחקר התקבל כי ככל שבית ספר נחשב לקטן יותר מבחינת מספר התלמידים בו, כך מספר שעות ההוראה המתוקצבות לו יהיה גבוה יותר, אך עם זאת, לפי משרד החינוך יש תוספת של שעות הוראה לכיתות גדולות, הן לחטיבות הביניים לפי מספר תלמידים בכיתה, והן לחטיבות העליונות לפי גודל קבוצת הלימוד בכל מגמה. מכאן, כי למרות שנראה במבט ראשוני שלפי חלוקת שעות הוראה ממוצעות בתי הספר, הקטנים הם אלו אשר מקבלים מספר שעות רב יותר, בפועל אין הדבר כך ודווקא התלמידים הלומדים בתי הספר הנחשבים לגדולים מבחינת מספר התלמידים מקבלים יותר שעות הוראה. בעיקרו הדבר נובע מכך שממוצע התלמידים בכיתה בבית ספר קטן בחינוך הממלכתי-דתי הוא 23, ואילו בבית ספר הנחשב גדול ממוצע התלמידים בכיתה הינו 28.3 תלמידים. חשוב לציין כי למרות שממוצע התלמידים בבתי הספר הקטנים הוא נמוך, סטיית התקן באותם בתי ספר היא גבוהה. במילים אחרות, כיתות בבתי ספר קטנים מתאפיינות בהטרוגניות מבחינת מספר התלמידים הלומדים בהן, בכך שיש בתי ספר שממוצע התלמידים בכיתה הוא קטן מאוד, ולעומת זאת יש בתי ספר שבהם ממוצע התלמידים לכיתה הוא גדול מאוד.

בנוסף, המחקר מצא כי תקצובם הממוצע של כיתות הנמצאות בבתי ספר גדולים מאוד (המונים מעל ל-600 תלמידים) ומשויכות לחינוך הממלכתי-דתי הינו הגבוה ביותר. ישנם הבדלים ברמת השירותים המוצעים לתלמידים בין גודלי בתי הספר, הן בתחום השירותים הלימודיים והן בתחום השירותים החברתיים. כאשר בית הספר גדול הוא נהנה מעקרון "היתרון לגודל", הקובע שארגון גדול המונה יותר אנשים נהנה מהטבות יותר מאשר גוף קטן ממנו. לכן, ככל שבית הספר גדול יותר הוא נהנה ממבחר מגמות לימודיות רב יותר בהתאם לביקוש התלמידים מאשר בית ספר קטן שבו יש מעט מגמות לימודיות. בדומה לתחום הלימודי, גם בתחום החברתי ישנו עניין של יתרון לגודל, ובתי ספר עם מספר רב של תלמידים יכולים ליהנות מיותר פעילויות חברתיות.

מדד טיפוח: תקצוב בתי הספר בחטיבות הביניים הוא לפי מדד הטיפוח של בית הספר. למרות שהתקצוב של החטיבות העליונות כמעט אינו נקבע לפי מדד הטיפוח,[1] המחקר מצא כי הן בחינוך הממלכתי-דתי והן בחינוך הממלכתי, ככל שבית הספר שייך לרמה חברתית-כלכלית נמוכה יותר כך משרד החינוך מוציא משאבים רבים יותר ביחס אליו, דבר המתבטא הן בתקצוב הממוצע לתלמיד ולכיתה והן בשעות ההוראה השבועיות המוקצות לבית הספר.

הפרדה או עירוב מגדרי: מן המחקר עולה כי רוב בתי הספר העל-יסודיים בחינוך הממלכתי-דתי הינם נפרדים ולכן משתנה ההפרדה כמעט אינו משפיע על התקצוב או על מספר שעות ההוראה.

לסיכום, בדירוג הגורמים המשפיעים ביותר הן על התקצוב הממוצע לבתי הספר והן על שעות ההוראה הממוצעות המתוקצבות לבתי הספר, המחקר מצא כי ההשפעה החזקה ביותר הינה של מדד הטיפוח של בית הספר, ההשפעה השנייה החזקה היא גודל בית הספר, וההשפעה השלישית אשר כמעט אינה משפיעה היא סוג ההפרדה או העירוב מגדרי של בית הספר.

המסקנה העיקרית העולה ממחקר זה הינה שהתלמידים המקבלים את תפוקת החינוך הגדולה יותר בחינוך העל-יסודי, המתבטאת במשאבים רבים יותר המביאים בין היתר לשעות הוראה מרובות יותר, הם התלמידים הלומדים בבתי ספר גדולים המוגדרים כמצויים ברמה חברתית-כלכלית נמוכה. במילים אחרות, כאשר הורה מתלבט להיכן כדאי לשלוח את ילדו, , עליו לבחון הן את מדד הטיפוח של בית הספר והן את מספר התלמידים הלומדים בבית הספר- ככל שבית הספר יהיה מוגדר ברמה חברתית-כלכלית נמוכה, ועם מספר תלמידים גבוה, כך ילדו יקבל את תפוקת החינוך המרבית עבורו.

הפרק הרביעי – רשתות חינוך בבתי הספר מתמקד בבתי הספר של החינוך הממלכתי-דתי העל-יסודי הפועלים תחת רשתות החינוך. הפרק מציג את תופעת רשתות החינוך כסממן של תהליך ההפרטה בחינוך, ומתאר את ההתפתחות של תהליך ההפרטה בתחום החינוך וכיצד תהליך זה בא לידי ביטוי במערכת החינוך בישראל: 1. הפרטה פדגוגית, הבאה לידי ביטוי הן בעיצוב תוכניות הלימודים ודרכי העברתן והן בהפעלת תוכניות לימודים בבתי הספר על ידי גורמים פרטיים; 2. הפרטת המימון, הבאה לידי ביטוי בהגדלת תקציב החינוך באמצעות מקורות פרטיים מגוונים, הכוללים בין היתר תשלומי הורים; 3. הפרטה מנהלית, הבאה לידי ביטוי ברפורמות ובמגמות החדשות לניהול המערכת הציבורית כדוגמת רפורמת הניהול העצמי. כמו כן, המסמך מונה יתרונות וחסרונות לתהליך ההפרטה, כגון הגברת היעילות של מערכת החינוך ומנגד סכנה לשוויוניות של מערכת החינוך.

תופעת מוסדות המוכש"ר, ובפרט רשתות החינוך, הינה תופעה הקיימת בכל סוגי הפיקוח: ממלכתי, ממלכתי-דתי, חרדי וערבי, אך בולטת בעיקר וותיקה במיוחד בפיקוח הממלכתי-דתי בבתי הספר העל-יסודיים. תופעה זו מתבטאת בעיקרה בהבחנה החדה בין בתי הספר המקיפים לבין הישיבות והאולפנות. המסמך מתאר את הגורמים להתרחבות התופעה ומציג את מספר בתי הספר אשר פעלו תחת כל רשת חינוך בשנת הלימודים תשע"ז. כמו כן, המסמך מונה את היתרונות והחסרונות לתופעה, כגון שיתוף פעולה בין בתי הספר וגיוס משאבים ומנגד תשלומי הורים גבוהים והפסד כספי של בתי הספר.

 

[1] הרכיב העיקרי בחטיבות העליונות המתוקצבות באופן דיפרנציאלי לפי מדד חברתי-כלכלי הוא תקציב המוחזקות לסיוע לבתי הספר בפריפריה. מתוך: המודל להקצאת המוחזקות בחטיבה העליונה – עדכונים לשנה"ל תשע"ו, מאי 2016.

• נספח לנושא רשתות חינוך:

דוגמא של לקיחת תקורה ע"י רשת חינוכית. הנושא הועלה במסגרת דיון שנערך בכנסת בשנת 2016. קישור לדיון (הנושא עלה החל מדקה 65).