הרב הדרי שילב הוד קדומים עם חדשנות אדירה

לקריאת הכתבה כפי שפורסמה באתר סרוגים לחץ כאן

25.04.18 17:47  י' באייר תשעח

בעודי תלמיד ישיבת הכותל פגש הרב הדרי אותי ועוד חבר בכיכר הרובע היהודי עם פחית קולה ביד. מיד אמר לי "תלמיד חכם לא שותה בשוק". למחרת ושוב אני והחבר עם פחית קולה ביד אני קולט את הרב הדרי מרחוק, רצנו להתחבא (שוכבים ממש), בשיחים ליד בית הכנסת החורבה (שלפני השיפוץ), לאחר דקה אנו שומעים אותו מפטיר מעלינו "לפחות בושה יש לכם".

כזה היה הקשר עם הרב הדרי, דמות ששלבה בתוכה הוד קדומים עם חדשנות אדירה.

כל שיעור ושיעור באנו מוכנים להבין (ולקבל תוכחה), כמה אנחנו לא יודעים. כל שיעור לווה בסיפורים על רבני הדור הקודם, על ההבנה שאנו הדור החדש קשורים לעולם הישן, אך בכל זאת חדשים אנחנו.

ככה למדתי על תנועת המוסר, על העומק של החסידות ופגשתי דרך אחרת ללמוד את כתבי הרב קוק. כל העולם הציוני הדתי הכיר את החסידות דרכו. פעם אחת בשיעור לפני פורים צעק עלי הרב הדרי- "מה שאתה אומר זה שג"ריזים ואז הפטיר- אבל בשבילך זו מחמאה".

הרב הדרי היה איש אוונגרד, של מרד
בעיני דמה הרב הדרי למלאך השם, מלאך המעורר יראה. בעיני דמה הרב הדרי לאדם המושלם- שכל תנועה שלו היתה מחושבת. בעיני דמה הרב הדרי לאיש ישיבת חברון שאין כל קשר בינו לבין הזהות החדשה של הציוני דתי. בעיני דמה הרב הדרי לפתוח באדם כל יום עם עיתון ביד, מקשיב לרדיו בחדרו ומכיר את כל הפינות המרחיקות לכת ביותר בתפיסת האלוקות.

הרב הדרי היה איש אוונגרד, של מרד – מרד בהכל, בכל הגדרה, בכל השקפה ובכל דרך. איש מדויק בעולם מפזר, חסיד עם הנהגות איש מוסר, תלמיד מובהק לרב הנזיר עם קשר עמוק לישיבת חברון.

גם אחרי שהתחלתי ללמד במקומות שלא תאמו את השקפתו והשקפת ישיבת הכותל, הייתי מגיע לבקרו בביתו כל פעם שעברתי ברובע היהודי. השיחה תמיד התחילה בכך שהוא רואה שהסתפרתי (זכר לשיער הארוך שהיה לתקופה) והשיחה תמיד המשיכה איפה שעצרה פעם קודמת ובסוף כל שיחה (כשלוש פעמים) תמיד העיר לי על הטבעת נישואים (כאשר עזרתי עוז והפסקתי להחביא אותה שהגעתי אליו) ואמר לי "אתה הלכת רחוק ממני אבל אתה הולך בכדי להגדיל תורה ולהאדירה וזה מה שחשוב" ותמיד נפטרה השיחה בברכת שלום וברכה והצלחה ובסיפור מדורות עברו שיש בו את מוטיב הפרידה.

"אמר ר' אבא לא סיים הנר הקדוש לומר "חיים" עד שהשתתקו דבריו ואני כתבתי… ולא הייתי יכול להסתכל… כל אותו היום לא פסקה האש מן הבית… כל אותו היום נפלנו על הארץ ובכינו. לאחר שהלכה האש, ראינו את הנר הקדוש, קודש הקדשים, שהסתלק מן העולם, מעוטף, שוכב על ימינו ופניו מחייכים. קם רבי אלעזר בנו, לקח את ידיו ונשק להם ואני לחכתי את העפר שתחת רגליו".

הרב אביע"ד סנדרס – ר"מ במדרשת לינדנבאום או"ת סטון, ראש תחום מנהיגות חינוכית בנאמני תורה ועבודה