מאמר 4 בפולמוס: קונסרבטיבים עליך ישראל!
הרב רונן לוביץ, נשיא נאמני תורה ועבודה, מגיב ליזהר הס.
פורסם לראשונה באתר נאמני תורה ועבודה, תמוז תשע"ה:
אחרי שמשה מנדלסון פרסם כמה חיבורים שהקנו לו שם ותהילה בחברה האינטלקטואלית של גרמניה, פנה אליו הפילוסוף ואיש הדת הנוצרי יוהאן קספר לאוואטר ושידל אותו להצטרף לנצרות. לאוואטר סירב לקבל את העובדה שאדם רחב אופקים, משכיל ונאור כמו מנדלסון יכול להיות יהודי שומר מצוות, והיה ברור לו שמקומו עם המשכילים והנאורים, הלא הם הנוצרים.
ההבדלים ביני ובין מנדלסון, ועוד יותר מכך בין מכובדי עו"ד יזהר הס לבין לאוואטר, הם גדולים ומרחיקי לכת. למרות זאת החלטתי לחלוק עם הקוראים את האסוציאציה המוזרה הזו שהתעוררה בלבי למקרא מאמרו, משום שקו החשיבה של עו"ד הס דומה באופיו לזה של לאוואטר: אם רב אורתודוקסי דן בסוגיות אקטואליות תוך התייחסות לתמורות שחלו במציאות, ואם הוא מעלה שיקולים דומים לאלה שעולים בתנועה הקונסרבטיבית, מוכרחים לנכס אותו אלינו, הקונסרבטיבים, שפוסקים על-פי הנמקות היסטוריות-סוציולוגיות, או למצער להגדיר אותו כנאו-קונסרבטיבי.
כבוד האחר וההגדרה העצמית שלו
ברם, למרות קווי הדמיון שביקש עו"ד הס למצוא ביני ובין הקונסרבטיבים, אני רואה עצמי רב אורתודוקסי לכל דבר. זאת ועוד: אני סבור שיש להתייחס בכבוד לדרך בה אדם מגדיר את עצמו ומתנגד לכך שאנשים מדביקים תוויות לאחרים. עו"ד הס בוחר לעשות מעשה הרב אבינר ולהגדיר את האחר בניגוד לרצונו. הוא אף מאמץ את דברי הרב אבינר ומשתמש בדיוק בהגדרה שבחר הרב אבינר: "נאו-קונסרבטיבי", וזאת כאשר הוא יודע היטב שהגדרה זו כשהיא מוטחת בפניו של רב אורתודוקסי אין היא מחמאה עבורו כי אם להיפך. עו"ד הס טוען שהשחרתי את פניהם של העומדים לשמאלי, קרי: הקונסרבטיבים, וסהדי במרומים, חזרתי על כל מאמרי ולא מצאת במה השחרתי פניהם. יתר על כן, אם מאמרי משקף הזדהות עם הגישה הקונסרבטיבים, כפי שעו"ד הס טוען, כיצד ייתכן שהשחרתי בו את פניהם?
אכן, שתי נקודות במאמרי הנוגעות לתנועה הקונסרבטיבית היו לצנינים בעיני עו"ד הס, ואליהן אתייחס. האחת, אי הזכרת התואר רב לפני שמו של הרב זכריה פרנקל. לא אכנס כאן לשאלת ההגדרות של נושאי התואר רב, ולא לפולמוס של ראשוני האורתודוקסיה המודרנית הירש והילדסהיימר נגד הרב פרנקל, שכן הסיבה הפשוטה והאמתית לכך שלא הזכרתי את התואר נובעת מכך שאני רגיל להזכיר את שמו בשיח אקדמי ולא בשיח תורני. בעבר, עסקתי רבות בפועלו ובכתביו של ר"ז פרנקל בעת לימודיי האקדמיים, וכמקובל באוניברסיטה רגילים היינו להזכיר את שמו, כמו גם את שמותיהם של הירש וקרוכמאל ורבנים אחרים מכל הסוגים והזרמים, בלי ציון התואר. הייתי יכול להגן גם על הצדקות שונות אחרות, אולם זו האמת הפשוטה לאמתה.
מוצאו של המין הקונסרבטיבי
הנקודה השניה היתה ההבדל בין ראשית התנועה הקונסרבטיבית לבין הדתיים המתונים עליהם כתב הרב אבינר, ובאשר לכך עודני עומד על שלי, וכל מקור שבדקתי אישר את דבריי. הרב זכריה פרנקל חבר לראשוני הרבנים הרפורמים בהנהגת שינויים בחיים הדתיים ביהדות גרמניה, וממנה פרש. כך לדוגמה לשון האנציקלופדיה העברית: "משהוחלט בוועידה השניה, כי השימוש בלשון העברית בתפילה רצוי אך אינו חובה, פרש מן האסיפה", וייסד את האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית, שהמשכה בתנועה הקונסרבטיבית ('שינוי ומסורת', עמ' 188). אולם עד שאנו נזקקים לספרי היסטוריה, הלא שמה של התנועה קונסרבטיבית, כלומר שמרנית, מעיד עליה כאלף עדים: היא נקראת "שמרנית" ביחס לרפורמה, שכן התנועה הקונסרבטיבית הגדירה את עצמה מתוך התייחסות אל הרפורמה ממנה הסתייגה.
ובכן לא ברור לי איזו פגיעה בתנועה הקונסרבטיבית מצא עו"ד הס במאמרי, אולם יודע אני היטב כיצד הוא בדבריו פוגע בי באופן אישי, ואגב כך גם ברבנים נוספים השותפים לדעותיי. עו"ד הס חובר לרב אבינר שבסגנונו החרדי-לאומי מבקש לעשות דה-לגיטימציה לי ולשותפיי לדרך, ולהרחיק אותי ושכמותי אל מחוץ לגדר האורתודוקסיה. עו"ד הס מנסה לחדור ללבבות קוראיו בהזכירו את הסבתא היקרה נ"ע, שהקפידה על כבוד הבריות, ומכריז שהוא יקיים את הכלל "מה ששנוא עליך" וכו', אך אחרי שהצהיר על מודעתו לחובת הזהירות בכבוד האחר, הוא בוחר לתקוף ולהטיח האשמות שעבורי הן קשות מנשוא.
אודה על האמת, אני מתקשה להבין מה עומד מאחורי התקפתו של עו"ד הס. הרי היה עליו לשמוח על קווי הדמיון שהוא מוצא בין עמדותיהם של דתיים ליברלים לבין עמדות תנועתו. תחת זאת הוא מזמין אותי לחדד את ההבדלים שביננו ולהדגיש עד כמה גדול המרחק שבין היהדות האורתודוקסית המתונה לבין התנועה הקונסרבטיבית. למרות הצער שבדבר, תודתי נתונה לו על כך, שכן לפני שנים רבות התחלתי לכתוב מאמר מקיף בנושא זה עצמו, אולם בחרתי שלא לסיימו, מתוך רצון להימנע מפרסום מאמר המכיל ביקורת, עניינית אך שיטתית, כלפי התנועה הקונסרבטיבית. לנוכח מאמריהם של אבינר ועו"ד הס המדברים באותה שפה ומשתמשים באותם טיעונים, אני מבין שחידוד ההבדלים בין אורתודוקסים מתונים לקונסרבטיבים, הוא בבחינת צורך השעה.
בין אורתודוקסים-מודרניים לקונסרבטיבים
במאמר תגובה קצר זה לא אכנס הרב אבינר ועו"ד הס במאמריהם. באשר למתן כשרות למסעדות ובתי קפה שפתוחים בשבת – כותב עו"ד הס שיש "שלל פסיקות קונסרבטיביות" המגבות זאת, ומכאן שאף אני כאחד מהם. ואני תוהה: הרי פסיקה זו ניתנה כאן בארץ על-ידי הרב משאש, רבה של ירושלים, הראשל"צ הרב עובדיה יוסף והראשל"צ הרב מרדכי אליהו. האם גם הם הפכו בכך לנאו-קונסרבטיבים? מדוע מה שהם יכלו להתיר בפועל למסעדות ובתי קפה באתרים שונים בצפון הארץ לא הופך אותם לקונסרבטיבים, אך כשאני מעלה את הרעיון כאפשרות תיאורטית, אני הופך לכזה?
בעניין היחס להומוסקסואלים, נראה שעו"ד הס לא קרא את מאמריי בנושא (בתוך 'מים מדליו', 1995, 'דעות' (11) 2001 ו'דעות' (50) 2010), ומתוך שתי השורות שבמאמר התגובה שלי לרב אבינר גוזר מסקנות מופרכות על כך שאני "מתפתל" בנושא זה, יתכבד הכותב ויקרא את מאמריי, שהראשון שבהם קדם, למיטב ידיעתי, לכל דיון אחר של אנשי הלכה, ויכיר בטעותו. באשר לנקודה היותר מהותית לפיה אני נותן "לגיטימציה למשכב זכוֹר", כמו בתנועה הקונסרבטיבית, רב הוא מאוד המרחק בינינו. במאמריי, בתשובותיי ובהרצאותיי אני שב ומדגיש שאינני יכול לתת כל לגיטימציה למה שהתורה אסרה, וכי "סובלנות היא המקסימום שההלכה מאפשרת", כלשון כותרת תגובתי ב'דעות' 12. בתנועה הקונסרבטיבית ניצח כידוע האגף הליברלי שהובילו הרבנים גורדון טאקר וניל גילמן, והתקבלה בשנת 2006 החלטה לפיה הומוסקסואלים מוצהרים יוכלו לשמש כרבנים ובכל תפקיד הנהגה אחר בתנועה וניתנה הכרה לזוגיות הומוסקסואלית. פער עצום קיים בין דבריי על כך "שאסור להדיר את ההומוסקסואל מעולם ההלכה והמצוות, יש לגלות הבנה למצוקותיו ולקשייו ולאפשר לו לתפקד בחברה הדתית", לבין הלגיטימציה הטוטאלית שניתנה בתנועה הקונסרבטיבית.
"באשר לשותפות נשים במניין, קיים הבדל גדול בין המניינים השיתופיים בהם נשים עושות צעד גדול של וויתור והקרבה כדי לשמר את הנאמנות להלכה, לבין המניינים הקונסרבטיביים שהם שוויוניים לכל דבר, תוך יצירת שינויים מפליגים בהלכה.
"וכך אפשר להמשיך ולהמשיך", כדברי עו"ד הס, ולהראות כיצד רבנים כמוני מודעים לפער בין עולם ההלכה לבין ערכי העולם המודרני, וחותרים לצמצום פער זה, אולם אינם מוותרים על מחויבות להלכה, ולכן אינם מגיעים כלל אל עולם ההיתרים הפרוץ לרווחה של התנועה הקונסרבטיבית. לכן אסכם ואומר על-פי מטבע הלשון שטבע עו"ד הס: אם החשיבה היא אורתודוקסית-מודרנית, והתוצאה היא אורתודוקסית-מודרנית, זה כנראה אורתודוקסיה-מודרנית.
התנועה האורתודוקסית-מודרנית תמשיך להביט בדאגה על תהליכים המתרחשים בציבור הקונסרבטיבי, כיוון שהם מתרחשים שם במהירות עצומה, ותהליך ההתרחקות של חברי התנועה משמירת ההלכה אכן צריך להדיר שינה מעיניו של כל שומר תורה ומצוות שגורל העם היהודי יקר ללבו.
על מנת לסיים בטוב כמצוות הסבתא ע"ה אציין שאני רואה במחלוקת שלי עם עו"ד הס מחלוקת לשם שמיים, ודרכן של מחלוקות לשם שמים שהן מפרות את החשיבה, ותורמות לבדיקה עצמית ולמציאת האמת, ומתקיים בהן "ואת והב בסופה" (במדבר כא יד), שבשעה שחולקים נעשים כאויבים זה לזה, אך "אינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה" (קידושין ל, ב), והאמת והשלום אהבו.
