פעולה 4 "הישן יתחדש והחדש יתקדש"

 

"הישן יתחדש והחדש יתקדש"

מ'תורה ומלאכה' ל'תורה ועבודה' – מיצירה ליצירת עולם מתוקן

יחידה זו עוסקת ביסוד המרד והמהפכה המצוי במשנת 'תורה ועבודה'.

 

אנו רגילים לתפוס את המציאות שאנו נולדים לתוכה כמובנת מאליה, כאילו הייתה חלק מעולמנו מימים ימימה. זהו אחד הגורמים המקשים על מהפכנים: העתיד המיוחל נראה לוט בערפל, לעומת ההווה, שנדמה כאילו שורשיו נעוצים היטב במסורת העבר. ניתן להפיג את החשש מפני המונוטוניות שבמציאות באמצעות חינוך לחשיבה ביקורתית ויצירתית ביחס אליה; על ידי חינוך לנטילת אחריות אישית כלפי הסביבה; על ידי חינוך לערכים ולנורמות התנהגות ראויות ומחייבות, ועל ידי חינוך לראייה היסטורית מדוקדקת.

 

בראשית המאה העשרים נשמעו  בעם היהודי קולות מהפכניים, שקראו:  "עולם חדש נבנה, עולם ישן עדי היסוד נחרימה" (נחריבה). ססמה זו לקוחה מהִמנון התנועה הקומוניסטית, ה'אינטרנציונאל', שתורגם לעברית. יהודים שאימצו את הססמה הזו שאפו לזנוח את מאפייני הגלות ומסורת הדורות (הדתיים, התרבותיים, החברתיים והלאומיים) ולהקים דור עברי ארץ ישראלי חדש, מנותק מן העבר היהודי וממחויבות למסורת היהודית.

 

לכאורה, עקרון המהפכה סותר את המסורת ואת הדת, המחייבות המשך רצוף ונאמן לעבר, מתוך שמרנות ודבקות בעבר. עם זאת, אנו מכירים שורה של מהפכות כבירות בליבת הקיום היהודי, מהפכות שנבעו משינויים מפליגים שהתחוללו בעולם כולו והובלו על ידי בני תורה, שלומי אמוני ישראל, שהיטיבו לזהות את התמורות המתרחשות בתרבות  ולהגיב להן. חסידות הבעש"ט הייתה מהפכה אדירה בדמות העולם היהודי-הדתי כפי שהיה מוכר עד אמצע המאה השמונה-עשרה. הרש"ר הירש חולל מהפכה עמוקה בעולם היהודי כשהקים, באמצע המאה התשע-עשרה, תנועה שחרתה על דגלה  "תורה עם דרך ארץ". הרב ריינס, מייסד התנועה הציונית-דתית  'המזרחי' בראשית המאה העשרים, חולל מהפכה מהותית בדמות היהודי הדתי שהייתה מקובלת בימיו. המהפכנים הללו לא אימצו את הססמה "עולם ישן עדי היסוד נחריבה", אלא שאפו להגשים את הפסוק "חדש ימינו כקדם" (איכה ה, כא). עם זאת, הם מרדו  בעולם המוכר וחוללו בו שינויים מפליגים בעוצמתם. הם לא החריבו את העולם הישן עד היסוד, אלא התאימו אותו למציאות המשתנה. זאת מתוך אמונה עמוקה והכרה פנימית שעולם המסורת הדתי, העולם הישן, מגלם בתוכו אמת דתית נצחית ובלתי מעורערת. הראי"ה קוק היטיב לנסח את דרכם של מהפכנים אלו: "הישן יתחדש והחדש יתקדש" (אגרות הראיה, א, ירושלים תשכ"ב, עמ' רי"ד).

 

הוגי רעיון 'תורה ועבודה' – הרב ישעיהו שפירא, 'האדמו"ר החלוץ'; שח"ל,  שמואל חיים לנדוי; ישעיהו ברנשטיין וחבריהם –  היו מהפכנים דתיים שהמשיכו בדרך קודמיהם – מייסדי החסידות, הרש"ר הירש והרב ריינס. הם מרדו בעולם הישן וחתרו לבניין עולם יהודי חדש בארץ ישראל, עולם שנבנה כקומה עליונה על גבי הקומות שכבר נבנו. הם חתרו למהפכה בעולם הגלותי שקפא על שמריו מזה כמה דורות, ולהקמת חברה יהודית מתחדשת, נאמנה למסורת, ועם זאת תואמת את ההוויה היהודית, ציונית, ארץ ישראלית וכלל עולמית החדשה.

 

מתוך ראייה היסטורית זו, ניתן לפתח מסרים חינוכיים בעלי משמעות לימינו,  במיוחד לאור המחלוקות המתקיימות בין יהודים שומרי תורה ומצוות. מטרתה של פעולה זו היא לפתוח ולחדד עבור החניך את ההכרה שמרד בעולם הישן איננו דבר פסול. להפך: נראה שדווקא בשעה שבה שינויים חברתיים וערכיים מתחוללים לנגד עינינו בקצב מהיר ביותר, מרד הוא דבר הכרחי ונכון, בתנאי שהוא 'מרד קדוש' –  מרד שמזקק בצורה כנה ואמתית את דמות העולם שקדמה לו, ואינו בועט בערכי הנצח ובמסורת העבר ככלי שאין חפץ בו. אבות הציונות הדתית הנחילו לנו שיטה ראויה של מרד, שראוי לחנך לפיה את הדורות הבאים.

 

מטרות:

1. החניך ישאב השראה מכך שרעיון 'תורה ועבודה' החל כתנועה מהפכנית שמרדה בדור הקודם.

2. החניך יבין את החשיבות של מהפכות ואת הצורך לעשותן תוך שימוש באבני הבניין הקודם.

3. החניך יכיר את הקשיים שבביצוע מהפכות ואת המורכבות שבהן.

 

מהלך הפעולה:

1. משחק המעמדות

נבחן את התנהגותו של החניך העומד מול מציאות מדומה שמזמינה מהפכה ושינוי חברתי.

 

נפתח את הפעולה ונבקש מן החניכים  להסתדר בשורה לפי תאריכי הלידה שלהם, וכל זאת בזמן הקצר ביותר. אם המשימה הזו נעשתה בהצלחה,  ניתן להמשיך ולבקש מהם להסתדר על פי מספר הנעל ובהמשך על פי הגובה, וכן הלאה. בשלב מסוים נעצור ונחלק את הקבוצה לשלוש קבוצות קטנות יותר, שוות בגודלן.

 

כל קבוצה מקבלת מדבקה בצבע שונה: צהוב – כחול – אדום.

כל חניך מקבל חמש כרטיסיות של אותיות וחמש כרטיסיות של מספרים, על פי חלוקה שרירותית:

מטרתו של כל חניך בכל קבוצה היא להשיג רצף של מספרים ואותיות (א-ב-ג-ד-ה. 1-2-3-4-5). כל חניך שהשיג רצף כזה, עובר לשבת כצופה ב'היכל התהילה' – חצי גורן של כיסאות באמצע החדר.

 

החניכים יכולים להחליף ביניהם כרטיסים באופן הבא:

–          תמיד יינתן כרטיס בעד כרטיס. בכל שלב של המשחק צריך כל חניך להחזיק  עשרה כרטיסים ביד.

–          דרך העברת הכרטיסים מאחד לשני:

ü      צהוב יכול לדרוש כרטיסים מהכחול ומהאדום, אף ללא הסכמתם – והם חייבים לענות לו בחיוב.

ü      הכחול יכול לדרוש כרטיסים רק מהאדום.

ü      האדום אינו יכול לדרוש החלפה מאף אחד.

ü      כל צבע יכול לבקש להחליף עם בן קבוצתו, בתנאי שהאחרון מסכים להחלפה.

 

תפקידו של המדריך הוא לנסות להעביר את המשחק בשלום, מבלי שייווצר אנטגוניזם  מצד הקבוצות המדוכאות. לשם כך, המדריך יספר סיפור מקדים האומר שהחלוקה על פי צבעים היא מסורת מימים ימימה, בסניף או בבית הספר, ואתם (החניכים) זכיתם להיות חלק מעולם הצבעים המקודש.

 

2. דיון

לאחר מספר דקות של משחק (הסיכוי שהחניכים יצליחו להשלימו הוא קלוש), מתיישבים לפי קבוצות הצבעים ומסכמים את המשחק. נשאל כל קבוצה:

מה הייתה מידת ההנאה שלכם במשחק?
מהו אחוז המצליחים מקרב הקבוצה? (כמה אנשים מהצבע שלכם יושבים ב'היכל התהילה' ומי היו אלו שהתיישבו ראשונים?)
מה היה טיב היחסים בין הקבוצה בעלת המעמד הגבוה (הצהובים) לבין המעמדות הנמוכים יותר (הכחולים והאדומים)? האם הייתה תחושה של הרגשת עליונות כלפיהם? האם הופנה כלפיהם יחס מזלזל?
כיצד התייחסה קבוצת האדומים לקבוצות הנעלות יותר? האם התפתחו  רגשות איבה?
כיצד בחרו האדומים להתמודד עם חוסר הצדק? האם נראו במשחק ביטויים של מחאה? (סינוני מילים, יציאה ופרישה של אדומים מהמשחק, חוסר שיתוף פעולה מצד האדומים וכו'…).
האם אתם יכולים להבחין בקבוצות כאלה במציאות הישראלית והעולמית שבה אנו חיים?
האם יש קבוצות שאינן מקבלות את אותן ההזדמנויות כמו קבוצות אחרות, ללא סיבה מוצדקת הנראית לעין? (מיעוטים, נשים, בעלי מעמד סוציו-אקונומי נמוך, וכן הלאה)? כיצד מתמודדות הקבוצות הללו  עם המצב הזה?
אדומים וכחולים, האם רעיון המרידה עלה בדעתכם תוך כדי המשחק? מה עשיתם כדי לקדם אותו? האם היה משהו שהגביל אתכם או הרתיע אתכם במרד שלכם?
למדריך!

נושא העל של הפעולה הוא עבודת כפיים והמרד הקדוש של הפועל המזרחי. לכן נכוון את הדיון לתחושותיהם של חברי קבוצת האדומים, וננסה לנתח ולהעלות את הגורמים המקשים על מורדים למרוד:

–          יציאה כנגד מסורת עבר המקובעות בחברה

–          קושי להתאגד

–          קושי לשנות את כללי המשחק הקיימים

–          תחושת בדידות

–          חוסר בהירות כלפי העתיד

 

3. הניסוי של אַש

כעת נבחן את המציאות שבה החניך  חושב בצורה מנוגדת לנורמה ולדעת הרוב. ננתח את ההתנהגות הזו על פי הניסוי הפסיכולוגי של אַש. על פי אותו הרעיון: גם אנשים המורדים במוסכמות הקיימות במציאות חייהם מתמודדים לעתים עם דילמות ותחושות דומות.

מוציאים חניך אחד מהחדר וקובעים כמה עובדות שגויות, שכל הקבוצה תסכים עליהן מראש (ניתן להיעזר בשאלון המצורף, אך כמובן שעל כל מדריך להתאים את רמת השאלות ואופיין לחניכיו. בצהוב – התשובה הנכונה):

1. באיזה אורך הקו הבא?

 

A.1

B.2

C.3

2. מי היו המתמודדות בגמר אליפות העולם בכדורגל ב-98:

1. איטליה וברזיל.

2. איטליה וצרפת.

3. ברזיל וצרפת.

3. מהי עיר הבירה של גרמניה?

1. ברלין.

2. מינכן.

3. פרנקפורט.

4. באיזו שנה נחרב בית המקדש השני?

1. 15 לספירה.

2. 70 לספירה.

3. 134 לספירה.

5. איפה נחתם התלמוד הירושלמי?

1. בירושלים.

2. בטבריה.

3. ביבנה.

6. מי היו המדינות שחתמו על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב?

1. בריטניה וגרמניה.

2. גרמניה וברית המועצות.

3. בריטניה וברית המועצות.

7. באיזו עיר הכריזו על הקמת מדינת ישראל?

1. באזל.

2. תל אביב.

3. ירושלים.

8. מהו ההר הגבוה ביותר בארץ?

1. הר מירון.

2. הר החרמון.

3. הר הכרמל.

 

מכניסים את החניך [1] ומספרים לכל הקבוצה שאנחנו עושים סקר בנושא שאלות כלליות. כל אחד חייב להשתתף בסקר. כל חניך מקבל שלושה פתקים בשלושה צבעים שונים המסמנים את תשובות א-ב-ג:

כל חניך, על פי סדר ישיבתו בחצי הגורן, יענה על השאלה באמצעות הרמת הפתק המסמל את התשובה שנכונה לדעתו. מומלץ להתחיל עם שאלות שהתשובה השגויה עליהן לא מתואמת מראש, ורק בסוף לעבור לשאלות שהתשובה עליהן מוסכמת מראש כשגויה.

לאחר סדרת השאלות נדון עם החניכים על התנהגותו של החניך המתנדב:

האם דעת הרוב השפיעה על קבלת ההחלטות שלו?
גם אם יצא כנגד דעת הרוב, מפני שידע שהרוב טועה – כיצד הרגיש? האם הוא היסס בתשובותיו? האם לא חשש לענות בשונה מכולם?
האם אתם יכולים לתת דוגמאות מחיי היום יום שלכם על הליכה  לפי דעת הרוב, אף שאינכם בטוחים בצדקתה, רק משום שהיא דעת הרוב?
נסכם את הדיון ונאמר כי לעתים מרידה במוסכמות חברתיות היא מחויבת המציאות.

לעתים אל לנו להשלים עם המציאות כפי שהיא, ועלינו להילחם על תפיסת עולמנו.

 

4. ספיד-דייטון

נושיב את החניכים בשני מעגלים – מעגל פנימי ומעגל חיצוני – כך שפניהם של היושבים במעגל הפנימי יהיו מופנים לפניהם של היושבים במעגל החיצוני.

נשמע ביחד את המנון ה'אינטרנציונאל': http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=164

ונחלק אותו לחניכים:

נשאל שאלה לדיון, וכל חניך ידון בה  במשך כמה דקות עם החניך שיושב מולו. כשתתחלף השאלה, יזוזו היושבים במעגל החיצוני כיסא אחד לצד שמאל, והזוגות יתחלפו.  לאחר כל שאלה עושים 'סטופ', ומבקשים משניים או שלושה זוגות לענות בקצרה על השאלות.

 

שאלות:

ý      כיצד אתם מרגישים כשאתם שומעים את ההמנון וקוראים את מילותיו? האם אתם חשים הזדהות? סלידה? מהי לדעתכם סיבת המשיכה הזאת?

ý      מי לדעתכם יזדהה עם ההמנון הזה? אילו מעמדות? מדוע? אילו מילים בשיר מצביעות על כך?

ý      "מגב כפוף נפרוק העול"- איזה עול לדעתכם רוצים הפועלים לפרוק מעל גבם? מול אילו ממסדים מתקוממים הפועלים? ("אין רב ריבנו ומושיע לא אל, לא מלך, לא גיבור")

ý      'האינטרנציונאל' פירושו 'הבינלאומי'. חזונו של השיר הוא ליצור איחוד בין פועלי כל העולם ולמחוק כל סממן אתני ודתי שמפריע לאיחוד שבין העמים השונים. מה דעתכם על איחוד זה, ועל מחיקת ההבדלים המפרידים בינינו לבין שאר העמים? האם זו הדרך היחידה  להשיג אחווה ואחדות בין העמים?

ý      "עולם ישן עד היסוד נחרימה": המהפכה שרצו להנהיג הפועלים הקומוניסטים הייתה טוטאלית. הם רצו למחוק כל קשר עם העבר ("לא כלום אתמול – מחר הכל"). האם מהפכות חייבות להיות טוטאליות? האם כדי ליצור תרבות חדשה עלינו להתכחש לכל זיקה היסטורית שיש לנו עם תרבות העבר?

 

5. מהו המרד הקדוש?

נקרא יחד עם החניכים את הקטע הבא, המסביר את הרקע הדרוש להבנת משמעות המרד הקדוש:

 

בשנת תר"פ החלו לעלות לארץ ציונים דתיים שלא מצאו את מקומם במסגרות החלוציות הקיימות. מצד אחד, הפועלים הדתיים השתלבו בתנועת המזרחי, ששילבה ערכים דתיים וערכים לאומיים מודרניים, אך נתקלו בחשדנות כלפי דרכם הסוציאליסטית. מצד שני, נמשכו הפועלים הדתיים להסתדרות העובדים הכללית שנוסדה באותה שנה. אך גם במסגרת זו התקשו הפועלים הדתיים להתאקלם, בשל דתם ואמונתם המנוגדת לחילוניות ששלטה.

מתיחות זו בין הקרבה למזרחי מחד ולהסתדרות מאידך, הביאה את הפועלים הדתיים להקים מסגרת ארגונית חדשה משלהם. מתוך מציאות היסטורית זו הניפו חברי הפועל המזרחי בגאון את נס 'המרד הקדוש' – למרוד ברחוב המתנכר לתורה ועבודה, ולבנות חיי פרט וחברה בישראל המבוססים על ערכים אלה.

 

נציג בפני החניכים קטע מתוך החלטות ועידת הפועל המזרחי הראשונה בניסן תרפ"ב (הפועל המזרחי, טז-יז אייר תרפ"ה), כדו-שיח בין שני חלוצים דתיים (ניתן גם לבקש מראש משני חניכים שיציגו את הקטע). חשוב להביא מספר תלבושות שישוו להצגה נופך רציני ומושקע:

 

נשאל את החניכים:

ý      מהו המרד הקדוש? מתי התרחש, על ידי מי והיכן? מה היו מטרותיו?

ý      השוו בין המרד הקדוש לבין המהפכה שרצו הפועלים להנחיל, על פי המנון ה'אינטרנציונאל'. האם מורדי המרד הקדוש יזדהו עם המגמה של "עולם ישן עד היסוד נחרימה"?

 

סיכום

מייסדי הפועל המזרחי היו אנשים ש"אחזו בזה וגם מזה לא נחה ידם". הם הבינו שאי אפשר לחולל מהפכה שאיננה בנויה על אדני התרבות הלאומית.

נבקש מאחד החניכים לקרוא את דבריו של ברל כצנלסון בעיתון דבר משנת 1934, לאחר שמדריכי 'מחנות העולים' ערכו טיול ומחנה קיץ ביער בן שמן בתשעה באב:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כצנלסון עמד על המתח שבין חידוש ומהפכה לבין אחיזה במסורת ובתרבות הקיימת. ניתן לקרוא קטע נוסף, בהתאם לסבלנותם של החניכים:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לסיכום הפעולה, ניתן להמשיך ולפתח את הדיון עם החניכים:

–          היכן הם מוצאים את המרד הקדוש בימינו?

–          כיצד מתנהל אופיו של מרד קדוש?

ניתן להרחיב ולדבר על כך שכדי לבצע מרד קדוש, דרושה קודם כל למידה של המקורות לעומקן

והקשבה מדויקת וכנה לצורכי הדור, בשילוב ענווה ופתיחות לקולות

[1]נושיב את המתנדב בערך בסוף השורה- כך שההשפעה הפסיכולוגית של דעת הרוב אכן תשפיע עליו.