225 סיבות למה לא צפוי שיפור במצב המועצות הדתיות
תארו לכן ששירות הספרייה העירונית יצא מהידיים של הרשות המקומית ויעבור למועצה חדשה, מקומית גם היא, אך מקבילה לעירייה. באותה מועצה יושבים חברים שמהווים כמעין דירקטוריון וממנים פקידים שיעסקו בכל הנוגע לשירות הספריות והשאלת הספרים. החברים נבחרים באופן הבא: 45% מהם נבחרים על ידי שרת התרבות והספורט, עוד 10% על ידי אשת רוח וסופרת בכירה, ורק 45% נוספים על ידי הציבור, באמצעות נציגיהם במועצת העיר.
נשמע הגיוני? בוודאי שלא. וגם נרגיע אתכן – הספריות עדיין באחריות הרשויות המקומיות. אבל כל מה שמתואר כאן הוא המצב בכל הנוגע לשירותי דת. אלה הם השירותים היחידים שמסופקים לציבור באמצעות מועצה מיוחדת. לא דרך מחלקה מסודרת ברשות המקומית, לא באמצעות רשות ממשלתית, אלא באמצעות מועצה קטנה ועצמאית שלמעלה ממחצית מחבריה לא מייצגים את הציבור. תחליפו את שרת התרבות והספורט בשר לשירותי דת, את אשת הרוח הבכירה ברב המקומי ותקבלו את המועצה הדתית שלכם.
חכו, אין צורך להתניע את הרכב ולחפש את המועצה הדתית הקרובה למקום מגוריכן. זאת משום שסביר להניח שאין כזו סביבכן. מתוך כ-260 רשויות מקומיות בישראל, יש רק בכ-130 מהן מועצות דתיות. וגם הן על הנייר. מה זאת אומרת? מסתבר שהפרוצדורה להרכבת וכינוס מועצה דתית כל כך מסובכת פוליטית, שהחוק בעצמו מתיר להן עד שנה מיום הבחירות לרשויות המקומיות להתכנס. גם זה אינו מספיק, כי גם בדדליין הזה עמדו נכון לשנה שעברה כ-15% מהמועצות בלבד. המשמעות של הנתון הזה היא שבהרבה מאוד רשויות מקומיות אין פיקוח של הציבור על שירותי הדת.
ומה עם אלו שכן מתפקדות? גם שם המצב לא מי יודע מה. במהלך הקיץ שמענו שהמשטרה פשטה על המועצה הדתית בנתניה ובית המשפט קבע מעצר בית ליו"ר המועצה הדתית. בירושלים הוגשה תלונה למשטרה בגין חשדות לשחיתות לכאורה על ידי מזכיר מחלקת הכשרות במועצה הדתית ויו"ר המועצה. אמנם השחיתות המצערת ברשויות המקומיות מוכרת וידועה, אך זו לא פוסחת על המועצות הדתיות.
הפוליטיזציה של המועצות הדתיות רק התקדמה עם השנים. בשנים האחרונות נחקק תיקון לחוק שקובע כי במקרה שמועצה דתית איננה מכונסת ישנה אפשרות לשר לשירותי דת למנות שני "ממונים" מטעמו שיישאו בסמכויות ובאחריות של המועצה הדתית. אמנם סגן השר הקודם לשירותי דת, ח"כ הרב אלי בן דהן ניסה לשנות את המדיניות, ולקדם את הרכבת המועצות ולא למנות ממונים מטעמו, אך האפשרות בחוק עדיין שרירה וקיימת.
הסיכוי לבטל את קיומן של המועצות הדתיות ולהחזירן למקום הראוי להן – כמחלקה ברשויות המקומיות שואף לאפס. בין ההסברים ישנו נתון אחד פשוט שמסביר הרבה. שימו לב לכמות המינויים שבידי השר לשירותי דת. ישנן 132 מועצות דתיות פוטנציאליות, כאשר מספר החברים בהן מגיע לכ-500. מכיוון שלשר לשירותי דת אפשרות למנות 45% מכלל החברים בכל מועצה דתית, מדובר ב-225 מינויים אפשריים. נכון, רובם לא מקבלים שכר. אבל מדובר ב-225 אנשים שאם הם ממונים הם יכולים להשפיע על שירותי הדת של כל אזרח ואזרחית, משל היו נבחרי ציבור בעצמם. מישהי מכן יכולה לדמיין שר שיוותר על סמכות שכזו?
המינימום שיש לדרוש הוא תיקון המעוות והחזרת שירותי הדת לידי הציבור. יש להגדיל את כמות נציגי הציבור בהרכב המועצה באמצעות הפחתת כמות המינויים האפשרית על ידי השר לשירותי דת והגדלת כמות הנציגים מהרשות המקומית. בנוסף, יש להביא לכך שהמועצות הדתיות יתכנסו תוך פרק זמן מוגדר גם אם אין הסכמה פוליטית ולפשט את תהליכי הבחירה, זאת על מנת להגביר את הפיקוח על שירותי הדת המקומיים.
תני פרנק הוא ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה
פורסם באתר סרוגים