בהסכמים הקואליציוניים כפי שפורסמו כלולות משמעויות רבות בתחומי הדת והמדינה החינוך והתקצוב, הן הישיר והן העקיף. לפי הסכמים אלה, צפויה הגדלה משמעותית של תקציבים מגזריים, ביטול הישגים רבים בתחומי הדת והמדינה וחיזוק מאסיבי של החינוך הפרטי שתוביל לפגיעה משמעותית בחינוך הממלכתי. במסמך זה סיכמנו את ההסכמות העיקריות בתחומים אלה ומשמעויותיהן. המסמך מחולק לפי מפלגות וסיעות, ומפרט אודות כל אחת מהן את ההסכמות שנקבעו בתחום הדת והמדינה, בתחום החינוך, ובסוגיות התקצוב המגזרי ותקצוב תחומי היהדות והתרבות.
בתחום הדת והמדינה המגמה המובילה היא ביטול תקנות וחקיקה שנועדו להציע פתרונות לבעיות הרבות הקיימות בתחום זה, ללא הצעת אלטרנטיבות ואפשרות לתחרות, והגדלה משמעותית בכוחה של הרבנות הראשית שנוקטת קו הלכתי מחמיר בכלל הסוגיות בתחום.
בתחום החינוך, מעבר לסעיפים העוסקים בהשוואת תקצוב, ניכרים המאמצים להשגת תיעדוף יתר של מוסדות חינוך חרדיים ומוסדות דתיים לאומיים הנחשבים פרטיים. כלל תוספות התקצוב בתחום החינוך יעמידו בסופו של דבר את תקציב המוסדות החרדיים והפרטיים מעל לתקציב החינוך הממלכתי. תעדוף היתר ייצור תמריץ להקמת מוסדות פרטיים רבים, קטנים ובלתי מפוקחים, שיובילו לתקצוב בלתי יעיל, ולפגיעה הן בחינוך הממלכתי הציבורי, והן ביעילות ותקצוב המוסדות הפרטיים עצמם. עוד בולטות ההטבות לעסקנים השונים, למשל העמותות והבעלים הפרטיים שמשכירים את המבנים למוסדות החינוך שיהנו מפטור מס משמעותי, יחד עם השקעה של המדינה בהשבחת נכסיהם עם מימון ההנגשה שלהם, זאת בנוסף למימון מלא של השכירות על ידי משרד החינוך.
בתחום התקצוב, מעבר לתוספות התקצוב הישיר והעקיף, השפעתן, והבעיות הקיימות בתחומי השקיפות ואופני החלוקה שלהן, ניכר נסיון לשינוי לפגיעה משמעותית במנהל תקין. כך למשל בולטים ביטול חובת שנתיים פעילות לישיבות לשם קבלת תמיכה ממשלתית, שעוקפת באופן בוטה את כללי התמיכה בעמותות שתוביל להקמת מוסדות רבים ללא בקרה מספקת וללא הצדקה, יחד עם צמצום משמעותי בביקורת מוסדות אלה. בנוסף הוגדל במאות אחוזים התקצוב לגרעינים תורניים וקהילות משימתיות, ברובם תקציבים מגזריים, דתיים לאומיים וחרדיים.
לעמדתנו, ההסכמים מצטיירים כפגיעה משמעותית בציבור הכללי וכלל צרכני שרותי הדת במדינת ישראל ואף יפגעו פגיעה אנושה בחינוך הציבורי-ממלכתי. ביטול התיקונים בתחום הדת והמדינה נובע בעיקרו ממאבקים פוליטיים, נועד במידה רבה לשמר את כוחם של עסקנים ופוליטיקאים, ולא כולל כמעט הצעות לתיקון. הדבר יוביל להגברת הכשלים הקיימים בתחום. בתחום החינוך ההסכם מתעלם באופן גס מן ההלכה היהודית שמחייבת אדם "ללמד את בנו אומנות", ויוביל לפירוק החינוך הציבורי בישראל – שיהפוך למפוצל, מלא פערים ומחולק בין עדות ומעמדות.
