"ינון לא פגע בבנות, אבל הן חשות סוג של בגידה"

נדמה שבתקופה האחרונה מיטלטל הציבור הדתי־לאומי מפרשייה לפרשייה, שבמרכזן דמויות חינוכיות־תורניות שסרחו. הפעם, לשם שינוי, לא מדובר ברב מבוגר ועטור זקן אלא במדריך סמינריונים צעיר.

ינון בן־מנחם, מנכ"ל מדרשת צוריאל באשדוד, הואשם בתחילת השבוע שעבר בשש עברות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והתחזות לאחר. עשרות נשים טענו כי בן־מנחם (37), איש חינוך, נשוי בשנית ואב לילדים, הונה אותן באמצעות פרופיל פיקטיבי שיצר באתרי היכרויות תחת השם יהונתן אהרון. בין היתר הוא התחזה לרב־סרן בצנחנים ולגיבור 'צוק איתן'. על פי כתב האישום, במשך שנים ארוכות הוא יצר באופן זה מערכות יחסים רומנטיות ואינטימיות עם שש נשים במקביל, והעניק להן הבטחות חסרות כיסוי לזוגיות והקמת משפחה. בהתאם להחלטת בית משפט השלום בתל־אביב נמצא עתה בן־מנחם במעצר בית בבית הוריו באשדוד, בתנאים מגבילים הכוללים איסור להשתמש באינטרנט ובטלפון סלולרי.

התפוצצות הפרשה, שפורסמה לראשונה ב'ישראל היום', הייתה אקורד סיום צורם לשנת הפעילות במדרשה. בן־מנחם הותיר אחריו קבוצה של בנות צעירות המומות ומאוכזבות, אולם יש להעמיד דברים על דיוקם: לפי שעה לא ידוע כי הוא ניצל את סמכותו כדי לפגוע באחת ממאות בנות האולפנה שהאזינו בצמא להרצאותיו מדי שנה, או באחת מבנות השירות שעבדו במחיצתו. יש אפילו מי שיטענו כי במישור הפלילי יהיה קשה להוכיח את אשמתו, וכי מעשיו אינם נתונים לסמכות בית המשפט אלא לתחום המוסר. עם זאת, אין חולק כי במישור החינוכי מדובר במשבר נוסף.

כעת, לאחר שלב ההפנמה ובצל גלי הביטולים, מבקשים המדריכים ובנות השירות במוסד הוותיק והמוערך להפריד בין מעשיו של האיש להמשך המפעל החינוכי המפואר שהוא עמד בראשו, ושניצב עתה בפני סכנה. על הדרך הם גם עורכים חשבון נפש על האופן הראוי שבו מחברים את בני הנוער לאמונה.

המעצמה החינוכית שהקימה משפחת בן־מנחם בעיר אשדוד החלה לפני כשני עשורים בידי שולמית (שולי) בן־מנחם, אמו של ינון, שהקימה את 'המרכז להעמקת הזהות היהודית'. הארגון, הנחשב לאחד הגדולים מסוגו בארץ והמגיע לכ־65 אלף תלמידים מדי שנה, מקיים פעילויות מגוונות ושיעורים בתחומי היהדות בבתי הספר היסודיים בעיר. את הפעילויות מעבירות בנות שירות לאומי.

לפני כמה שנים הצטרף למפעל הבן ינון, שהקים מדרשה המעבירה סמינריונים במוסדות חינוך ציוניים־דתיים על־יסודיים ברחבי הארץ, בעיקר אולפנות. פעילות זו מועברת על ידי מדריכים עובדי המדרשה ובנות שירות.

מדרשת צוריאל שגשגה ומיצבה עצמה כאחת המדרשות המבוקשות והמקצועיות בתחומה, והפעילות שלה זכתה לאהדה ופופולריות רבה במוסדות החינוך. ינון, שהיה עמוד התווך במדרשה, כיהן בתפקיד מנכ"ל המרכז והממונה על הפעילות בחינוך העל־יסודי, ואמו הייתה אחראית לתחום החינוך היסודי ועבדה בעיקר מול בנות השירות. רבות מבנות השירות האזינו לבן־מנחם כשהגיע להרצות לפניהן באולפנה, ובעקבות כך החליטו לקיים את השירות הלאומי שלהן במדרשה. עם חשיפת הפרשה השעה בן־מנחם את עצמו מהתפקיד, ועם מעצרו סיימה המדרשה את העסקתו.

הבנות המשרתות במדרשה נחשפו לחשדות הקשים בעיצומה של פעילות הקיץ, ובתחילה היו נסערות ומבולבלות. מחד גיסא הן היו מבועתות מהמעשים המיוחסים לאיש שהעריכו, ומאידך גיסא חשו גם צער על מפלתו. בתווך הן תהו מה כל זה אומר על העשייה שלהן, והאם המדרשה תיסגר. לאחר שנפגשו עם הגורמים המקצועיים בעמותת 'בת עמי' ובתום מסיבות סיום חפוזות, שוחררו הבנות לביתן בסוף אותו שבוע.

"השאלה הראשונה של כולם הייתה אם נפגענו, התשובה היא לא", מבהירה אחת הבנות שסיימה לאחרונה את שירותה במדרשה ונמצאת בקשר הדוק עם יתר הבנות. לדבריה, עיקר העבודה החינוכית התבצעה מול רכזי ההדרכה במדרשה, ולכן השבר אינו כה גדול כפי שמצטייר. "עיכלנו את המצב ובחרנו בדרך התמודדות שלפיה מה שקרה לא גורע מהעשייה החינוכית שלנו. נודע לנו על הכול חמש דקות לפני כניסה לפעילות, ולמרות זאת עשינו אותה בצורה מלאה ומקצועית. נכון שהוא היה קרוב אלינו והיה השוק הראשוני מהגילוי של המעשים, אבל אלה החיים הפרטיים שלו. הכי קל זה להגיד 'סמכנו עליו, ועם כל מה שהוא עשה מה שווה כל העשייה שלנו?' אבל אנחנו מסתכלות קדימה. היה לי שירות הכי מדהים שיכול להיות ושום דבר לא יגרע מהעשייה המדהימה. עשינו את השליחות שלנו למען עם ישראל ולא למען אף אחד, לא ינון ולא שולי".

ינון בן־מנחם היה מותג שופע כריזמה של פעילות המדרשה, ושימש עבור בנות אולפנה רבות כתובת להתייעצות ולחיזוק. יש מי שטוענות, אולי בחוכמה שלאחר מעשה, כי לא היו מופתעות. לדבריהן, הן סלדו מהסגנון המוחצן של הרצאותיו, שהתאפיינו בין היתר בסיפורים חושפניים מחייו האישיים.

"בכל האולפנות הגדולות, אם היו רוצים להביא שיחה ש'תפוצץ' את הבנות ושהן יהיו מרותקות, הביאו את ינון", מספרת בוגרת טרייה של אולפנה מאזור המרכז, שהאזינה כמה פעמים להרצאותיו. "השיחות שלו היו הדובדבן שבקצפת, והכול היה רק מופע חימום לקראתן. הייתה לו כריזמה מפחידה ברמות מטורפות. הוא היה מצחיק ומספר סיפורי נסים ונפלאות, כמו איך הצליח להגיע ללבו של ילד נכה שהתנדב איתו. הוא היה מספר על תקופת הרווקות שלו ומסעותיו בחיפוש אחר אישה, כיצד מצא את אשתו ואיך הם נכנסו להריון מברכות של רב. זה היה מלהיב מאוד, גם עבור בנות שלא אהבו סמינריונים.

"עכשיו אנחנו בהלם", היא מתארת. "איך אפשר להאמין יותר לאנשים? זה מרגיז שהוא הצליח ככה להערים עלינו. האולפנות חשבו שמפקידים אותנו בידיים טובות, ובסוף מגלים שמדובר באיש שזורק את המשפחה ועושה מה בראש שלו ופוגע דווקא בנשים שחיפשו משענת נפשית. מבחינתי הסיפור הזה מוכיח שלפעמים עוצמה פנימית הרבה יותר חזקה מרוח וצלצולים".

האכזבה וההלם היו גם מנת חלקם של אנשי חינוך ורכזים חברתיים שנהנו עד היום משירותיה של המדרשה באופן כמעט בלעדי. כעת מוצבת לפתחם השאלה האם למרות מעשיו של המנכ"ל אפשר להמשיך לשתף פעולה עם המדרשה, ששמה יצא במדריכיה ובתכניה האיכותיים. בקבוצת וואטסאפ שבה חברים כמאה רכזות ורכזים חברתיים במוסדות חינוך במגזר הדתי, הדעות חלוקות. חלק ממוסדות החינוך כבר הודיעו על סיום ההתקשרות בעקבות הגילויים, ואילו אחרים מבקשים להמשיך לתת אמון במוסד.

"מדריכי סמינריונים הם קצת כמו תחליף לרבנים. פעמים רבות הם משמשים עבור התלמידות דמות רוחנית", מסבירה רכזת חברתית באולפנה בדרום, שנהגה להזמין את בן־מנחם להרצאות. "הוא לא פגע בבנות, ובכל זאת הן חשות סוג של בגידה. הוא היה סוג של אידיאל של הציונות הדתית ומורה דרך רוחני שהעביר מסרים, והוא כפר בהם באופן קיצוני. התחושה קשה, אבל אני שמחה שהמקרה גרם לבנות להתחיל לשאול שאלות על דמויות חינוכיות". לדבריה, אף שינון היה הכוח המניע של הפעילות, צוות המדריכים במדרשה הוא מוכשר ומסור, ובאולפנה הוחלט להמשיך את הקשר אם כי באופן חשדני יותר, כאילו מדובר במדרשה חדשה.

בשבועות האחרונים התקיימו דיונים על המשך דרכה של המדרשה, בשיתוף איגוד המרכזים לזהות יהודית, איגוד המדרשות, 'בת עמי' ועיריית אשדוד. היו מי שהביעו חשש לגבי הישארותה של שולמית בן־מנחם במדרשה וחשבו שהדבר אינו ראוי, אולם מסתמן כי היא תכהן מעתה כמנכ"לית המדרשה ללא קשר ישיר לבנות.

שולמית בן־מנחם ובני המשפחה האחרים סירבו להתייחס להחלטה להמשיך בפעילות המדרשה, והפנו אותנו להנהלת העמותה. אחד מבני המשפחה ביקש לציין כי "אין שום קשר בין ינון בן־מנחם למדרשת צוריאל. הוא היה עובד. מדרשת צוריאל ממשיכה קדימה בעשייה בלי שום קשר אליו".
"אנחנו בטוחות שהמדרשה תמשיך בדרכה ותתחזק, גם אם תהיה שנה קשה ובתי ספר יבטלו", אומרות גם הבוגרות. "אנחנו מאמינות בשולי שהקימה את המפעל הזה, ומאמינות שהמדרשה תעמוד על הרגליים בחזרה בזכות הצוות המדהים. אנחנו פה כדי לעזור ולתמוך".

בינתיים החליטו רבות מהבנות שנרשמו לשירות לאומי במדרשה בשנה הבאה לעזוב בעקבות המקרה, ולפנות לתקנים אחרים. "צריך לעשות הפרדה בין המעשים של ינון לעשייה המבורכת והעוצמתית במדרשה", אומרת בכאב בוגרת נוספת שסיימה לפני כמה שנים. "עצוב לי כל כך שבשנה הבאה יש רק ארבע בנות שירות והמדרשה על סף סגירה. כואב לי עבור בתי הספר והילדים שלא יקבלו 'שיעורי צוריאל'. זה מפעל חיים ענק ומלא עוצמות שפשוט יימחק".

השבוע הפיצה הנהלת מדרשת צוריאל גילוי דעת לכלל מוסדות החינוך הדתיים, וקראה להם להמשיך לתת אמון במדרשה. במכתב נאמר באופן זהיר כי בעלי התפקידים התחלפו, וכי "צוות המדרשה המסור לקח על שכמו את תפקידי הניהול במדרשה. חשוב לציין", הודגש, "מנהל המדרשה אינו נמצא עוד בכל קשר שהוא עם המדרשה שלנו. מדרשת צוריאל תמשיך בעוז וענווה להגשים את ייעודה, שכן עבור הצוות המסור והמדריכים הרבים של המדרשה זוהי שליחות מקודשת. אנו מודים לכל בתי הספר והמוסדות שהביעו וממשיכים להביע אמון מלא בצוות המקצועי, היקר והנפלא שלנו".

אדם ששימש עד לאחרונה רכז פעילות ומדריך במדרשה, אומר כי הצוות יערוך חשבון נפש בעקבות המקרה: "צריך לחדד ולשים דגש אצל התלמידים שהקשר לתורה לא צריך להיות דרך אדם אלא באופן אישי ועצמאי. לחנך לאמונה יצוקה וליכולת להבחין לבד בין טוב לרע, בלי להישען על אנשים. שלא יהיה מצב שאוהבים אדם מסוים, ורק בעקבות כך אוהבים את התורה. החינוך כיום מבוסס המון על רגש, בעיקר באולפנות – השיחות האלה של סעודה שלישית, הסיפורים הנוגעים ללב, השירים. זה נפלא כתוספת, אבל אסור שעל זה תבוסס האמונה וההתעלות הרוחנית".

ממה נובעת לדעתך התופעה הזו?
"אני לא חושב שזו טעות שנעשתה רק במדרשה, לצערי זו תופעה רחבה ומושרשת בחינוך הדתי־לאומי. אבל אני מניח שעכשיו יהיה שינוי תפיסה, ואני בטוח שכך יהיה במדרשה. עכשיו זה תלוי בבתי הספר שימשיכו לתמוך בעשייה ובתורה שלנו. ינון עזב ברגע שהכול קרה, והמפעל הזה יימשך גם בלעדיו. הוא חשוב יותר מדמות כזו או אחרת".

דיון נוסף שהתעורר בעקבות המקרה נוגע באופן כללי להופעתם של גברים צעירים וכריזמטיים בפני בנות המדרשות והאולפנות. יעל שפיגלמן, רכזת גיוס רכזות נוער בתנועת 'נאמני תורה ועבודה', ניסחה קריאה המבקשת לחזק ולטפח דמויות חינוכיות נשיות.

"אנו קוראים לראשי מדרשות להעברת סמינריונים להשקיע בגיוס ובטיפוח של מדריכות איכותיות, שיוכלו להעביר את התכנים באופן מרתק, רגיש ורלוונטי, שיוכלו ליצור הזדהות אישית של הבנות עם דמות נשית בעלת עומק, ושיאפשרו לתלמידות לקיים שיחות משמעותיות ונוגעות עד אמצע הלילה מבלי שהדבר יעורר רגשות בלתי רצויים או יגרור מצבים בלתי צנועים", נאמר במכתב.

בהמשך המכתב מוצע "לרכזים/ות חברתיים/ות בתיכונים לבנות ובאולפנות, לעודד ולבקש דמויות נשיות משמעותיות כאשר אתם מזמינים 'שיחת התעוררות' או סמינריון, וכאשר אתם מראיינים מועמדים לתפקידים בהובלת בית הספר. התועלת והערך החינוכי בהעדפת נשים בתפקידים חינוכיים ומנהיגותיים הקשורים לבנות ולנשים הם רבים ומשמעותיים. תלמידה הרואה לנגד עיניה 'רבנית אולפנה', 'ראשת אולפנית', 'רמ"ית' או אפילו 'מדריכת סמינריון שפיצית' שהיא דמות חינוכית־תורנית־רוחנית משמעותית עבורה, תוכל למצוא בה גם מקור השראה שיראה לה כי היא מסוגלת (ואף נדרשת) לקחת אחריות על עיצוב עולמה הרוחני, כי יש אופק להגשמתה הערכית והאישית גם בתור אשת משפחה, וכי לא מצופה ממנה להותיר את עולמה הדתי בידיו של בן זוגה, רב הקהילה, או כל דמות אחרת".

מנגד, הרב יוני לביא, רב אולפנת אמית להב"ה בקדומים ואולפנית ישורון בפתח־תקווה, טוען כי למרות המגמה המבורכת של הנהגה תורנית נשית, "יש לא מעט אולפנות שמתעקשות דווקא על מדריכים בנים. מניסיונן, המשובים של הבנות טובים יותר ויש יותר הקשבה. מי שבוחר בדרך הזו צריך להיות מודע לנטייה של בני הנוער ללכת שבי אחרי הרושם החיצוני והפוזה, ולהתלהבות של חלק מהבנות ממפגש 'כשר' עם בחור צעיר ונאה שמדבר בלהט על נושאים ערכיים ומשתף בסיפורי צבא מגניבים.

"אני חושב שלא יהיה נכון לאבד פרופורציות, לברוח לקיצוניות השנייה ולהכריז על הדרת גברים ממוסדות חינוך לבנות. יהיה חבל מאוד אם הבנות יפסידו הזדמנות להיפגש עם רבנים ותלמידי חכמים וללמוד מאנשים נפלאים שזכו לשבת שנים ממושכות בעולם של ישיבה ולספוג לתוכם הרבה תורה ושימוש תלמידי חכמים. אין תחליף לדבר הזה, ולא ניתן למקרים חריגים ונדירים לקלקל את הרושם הכללי שהוא חיובי וטוב ותורם לצמיחה הרוחנית של הבנות. מובן שחשוב מאוד לשמור על גבולות וכללים של צניעות כפי שההלכה וחז"ל הנחו אותנו, וכשמדובר בנושאים אישיים במיוחד או בעניינים צנועים להפנות לשיחה עם אישה מתאימה".

"באים עכשיו אנשים מלומדים ואומרים לנו הרכזים החברתיים מה צריך לעשות", אומרת גם הרכזת החברתית באולפנה הדרומית. "אנחנו נשמח שיהיה שיח בנושא, אבל מאוד קל למי שלא חי את הבנות והשטח לדבר מרחוק. בסוף, שיחה טובה יכולה להלהיב את הבנות שלא תמיד מחוברות לעולם של ערכים ותורה, וכשרוצים לגעת בהן עושים את זה ברגש ועם סיפור אישי. אידיאולוגיה נטו לא תמיד עושה את העבודה וגורמת לחיבור. כולם גם כותבים 'למה לוקחים גברים לתפקידי הדרכה מול בנות'. אני אשמח כמובן להביא דמויות נשיות, אבל כמה נשים שמתחתנות ממשיכות להעביר סמינריונים באופן מקצועי? כמעט אף אחת. לציבור קל להטיף, אבל הוא צריך גם לבנות את הפתרון ולאפשר אותו".

כתוב ע"י נעמה אנגל משאלי

הכתבה המקורית מופיעה באתר nrg