תתעוררו, בוחרים רב ראשי לירושלים

האדישות השוררת בציבור הדתי ביחס לבחירת רב ראשי לירושלים הינה חוסר אחריות משווע, נטישת המערכה והפקרת שטח שלם בידי כוחות עוינים. מדוע הציונים הדתיים, לוחמים דגולים בכל הקרבות האפשריים, לא מסתערים על מערכה חשובה זו?

15/06/2009

בעוד שבועות אחדים ייבחר רב ראשי לעיר ירושלים, ורבים מבניה של הציונות הדתית טוענים: "הרבנות לא מעניינת אותנו, איבדנו אמון ברבנים, לא אכפת לנו מי ייבחר". ובכן חברים, נדמה לי שזהו ייאוש שאינו במקומו, או יותר נכון חוסר אחריות משווע, נטישת המערכה והפקרת שטח שלם בידי כוחות עוינים. לא מתאים לנו, ציונים דתיים, לוחמים דגולים בכל הקרבות האפשריים, פייטרים שכמותנו. מה קרה? איך הפקרנו את האפשרות שלנו להשפיע על צביונה היהודי הנאור של המדינה? על אפשרותה להיות ולהיראות אור לגויים, מדינה מתקדמת הפתוחה למדע, למודרנה, למערב, ומחזיקה בערכים יהודיים קדושים ועתיקים וכה רלבנטיים לימינו. כמה קידוש השם יכולנו לעשות לו השכלנו להילחם על הדברים החשובים האלה?

איני יודעת אם יש צורך להכביר במילים על חשיבותו של רב ראשי סובלני ומתון לעיר בירת ישראל, לאור המאורעות האלימים האחרונים בעקבות פתיחת חניון כרטא לציבור בשבת, ועל הצורך לבחור אדם משכמו ומעלה, איש הלכה גדול, איש של נאורות ופתיחות, נעם הליכות, המקבל כל אדם באשר הוא ואשר ייצג את היהדות הסובלנית.

ובכל זאת, חשוב לציין כמה דוגמאות לתחומי אחריותו של הרב הראשי לירושלים בירתנו: בראש ובראשונה, ייצוג הפן הדתי של עיר בירת ישראל. מי היינו רוצים שייצג אותנו בפני שאר העולם? האם יהיה זה רב חרדי קיצוני המייצג במקרה הטוב קהילה סקטוריאלית, שאינה מזדהה עם ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית? או רב ציוני, המכבד את המדינה המשלמת את שכרו, ודבק בהלכה תוך שמירה מתמדת על שיח ודיאלוג עם חלקים אחרים בעם?

הענקת תעודות כשרות לבתי העסק בירושלים. כיום, מי שניתנת בידו הסמכות להעניק תעודת כשרות לעסק מחזיק בידיו למעשה כלי פוליטי רב עצמה, המאפשר בקלות השלטה של השקפת עולם סגורה על כל צרכני המזון של העיר ירושלים. כך למשל ניתנת בידו האפשרות לשלול כשרות מבתי עסק החוגגים את מסיבת הסילבסטר, או פועלים באופן שאינו נראה למועצה הדתית. לא פגשתי אדם שאינו צרכן מזון בעיר, פגשתי רבים שאינם מרוצים מחילול השם הזה. ועוד לא דיברתי על ביזיון השמיטה שכבר דובר בו רבות, ויחזור שוב בעוד שש שנים, ועל השחיתויות המתרחשות חדשות לבקרים מאחורי הקלעים של הענקת תעודות כשרות.

הסדרי קבורה בירושלים. מי מאיתנו לא קבר אחד מיקיריו ואהוביו בירושלים. מי מביננו לא רוצה שלוויית יקיריו תהיה אירוע מכובד, קשה ככל שיהיה, בו לא יצטרך להתעמת עם אנשים מהחברא קדישא על מנהג ירושלים שמרביתנו מעולם לא קיבלנו על עצמנו, שהבן לא יעלה לקבר אביו, או על עמידה בנפרד ואיסור על נשים להספיד את קרוביהן… ירושלמים, תגידו, לא נמאס לכם מזה?

רישום נישואין. כמה עוד אפשר להכביר ולהוסיף אחרי כל הסיפורים על הטיפול באנשים הנחשדים כפסולי חיתון, בבדיקת יהדותם של עולים המבקשים להינשא, בשעת הכנות לחתונה, ועוד. כשם שמועצה דתית חרדית משליטה את הערכים בהם היא מאמינה על כלל תושבי ירושלים, ומרחיקה בכך ציבור גדול מן היהדות ומנישואין הלכתיים כשרים, כך רק רב ראשי ציוני דתי המעורב בין הבריות ידע לשים לזה קץ ולהכניס ערכים של אהבת האדם וקירוב לבבות לתוך העסק הכושל של רישום הנישואין ברבנות.

ועוד לא הזכרנו נושאים חשובים אחרים כמו ניהול מערכת המקוואות בעיר, הן בהיבט החמור של הלנת שכר הבלניות חדשות לבקרים, והן בתהליך הכשרתן של הבלניות לשמש בתפקידן ולהבין אותו לעומקו, גם במקוואות אליהן מגיע ציבור נשים שאינו שש לבדיקות המקיפות והמדוקדקות.

חברים, למען קידוש השם, למניעת הגדלת חילול השם, למען איכות חיינו, הצטרפו למאבק על בחירתו של רב ראשי ציוני דתי לעיר היפה הזאת, עיר הקודש, בירת ישראל – ירושלים.

הכותבת חברה בנאמני תורה ועבודה. ביום א' ה-21/6 בשעה 19:30 יתקיים באולם מועצת העיר ערב עיון בנושא רב ציוני לירושלים