ב–17 בדצמבר 1990 אישרה הכנסת את התיקון לפקודת העיריות המסמיך את הרשויות המקומיות לאסור פעילות עסקים בשבת בשטחיהן. החוק היה התשובה הממשלתית לתופעת האייטיז המתפשטת של פתיחת בתי קולנוע בשבתות, שזכתה לאישור בג"ץ והדליקה את רחובות ירושלים ופתח תקוה במלחמות חילונים וחרדים. על הוראות המעבר של החוק היו חתומים ראש הממשלה, יצחק שמיר, ושר הפנים הצעיר שלו, אריה דרעי.
25 שנה מאוחר יותר, אריה דרעי שוב שר הפנים, והשבת, כמו צ'ולנט סמיך, עוד מתחממת על שולחנן של הממשלה והכנסת בסיר של מחלוקת פוליטית. בהנחה שכהונתו תתמשך הפעם זמן רב יותר מבמשרד הכלכלה, דרעי יצטרך להכריע בסוגיית חוק העזר העירוני שחוקקה עיריית תל אביב, המתיר למאות עסקים לפעול בשבת, ולעסוק בהיבטים נוספים של יום המנוחה בישראל.
משיחות עם אנשיו עולה שספק אם דרעי ירצה לנצל במו ידיו את עמדת הכוח החדשה־ישנה שלו כדי "לגדר את כל הפרצות". כשתפוח האדמה הלוהט מתל אביב יתגלגל אליו, סביר שיעביר לממשלה כולה את סמכותו האישית כשר פנים. כן, זה מזכיר את סעיף 52 ואת התנהלותו כשר כלכלה מול חוק הגז, אז ביקש למצוא "גוי של שבת" שיאשר את החוק. אבל הפעם יש ליו"ר ש"ס סייעתא דשמיא: המהלך להעברת הסמכות משר הפנים לממשלה החל כבר בימי קודמו סילבן שלום, גם אם בשל ניגוד עניינים אישי. כדי לוודא שדרעי יירש את העברת הסמכויות, מליאת הכנסת אישרה ב-4 בינואר את העברת הסמכויות לפתיחת חנויות וסגירתן בשבת, משר הפנים לממשלה.
אבל האמירה של דרעי על היקף הפעילות בשבת משקפת את המציאות. באחרונה, במקרה, ערך המכון לאסטרטגיה ציונית מחקר בנוגע למוקדי הפנאי, התרבות והמסחר הפעילים בשבתות. הבדיקה, שממצאיה מובאים כאן, נערכה כחלק ממאמצי המכון לקדם חוק שבת חלופי המתבסס על הסכמה בין חילונים לדתיים, שעליו חתומים חברי הכנסת רחל עזריה (כולנו) ואלעזר שטרן (יש עתיד).
המכון מצא כי מאות מוקדי פנאי ותרבות פתוחים בשבת, לצד הפעילות המסחרית הענפה. למשל 42 בתי קולנוע (למעשה רק קולנוע גדול אחד, סינמה סיטי בירושלים, שובת בשבת), כל גני החיות, רוב המוזיאונים ורוב הגנים הלאומיים. בישראל יש 85 היכלי תרבות ותיאטראות בעלי מבנה קבע, ו–39 מהם פתוחים בשבתות; 20 מהם ממוקמים בתל אביב, שהיא כצפוי העיר העברית הפעילה ביותר בשבתות ובחגים. עוד נמצא, כי 39 מתוך כ-200 קניונים ומרכזי קניות בישראל פתוחים בשבתות וחגים.
החוק החלופי של עזריה ושטרן הולך בעקבות האמנה הידועה בין פרופ' רות גביזון והרב יעקב מדן, המבחינה בין פעילות תרבות ופנאי שתותר ובין קניות ומסחר, שייאסרו. בניגוד לחוק של זוהר, שזכה לתמיכת החרדים, הוא מתיר הפעלת מסעדות, מתנ"סים ותחבורה ציבורית בהיקף מצומצם.
זו לא הצעת החוק הראשונה שהולכת בעקבות אמנת גביזון־מדן, אבל המון השתנה פה מאז 2003, אז פורסמה האמנה, ובוודאי מאז 1990, אז דרעי והמפלגות הדתיות נאבקו נגד כל קולנוע שנפתח. לדברי אריאל פינקלשטיין, מנהל פרויקט דת ומדינה במכון לאסטרטגיה ציונית שעבד על חוק השבת החלופי יחד עם תנועת "נאמני תורה ועבודה", מהמחקר עולה שלדתיים אין כיום הרבה מה להציע לחילונים בהקשר של הסדר דתי־חילוני, שכן רוב מוסדות הפנאי והתרבות פתוחים ממילא בשבתות (או סגורים מסיבות שאינן נוגעות לחוק).
ההיבט הבולט שבו עדיין נשמר הסטטוס־קוו סביב השבת הוא התחבורה הציבורית כמעט כל קווי האוטובוס בישראל פעילים רק שישה ימים בשבוע, רק לכמה עשרות היתר לפעול בשבתות ובחגים ורובם לא פועלים לאורך כל השבת. 92 מהם פועלים ביישובים יהודיים ו–70 ביישובים ערביים. רוב הקווים הפעילים בשבתות (49) הם במחוז חיפה.
על הרקע הזה צריך לקרוא את המכתב ששלח שלשום ראש העיר תל אביב רון חולדאי לחברי כנסת ולראשי רשויות, ולפיו "לו היה הדבר בידי ברמה הלאומית, הייתי מציע לבחון באותה דרך את המצב הקיים במדינה ולגבש אמנה חברתית בה נסכים על כך שבשבת לא יתקיים מסחר ואפילו הקניונים יהיו סגורים, אבל מנגד יותרו תחבורה ציבורית ושירות מצומצם של קיוסקים ומרכולים במתכונת שבת. כך נדאג שיום השבת יהיה באמת יום מנוחה המוקדש לבילוי, תרבות ופנאי. הדבר עדיף לטעמי מתרבות הקניות שהתפתחה כאן בשבתות".
גם חולדאי, אם כן, הולך בעקבות אמנת גביזון־מדן. השאלה היא אם לא הוחמץ המועד. ראשית, בגלל שאין באופק קואליציה שתרצה בפתרון כזה; שנית בגלל ניסיון הכפייה של מיקי זוהר, שכנראה הוציא לכל הצדדים את החשק לנסות ולהגיע להסדר; ושלישית – בגלל המציאות בשטח, כפי שעולה מממצאי המכון לאסטרטגיה ציונית ומדברי פינקלשטיין.
"התזה שהרב יעקב מדן מפתח באריכות באמנת גביזון־מדן היא שכל עוד אין הסדרה של מעמד השבת הדתיים רק מפסידים בקרב עליה, ולכן שווה לציבור הדתי להגיע להסדרה שתסגור לפחות את המסחר", אומר פינקלשטיין. "המחקר מוכיח שהוא צודק: לפני 30 ו–20 שנה היו מאבקים רציניים על בתי הקולנוע. היום הכל פתוח ואיש לא פוצה פה. איש לא בדק את נושא הקניונים קודם, אבל אין לי ספק גם שלפני 20 שנה לא היו 40 קניונים שפתוחים בשבת".
ובכל זאת, לדבריו, "אנחנו חושבים שהאמנה עדיין חשובה וכדאית ליישום, אבל בדגשים אחרים: מהצד החילוני, הצורך המשמעותי האמיתי לדעתנו הוא תחבורה ציבורית בשבת, אפילו חלקית. בלעדיה, חילונים רבים נדרשים לקנות אוטו או להיתקע בבית. לצד זה, המחקר מעלה שבמקומות מסוימים, בעיקר בפריפריה, היכל התרבות העירוני הוא מתנ"ס, מה שבדרך כלל מקשה על פתיחתו, כי הוא מוסד ציבורי. האמנה מתייחסת גם לפתיחת המתנ"סים, וזה החידוש המשמעותי שלה בתחום התרבות".
בכל מקרה, לח"כ שטרן אין כוונה לסגת מהחוק החלופי: "התכלית היא שנעשה משהו בהבנה", הוא אומר. "מצד אחד נוסיף תחבורה ציבורית וניישר את הנושא של פתיחת בתי תרבות ומצד שני המסחר בשבת יהיה מוגבל מאוד מאוד. זה מכלול שלם שנוגע גם ליחסי העבודה במדינה. בעיקר, החוק ייצור מצב שבו אין צד אחד שניצח צד שני".
"מיקי זוהר עשה פיגוע רב־נפגעים עם החוק שלו", מוסיף שטרן. "בוא נהיה ישרים: חוקים מהסוג הזה לא יתרחשו מאליהם בהרכב הפוליטי הנוכחי בישראל. בהיבט הזה העבודה שלי היא לתת תקווה לישראל יהודית ודמוקרטית ולהציג לציבור יהדות נורמלית, כדי שלא תברח לנו לגמרי".
פורסם ב הארץ
