"תשובת הגוף" ועבודה שבגוף / נעמה פלסר

 

ברוח חג הסוכות, עם סיומה של תקופת החגים ובנקודת בראשית, מבקשת נעמה פלסר, מנחה סדנאות לנשים, לשים לב אל הגוף. 
*
כל הגוף נוכח היה בסוכה, החושים שיכורים מריח הגשם הראשון, מארבעת המינים, הגוף אומר שירה. אחרי שבימי אלול ובחציו הראשון של תשרי עסקנו בחלק הרוחני של התשובה, בעבודת הנפש והמידות, ממתין לו הנדבך של "תשובת הגוף" ואדרבה, אולי מוטב שחיכה לסוכות וליום שלאחריו. בזמן הזה צצה הזמנה להביט ולשאול- באיזו זווית אנו רגילים להתבונן בגוף בשגרת חיינו?
*
שונה התייחסותו של רופא לגוף, מתפיסת הגוף של קוסמטיקאית. מעצב אופנה לרוב איננו רב, ונערה מתבגרת לא רואה מה שגלוי לפניה של סבתה. פנים שונים לגוף ותפיסות רבות ומעניינות. האם הגוף נתפס כפגום באופן שתמיד יש מה לשפר ולתקן בהופעתו? אם הגוף הוא כלי שצריך לשמש אותנו לצורך עשיית מצוות ולכן יש "לתחזקו"? אולי הוא כלי בידי היצר להסיט אותנו מעבודת ה' ולהכשיל אותנו ואת סובבינו?
*
עם סיומו של חג הסוכות אני מבקשת שנכתירו בכתר מכובד יותר.
לאחר שבפסח יצאנו ממצרי החומר והשעבוד, בשבועות קיבלנו את שעבודנו הרוחני, חג הסוכות
הוא זמן טוב לייסד את המקדש שבגוף. ממש לקדשו. 
הרב קוק אומר כי התעסקנו הרבה בנפשיות ושכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. יש לנו בשר קודש. מילותיו הבשילו במציאות וקוראות לנו מתוכה. מתעוררת רוח חדשה שמבקשת לנשום את צפונות הגוף כדי להפיח תורה ישראלית שלמה.
מילים אלה נכונות לכולנו, אולם עבור נשים החיבור לגוף תופס מקום משמעותי במיוחד ועל כן מתבקשת התייחסות ייחודית בתפר הזה, שבין נשים, גוף ועבודת ה'. עברה עלינו גלות ארוכה. גורשנו מגן עדן, גלינו מהארץ וגלינו מעצמנו. זו בזו נארגו הגלויות ונתערבבו זו בזו. האישה נתקללה כי אל אישה תשוקתה והוא יימשל בה. מימדי הנשיות כמימדי הלבנה הוקטנו. מעמדן הנחות התקבל כמובן מאליו. נצטמצמנו לד' אמות של הלכה, לאוסף פרטי הלכה ללא רוח חיה המלכדת אותם. 
*
עדיין רווחים סיפורים שקטים וקשים הקשורים למפגש של נשים עם גופן. תיווך המומחים יוצר לעיתים בידול בין אישה וגופה. לעיתים רופאים נוהגים כאפוטרופוסים וממדרים נשים מקבלת החלטות עצמאיות וטבעיות ביחס אליו. הפניית שאלות בתחום הגוף לרבנים תוך דילוג על שלב ההקשבה הפנימית, הטבעית והנורמאלית נעשית מתוך עמדה נפשית מסוימת. הבחירה מה יפה ומחמיא לנשים נעשית לפי אליטה יודעת דבר ממגדלי השן בפריז. אך הנה המציאות משתנה ואנו עומדים משתאים מול התהוותה המחודשת. רוח המשיח הופכת הכול בדרכה לחדש אחדות, להשרות שכינה. בתהליך בו השכינה מבקשת להציץ בכל צוהר אפשרי, נוטלת הנשיות חלק משמעותי במיוחד.

יותר נשים חוברות היום לרוח הנשית ממקום שווה ערך אך ייחודי להן. חשוב לא פחות, מתחדשת נשיות המחוברת לגוף, חיבור המנביע עבודת ה' שלמה יותר, הנושקת לאינסוף.
הפמיניזם הוא נדבך חיוני ביצירת החיבורים הללו של גוף ורוח נשיים, אולם מדובר בפמיניזם מסוג חדש ההולך ורוקם עור, גידים ושפה. הוא הנשען על כתפי הפמיניזם המסורתי אך מביט רחוק יותר, גבוה יותר. הוא כזה המשאיר מקום לשאר נפש וגוף.
*
ר' נחמן מתאר הבטחה שניתנה ללבנה, כי ייתפרו לה מלבושים, אולם לא נמצא מי שיעשה לה המלבוש כיוון שהיא משנה מידותיה. הלבוש שנתפר לנשיות לפני אלף שנים אינו מתאים לה עוד, בהיותה כה שונה. אין לנו אלא לתפור מלבושים חדשים. האמונה שבהבנת הסוד הזה, הבנת השינויים המתהווים כל העת במלבוש הנשיות, ראויה להדהד במישורים השונים של המציאות. זהו יסוד רוחני עמוק המופיע רבות בקבלה ומתפרט במציאות הכי יומיומית שלנו- נשים מבקשות דרך שתכיל את נשיותן בשדה הרפואי, ההלכתי, בעולמות הידע, החוויה והיצירה שלהן. 
*
בחיפושים אחר החיבור והאחדות בין נדבכי הגופנפש השונים של נשים עובדות ה', צמחה התכנית "עבודה שבגוף", שתתקיים בבית המדרש "מתן" בירושלים. מתבהרת ההכרה כי "עבודה שבגוף" היא חלק מרכזי בעבודת ה', שהגוף מבקש היום התבוננות מחודשת. התכנית כוללת עבודה תנועתית לצד לימוד ועבודה סדנאית. מפגשים עם מומחים בתחומים שונים הקשורים לגופנפש-רוח- אישה: רפואה, הלכה, מיניות, פריון, יצירה, שירה ועוד. זהו ניסיון ותפילה לבנת לשכינה דירה בעולמות תחתונים.

נעמה פלסר – מנחה סדנאות לנשים העוסקת בגוף, בנפש וברוח, מרכזת את תכנית "עבודה שבגוף" בבית המדרש "מתן" בירושלים.