עבודת מחקר: דת – מגדר – צבא: זהויות נשיות: בין דת וצבא בישראל

תקציר

הכרעה חשובה עומדת לפתחן של תלמידות כיתות י"א וי"ב בחינוך הממלכתי דתי – ההחלטה אם להתגייס לצבא או ללכת לשירות הלאומי. ההחלטה בדבר מסלול השירות (צבאי או לאומי) היא אחת ההחלטות הראשונות שהן מקבלות בחייהן הבוגרים מתוך עצמאות. ההחלטה מושפעת מהאופן שבו הן תופסות את זהותן ובה בעת משפיעה על המשך עיצוב זהותן.

רוב מכריע של הרבנים, וגם מנהל החינוך הממלכתי דתי, מתנגדים לשירות צבאי של נשים. אף על פי כן, על פי הערכות שונות כ-%25 מבוגרות החינוך הממלכתי דתי מתגייסות לצה"ל בשנים האחרונות.

אם בעבר, רוב המתגייסות בוגרות החינוך הממלכתי דתי הגיעו מקרב התיכונים הדתיים (מוסדות שנחשבים פחות דתיים ופחות יוקרתיים), הרי שבשנים האחרונות ישנה ירידה בשיעור המתגייסות מקרב בוגרות התיכונים, ובמקביל ישנה עלייה בשיעור המתגייסות בקרב תלמידות האולפנות והתיכונים היוקרתיים. הצעירות הדתיות המתגייסות לצה"ל בוחרות באפשרות שאינה מקובלת בקבוצה החברתית שאליה הן משתייכות. בנקודה זו הן מפגינות העדפה של קוטב העתיד על פני קוטב העבר (שגיא, 2006) .

מחקר זה ביקש לבדוק מהם השיקולים שמפעילות הצעירות הדתיות בבואן להחליט אם להתגייס או ללכת לשירות לאומי, ומתוך כך גם ללמוד מהם מאפייני הזהות של הצעירות הדתיות המתגייסות לצה"ל. העבודה ממוקמת בשדה המחקר הפנומנולוגי, המבקשת לתפוס את הזהות הנחקרת "מלמטה" (below from), ולאפשר הצצה אותנטית לתפיסת הזהות של הנבחנות כפי שהן מביעות ומנהלות אותה. מחקרי כלל 744 נסקרות בכיתות י"א וי"ב, באולפנות ובבתי ספר תיכונים ממלכתיים דתיים. הממצאים שעלו מהנתונים הכמותיים אוששו באמצעות ראיונות עומק שערכתי עם 40 חיילות דתיות. ראיונות העומק הוסיפו פרשנות חשובה לממצאים הכמותיים.

ממחקרי עולה שקיימים מספר גורמים המשפיעים על החלטתן של הצעירות להתגייס לצה"ל.

א. הטעם העיקרי לבחירתן להתגייס לצה"ל הוא בזהותן הדתית והלאומית. חלקן הגדול של הצעירות מממשות בהחלטתן את האידאולוגיה שעליה חונכו, ולפיה מדינת ישראל קדושה, ושיש חובה להגן עליה. אותה זהות דתית שלעתים מביאה את האוחזים בה להתבדל מן הציבור הכללי כדי לשמור על ערכיהם, דווקא היא עומדת בבסיס רצונן של הצעירות הדתיות להתגייס לצה"ל.

ב. בנוסף לזהותן הדתית והממלכתית, גם התמיכה המשפחתית התגלתה כמרכיב מרכזי בהחלטת הצעירות. המשפחה התגלתה כ"אחר משמעותי" (p 34 ,1994 Taylor ) בעל השפעה מכרעת עבור התלמידות הבוחרות לצאת כנגד הזרם. התמיכה המשפחתית בלטה במערך השיקולים של הצעירות הדתיות, ומיעוט מקרב החיילות יצאו לשירות צבאי בניגוד לעמדת משפחתן.

ג. בניגוד לחשיבות הרבה שהצעירות הדתיות מייחסות לעמדת משפחתן, בלט חוסר החשיבות שהן מייחסות לעמדת הממסד הרבני והחינוכי. השפעת מוסדות החינוך על הצעירות מצומצמת מאוד. יחסן לבתי הספר מתאים למודל ההתרצות של קלמן (1999, Kelman,) ולא להפנמת דפוסים וערכים. ביחסן לרבנים שיקפו הנחקרות רמות שונות של קבלת סמכות. זיהיתי דפוסים של המודל הדילוגי שתיארה שני אומיאל (אומיאל, תשע"א), בו הצעירות מדלגות מעל הסמכות הרבנית ואינן מצייתות לה; מודל דיאלוגי, כפי שתיאר חנן מוזס (מוזס, תשס"ט), בו הן מנהלות מעין "דיאלוג" עם הרבנים ובסופו מקבלות את ההחלטה באופן עצמאי על סמך שיקול דעתן; והיו גם מי שהפגינו נאמנות בסיסית לרבנים וחיפשו את אלה המתירים להתגייס. עם זאת, המחקר הראה שהחיילות הדתיות מפנימות את התפיסה שיש לממסד הדתי על השירות הצבאי, וגם הן חוששות מהיחלשות זהותן הדתית במהלך השירות. חשוב להדגיש שעל אף שהצעירות מוותרות על התמיכה הממסדית הן מעידות על חשיבות השמירה על אורח חיים דתי ועל חיבור לעולם התורני.

ד. שיקול נוסף הדוחף לשירות בצה"ל הוא השיקול החברתי. החיילות הדתיות מייחסות חשיבות למעורבות בחברה הישראלית. הן רוצות להיות שותפות בשיח הישראלי ולקחת חלק בחוויה שנתפסת כמשמעותית בחיי הצעיר הישראלי. העובדה שהחיילות תיארו את תפיסתן החברתית באמצעות מונחים דתיים כגון "כלל ישראל" ו"קידוש שם שמיים ברבים" מוכיחה שזהותן החברתית נשענת במידה מסוימת על תפיסתן הדתית.

ה. זהותן הפמיניסטית היא מרכיב משלים המשפיע על ההחלטה לשרת בצה"ל. זהותן המגדרית מעוצבת על ידי החינוך הממלכתי דתי בהתאם לתפיסה "כל כבודה בת מלך פנימה". אבל במתח בין תפיסתן האידאולוגית הדתית-לאומית והכיוון הנשי שאליו מכוון חינוכן, בוחרות %25 1 מהתלמידות בעמדה הדוגלת בשוויון בין המינים. תופעת הפרדוקס הפמיניסטי אפיינה חלק מהנחקרות בכך שלמרות שזוהתה אצלן פרקטיקה שמעידה על ערכים פמיניסטיים כגון השאיפה לשוויון, הן הסתייגו מהגדרתן כפמיניסטיות. לאור ההנחה שזהויות מעוצבות באופן דינמי, גמיש ותהליכי זיהיתי שהשירות הצבאי מהווה כר פורה לפיתוח ולהרחבת תפיסות פמיניסטיות. (הכוונה לשירות הצבאי עצמו, ולא ביחס לאופי התפקידים המרכיבים אותו).

התרשמתי כי הנחקרות הנן חלק מזהות חברתית בעלת משקל מוסרי-אתי-ציבורי, בעלות תודעה מעמדית ותפיסת תפקיד תרבותי, ולא רק אוסף של יחידות הפועלות במקביל.

ארבעה מרכיבי אישיות עוברים כחוט השני בשיקוליהן של הצעירות הבוחרות לשרת בצה"ל.

המרכיב הראשון הוא דעתנות אידאולוגית ונכונות לממשה. המתגייסות הדתיות לצה"ל הן צעירות חדורות מניעים אידאולוגיים ותאולוגיים, המוכנות לעבור משוכות לא פשוטות לצורך מימוש תפיסתן הערכית.

המרכיב השני הוא יכולת להפעיל שיקול דעת עצמאי וגמישות בצמתי התנגשות בין הערכים המרכיבים את אישיותן.

בהחלטה להתגייס לצה"ל מוכנות הצעירות הדתיות לקבל החלטות באופן עצמאי וליישב בין סתירות ערכיות, על סמך ידע ובהתאם לסולם אישי.

המרכיב השלישי הוא מרכיב הנראות הדתית. במהלך השירות בצה"ל מבליטות החיילות הדתיות את דתיותן, בין אם על ידי לבוש הכולל חצאית מדים ולא מכנסי מדים, ובין אם בהתנהגותן הכוללת ביטויי פרקטיקה דתית בפרהסיה.

מרכיב נוסף המאפיין את הצעירות הדתיות הבוחרות להתגייס לצה"ל הוא המימוש העצמי. החברה הדתית מבקשת להצטייר כחברה אידאולוגית, המוכוונת על ידי רבנים ובהתאם לשיקולים אידאולוגיים (שלג, 2000). אך סוגיית שירות החיילות הדתיות בצה"ל היא הוכחה נוספת שככל חברה אנושית, גם החברה הדתית מושפעת מתהליכים חברתיים מודרניים שאחד ממאפייניהם הוא האינדיבידואליזם. הצורך במימוש העצמי הוא אחד ממאפייני החברה המודרנית בת זמננו, והוא אינו פוסח על צעירות הציבור הציוני דתי.

לצד שיקולים אידאולוגיים ותיאולוגיים, גם הרצון לממש את עצמן מהווה שיקול משמעותי בבחירת מסלול השירות. הציבור הציוני דתי אינו עשוי מקשה אחת. הוא מורכב ממגוון רחב של קבוצות וזרמים הנבדלים ביניהם בתפיסותיהם ביחס למודרנה, לדת, למדינה, לחברה ולממסד הרבני. היחס לגיוס צעירות דתיות לצה"ל הוא סוגיה נוספת המהווה ביטוי נוסף של הגיוון הציוני דתי בכך שהוא מהווה מוקד למחלוקת בין גישות וזרמים שונים בציונות הדתית.