נו, אז עמדתם במעמד הר סיני בקריאה בתורה בשבת האחרונה? אני עמדתי, והרהרתי בחשיבות האירוע המשמעותי הזה, שקורה במקום נידח, במדבר, על הר "שהשפיל את עצמו לומר שאני נמוך" כדברי המדרש. אבל אז הגיע הרגע להיזכר בימים שלנו עכשיו, ואנחנו, העם שעמד שם, ביחד, לא בעזרות שונות ולא בזרמים שונים, משתדלים היום לריב על ההר. אמנם הר אחר, ולא כולו, אלא רק כותל אחד מערבי ממנו, אבל גם עליו אנחנו רבים. הפשרה שהגיעה אליה הממשלה, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה הנכנס, ד"ר אביחי מנדלבליט, היא כנראה הרע במיעוטו, אבל איזה רע זה.
קודם נתפלג: נהיה צריכים להחליט לאיזו עזרה אנחנו שייכים, מאלו בני משפחה אנחנו נפרדים בביקור בכותל, ואת מי אנחנו מעליבים מאבני הכותל הזנוחות. אחר כך נרגיש את הלחץ: דברים נורמטיביים הלכתית, שכל אדם רוצה לעשות בכותל – כמו למשל אישה שרוצה לומר קדיש יתום – יאסרו עלינו, במסגרת התמורה שניתנה לחרדים: שליטה מלאה במתחם המרכזי בהר הבית. אולי בהמשך גם ישלחו החרדים את מי שיהדותו בספק ללכת דווקא ל"עזרת ישראל", ואולי לא נגיע בסנדלים יותר לכותל.
ובסוף – נריב. עוד יותר מקודם, לדעתי. נריב איזה מקום יותר חשוב בכותל, כמה להגביה את עזרת ישראל החדשה, איפה יתפלל נשיא המדינה כשיגיע, איפה ישביעו את חיילינו, ולאיזה מכוניות יוקרה יהיה מותר להיכנס לרחבה, ולאיזו רחבה בדיוק.
אחרי ששנים אנחנו אומרים שהעיר ירושלים לא תחולק, בעיקר בגלל המקומות הקדושים לנו בה, אנחנו מחלקים את הכותל ביננו ויוצרים עוד שנאה ועוד מדון. הסיבה למבוי הסתום הזה שהגענו אליו, שהביא את הפשרה העקומה הזו, הוא הקיבעון שלנו. בכל עניין הקשור לשילוב הדת במדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי, אנחנו קופאים בפני הסטטוס קוו. במקום לטפל בדברים מראש, לשנות ולהתאים למציאות, אנחנו מתבצרים בעמדות שלנו, מתעלמים מהאחר, ובטוחים שאנחנו יוצר צודקים עד שאנחנו נחבטים בכותל, ואין לנו ברירה יותר.
במקום לחלק את ירושלים והכותל והר סיני לחתיכות ופלגים – מעט יותר התחשבות ופחות גאווה וביטחון כל אחד בצדקת דרכו היו יכולים להועיל פה ולהביא לפתרון צודק יותר. במקום להביא לקריעת כל שריד יהודי ממדינת ישראל, אנחנו צריכים לעצור עכשיו, להתעלם מאינטרסים מפלגתיים צרים, ולתפור פתרון חדש לכלל העניינים הבוערים. צריך לפתור את סוגיית הנישואין, הגיור, השבת והכשרות – בכולם אנחנו קופאים מול סטטוס קוו עבש ולא רלוונטי, ובכולם המתנה לעוד שנה ועוד ועדה רק מקרבים אותנו לפשרות עתידיות רעות יותר, שיקרעו את העם.
אם היינו קצת מאמצים את מידתו של הר סיני, משפילים את עצמנו מעט, לא ממשיכים לחשוב שאנחנו הכי צודקים והאחרים – הם בכלל כופרים ולא היו במעמד הר סיני – היינו יכולים שוב לראות את עצמנו כמי שהיו שם, עשו ושמעו ממש בימים אלו.
ד"ר חנן מנדל, יו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה ומרצה לישוב סכסוכים בקריה האקדמית קרית אונו.
