בס"ד תשרי תשע"ז

הושענות ליו"ט סוכות (שחל ביום חול): הצעת נוסח לק"ק "צופים לקהילה"

ערך: ברוך אלסטר

פתיחה להושענות (ספרדי)

אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת־מִזְבַּחֲךָ ה’: לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וּלְסַפֵּר כָּל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ:

הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא. לְמַעַנְךָ אֱלֹהֵינוּ. לְמַעַנְךָ בּוֹרְאֵנוּ. לְמַעַנְךָ גּוֹאֲלֵנוּ. לְמַעַנְךָ דּוֹרְשֵׁנוּ: לְמַעַנְךָ אַדִּיר אַדִּירִים. לְמַעַנְךָ בּוֹרֵא רוּחַ וְיוֹצֵר הָרִים. לְמַעַנְךָ גְּדוֹל הָעֵצָה מַשְׁפִּיל וּמֵרִים. לְמַעַנְךָ דּוֹבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים. לְמַעַנְךָ הַיּוֹדֵעַ וָעֵד אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים. לְמַעַנְךָ וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ אֲמָרִים. לְמַעַנְךָ זַךְ וְנָקִי וּמִתְבָּרֵר עִם בָּרִים. לְמַעַנְךָ חֹפֵשׂ מַצְפּוּן וְחוֹקֵר כָּל חֲדָרִים. לְמַעַנְךָ טִפְּחָה יְמִינוֹ שָׁמַיִם וְעָשָׂה מְאוֹרִים. לְמַעַנְךָ יָסַד אָרֶץ בַּצּוּרוֹת בִּקַּע יְאוֹרִים. לְמַעַנְךָ כַּבִּיר כֹּחַ מְכֻבָּד בָּאוּרִים. לְמַעַנְךָ לֹא יִתַּמּוּ שְׁנוֹתָיו לְדוֹר דּוֹרִים:

פיוט "הושע נא" (ספרדי)

הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא. אָנָּא אֵל אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְהוּא בְאֶחָד, קָרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וַיַּעַמְדוּ כְאֶחָד. הוֹשִׁיעֵנוּ בַּחֲגִיגַת יוֹם אֶחָד: אָנָּא זְכוֹר אָב יָרַשׁ אֶת הָאָרֶץ וְהָיָה אֶחָד, הֵכִין לַמּוֹרְדִים לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה’ וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד. הוֹשִׁיעֵנוּ בַּחֲגִיגַת יוֹם אֶחָד: אָנָּא זְכוֹר בֵּן יָחִיד הָיָה לִפְנֵי אָבִיו אֶחָד, שְׁנֵיהֶם בְּנִסָּיוֹן הָלְכוּ כְאֶחָד, נָתַתָּ כֹּפֶר תַּחְתָּיו אַיִל אֶחָד. הוֹשִׁיעֵנוּ בַּחֲגִיגַת יוֹם אֶחָד: אָנָּא זְכוֹר תָּם הוֹסִיף חֵלֶק שְׁכֶם אֶחָד, קִוָּה לְהַפְלִיט הַמַּחֲנֶה הָאֶחָד, אָסַף בָּנָיו לְקַבֵּל מַלְכוּת שָׁמַיִם פֶּה אֶחָד. הוֹשִׁיעֵנוּ בַּחֲגִיגַת יוֹם אֶחָד: אָנָּא הַמַּשְׁמִיעֵנוּ שְׁתַּיִם בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים כְּאֶחָד, הַמַּנְחִילֵנוּ תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד, וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד. הוֹשִׁיעֵנוּ בַּחֲגִיגַת יוֹם אֶחָד: הוֹשַׁעֲנָא, הוֹשַׁעֲנָא.

פיוט "הושע נא" (אשכנזי)

הוֹשַׁע נָא: לְמַֽעַן אֲמִתָּֽךְ. לְמַֽעַן בְּרִיתָֽךְ. לְמַֽעַן גָדְלָֽךְ וְתִפְאַרְתָּֽךְ. לְמַֽעַן דָּתָֽךְ. לְמַֽעַן הוֹדָֽךְ. לְמַֽעַן וִעוּדָֽךְ. לְמַֽעַן זִכְרָֽךְ. לְמַֽעַן חַסְדָּֽךְ. לְמַֽעַן טוּבָֽךְ. לְמַֽעַן יִחוּדָֽךְ. לְמַֽעַן כְּבוֹדָֽךְ. לְמַֽעַן לִמּוּדָֽךְ. לְמַֽעַן מַלְכוּתָֽךְ. לְמַֽעַן נִצְחָֽךְ. לְמַֽעַן סוֹדָֽךְ. לְמַֽעַן עֻזָּֽךְ. לְמַֽעַן פְּאֵרָֽךְ. לְמַֽעַן צִדְקָתָֽךְ. לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתָֽךְ. לְמַֽעַן רַֽחֲמֶֽיךָ הָֽרַבִּֽים. לְמַֽעַן שְׁכִֽינָתָֽךְ. לְמַֽעַן תְּהִלָּתָֽךְ, הוֹשַׁע נָא:

פיוט "אנא הושיעה נא" (ספרדי)

אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא. אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא: אָנָּא אֵל אַחֲרוֹן וְרִאשׁוֹן, אַמֵּץ עַם נְצוּרִים כְּאִישׁוֹן, בְצַעֲקָם הוֹשַׁעֲנָא בְּלַחֲשׁוֹן, הַיּוֹם בְּיוֹם רִאשׁוֹן. הוֹשִׁיעָה נָּא: אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא. אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא: אָנָּא גְּדַע נִינֵי דִשׁוֹן, גְּאַל מְיַחֲדֶיךָ בְלַחֲשׁוֹן, וּנְטֵה לָנוּ שָׁלוֹם כְּמֵימֵי פִישׁוֹן, הַיּוֹם בְּיוֹם רִאשׁוֹן. הוֹשִׁיעָה נָא: אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא. אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא:

פיוט "אני והו הושיעה נא" (אשכנזי)

אֲנִי וָהוּ  הוֹשִׁיעָה נָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ אֵלִֽים בְּלֽוּד עִמָּֽךְ. בְּצֵֽאתְךָֽ לְיֵֽשַׁע עַמָּֽךְ. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ גּֽוֹי וֵֽאלֹהִֽים. דְּרוּשִֽׁים לְיֵֽשַׁע אֱלֹהִֽים. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ הֲמֽוֹן צִבְאֽוֹת. וְעִמָּֽם מַלְאֲכֵֽי צְבָאֽוֹת. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ זַכִּֽים מִבֵּֽית עֲבָדִֽים. חַנּֽוּן בְּיָדָֽם מַֽעֲבִידִֽים. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ טְבוּעִֽים בְּצֽוּל גְּזָרִֽים. יְקָֽרְךָֽ עִמָּֽם מַֽעֲבִירִֽים. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ כַּנָּֽה מְשׁוֹרֶֽרֶת וַיּֽוֹשַׁע. לְגוֹחָֽהּ מְצֻיֶּֽנֶת וַיִּוָּֽשַׁע. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ מַֽאֲמַֽר וְהֽוֹצֵאתִֽי אֶתְכֶֽם. נָקֽוּב וְהֽוּצֵאתִֽי אִתְּכֶֽם. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ סֽוֹבְבֵֽי מִזְבֵּֽחַ. עֽוֹמְסֵֽי עֲרָבָֽה לְהַקִּֽיף מִזְבֵּֽחַ. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ פִּלְאֵֽי אָרֽוֹן כְּהֻפְשַֽׁע. צִעֵֽר פְּלֶֽשֶׁת בַּֽחֲרֽוֹן אַֽף וְנוֹשַֽׁע. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ קְהִלּֽוֹת בָּבֶֽלָה שִׁלַּֽחְתָּ. רַחֽוּם לְמַֽעֲנָֽם שֻׁלַּֽחְתָּ. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ שְׁבֽוּת שִׁבְטֵֽי יַֽעֲקֹֽב. תָּשֽׁוּב וְתָשִֽׁיב שְׁבֽוּת אָֽהֳלֵֽי יַֽעֲקֹֽב. וְהוֹשִֽׁיעָה נָּֽא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ שֽׁוֹמְרֵֽי מִצְוֹֽת וְחוֹכֵֽי יְשׁוּעֽוֹת. אֵֽל לְמֽוֹשָׁעֽוֹת וְהוֹשִֽׁיעָה נָּֽא:

אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָא:

פסוקי סיום

הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם: וְיִהְיוּ דְּבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרוֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:

ספרדים מוסיפים: לֹא־יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל־הַכָּתוּב בּוֹ כִּי־אָז תַּצְלִיחַ אֶת־דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּֽיל: הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל־תַּעֲרֹץ וְאַל־תֵּחָת כִּי עִמְּךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵֽךְ: