תפילה לפדיון, ניצחון וביטחון. דבר תורה נוסף על פרשת וישלח, תשפ"ד
בפרשתנו למדים אנו על הכנותיו של יעקב אבינו לקראת עימותו עם עשו אחיו. יעקב נקט באסטרטגיה של "דורון, תפילה ומלחמה", כפי שכתב רש"י על פי מדרש רבה, ואילו אצלנו נתהפך הסדר, ונאלצנו להתחיל במלחמה, ורק לאחר מכן, מתוך התנהלות במשא ומתן בשעת ההפוגה, הצענו "דורון" של פי שלושה מחבלים בתמורה לשבויים שלנו. אך לאחר ימים מספר נפסקה ההפוגה וחזרה הלחימה.
ואולם גם כאשר נלחמים אנו על אחינו ואחיותינו, אל לנו לשכוח את חובת התפילה, ובוודאי אצל אלה שרחוקים הם מן החזית, ויושבים בטח בעורף. כי עליהם מוטלת החובה להתפלל לה' לשמור על אנשינו ולהביס את אויבינו. וזה אשר הזכיר יעקב אבינו בערוב ימיו, כאשר נזכר במלחמותיו השונות, בהיאבקו עם אויביו, שהייתה לחימתו, "בחרבי ובקשתי". לאמור, לחימה קשה ועיקשת בכל כלי המלחמה אשר היו בידיו. אך יחד עם זה, כפי שפירשו חז"ל (בבבא בתרא קכ"ג ע"א): וכי בחרבו ובקשתו לקח? והלא נאמר, "כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני" (תהילים מ"ד ז') – כלומר אין לשים את ביטחוננו אך ורק בחרב ובקשת – אלא "בחרבי" זו תפילה, "בקשתי" זה בקשה, וגו'. וביאר בעל התורה תמימה על אתר (עמ' 416), על פי הלשון בתהילים קמ"ט ו', "רממות קל בגרונם וחרב פיפיות בידם", שדרשוהו במדרשים על עניין תפילה. כלומר: יחד עם "החרב והקשת" וכלי זין מלחמתיים שבידינו כיום, יש להתפלל לפדיון שבויינו ולניצחון מוחץ של חיילינו, ולבקש כלשון תהילים ל"ד ט"ו "בקש שלום ורדפהו", כי ככל הנראה, רק לאחר ש"ארדפה איבי ואשמידם" (שמואל ב' כ"ב ל"ח) נזכה "כי שלום אמת" יינתן לנו (ע"פ ירמיה י"ד י"ג). אמכי"ר
ד. שפרבר
