תקציר

אנו מציעים להפוך את שירותי הדת בישראל, הנתפסים כמסואבים ומנוכרים, למובילי יישומה של דמוקרטיה השתתפותית בישראל, שעיקרה: העברת הסמכות מהשלטון המרכזי לידי הקהילות.

עקרונות היסוד של הבנייה מחדש:

• הסמכויות והתקציב של שירותי הדת יועברו מהממסד הפוליטי אל הקהילות, בהתאם למספר חבריהן.
• כל קהילה תנהל את תקציבה בהתאם לדעותיה ואמונותיה.
• רבני הקהילות יחליפו את רבני הממסד.
• כל אדם יוכל להירשם לקהילה בהתאם לאמונתו.
• קהילות דומות יתארגנו יחד ל"אגד קהילות". איגודים ארציים אלו יפעלו בנושאים ה"גדולים", כמו גיור, נישואין, כשרות , קבורה ועוד.

יתרונות הבנייה מחדש:
• את מקומו של המונופול הקיים היום תחליף 'קנאת סופרים' אשר תתרום להתחדשות ורלבנטיות של בתי-הכנסת להמוני בית ישראל.
• כל קהילה תהיה חופשית לפעול כרצונה, ותוכל לבחור ברב המתאים לאופייה.
• כל אדם בישראל יוכל לרשום את 'האות שלו בתורה'.

הגיע הזמן שיורחב מעגל השותפים בניהול שירותי הדת בישראל. רק כך תהפוך מדינת ישראל ליהודית יותר ודמוקרטית יותר. 

הצעת נאמני תורה ועבודה למצע בנושא שירותי הדת:

מדינה יהודית יותר, דמוקרטית יותר / ד"ר הדר ליפשיץ

מצע להסכמה לאומית בנושאי דת ומדינה

השסע הדתי-החילוני מאיים על יציבותה של התנועה הציונית כבר מראשיתה. כדי לשתף פעולה חרף המחלוקות העמוקות, הוחלט בזמנו על הסדר ה'סטטוס-קוו', שאינו מבקש לטפל באופן שורשי במקומה של הדת בציונות ובמדינת ישראל ונמנע באופן שיטתי מהכרעה בנושאים השנויים במחלוקת. כך, טלאי על טלאי, ומתוך מאמץ מתמיד להימנע מלקבל הכרעה מהותית, התקבעו ההסדרים
השונים.

אנו מבקשים לצאת בבשורה חדשה: את מקומן של האידאולוגיות הקוטביות החליפה הסכמה לאומית רחבה.
מימין ומשמאל, ממרצ ועד הבית היהודי, מסכימים כולם על עקרון היסוד של העמקת זהותה היהודית של מדינת ישראל מתוך בחירה חופשית וללא כפייה. בסוגיות רבות בענייני דת ומדינה יש הסכמה עקרונית של יותר מ-75% מהיהודים בישראל. תכנית העבודה המוצעת להלן נועדה להציע סדר יום חדש ליחסי דת ומדינה בישראל: בנייה מחדש של יחסי דת ומדינה בישראל על יסודות ההסכמה העקרונית הרחבה.

מוצג כאן מתווה חדש שנותן מענה למתח המובנה שקיים בין נאמנות למסורת להיענות לקִדמה. תורת ישראל מעודדת קדמה – ודווקא הקדמה היא זו שתטפח את המסורת. ועדת טרכטנברג ראתה במחאה החברתית של קיץ תשע"א ביטוי לתנועה של דמוקרטיה השתתפותית. אנו מאמינים כי טיפוח דמוקרטיה השתתפותית באמצעות המודל הקהילתי יהפוך את החברה בישראל ליהודית
יותר ולנאמנה יותר למסורת. הפלורליזם החברתי יוביל לשגשוג המסורת היהודית שמתבססת על דמוקרטיה ועל ערכי כבוד האדם. ערכים אלו הכרחיים לביצור תשתית הדמוקרטיה במדינת ישראל.

חידוש אופייה היהודי של מדינת ישראל מחייב שינוי בכל מגזרי החברה: איננו מפנים אצבע מאשימה לפלג כזה או אחר בעם היהודי. הרוב הציוני במדינת ישראל חייב לסייע למיעוט החרדי לשקם את החינוך ליצירתיות, את חובת 'לימוד האומנות', כדי שבניו יוכלו להטות כתף למשא למען קיומו הפיזי של העם היהודי. הרוב הציוני מחויב להעמיק את לימודי היהדות במערכות החינוך השונות שלו, ובכך ליטול חלק משמעותי יותר במשא המורשת היהודית.

הקדמה

מאז הרצל הובלה התנועה הציונית בידי כאלה שהוגדרו 'חופשיים', כאשר מולם התייצבו חרדים רבים. הציונות הדתית, מיסודה של תנועת 'המזרחי', שימשה גשר בין המחנה הציוני לעולם החרדי. מראשית המנדט הבריטי, כמו גם לאחר הקמת המדינה, היו רובם המכריע של שומרי המצוות בארץ ישראל שותפים פעילים בבניין הארץ, בהגנה עליה ובהתיישבות בה.

הנהגת היישוב הישן בארץ ו'אגודת ישראל' לא השתלבו במוסדות היישוב ונותרו בצד הדרך. מתוך התנגדות להנהגה החילונית הן שללו את הכנסת המודרנה והקדמה לחינוך החרדי. בכל מסלולי החינוך לבנים, מה'חדרים' ועד ה'כוללים', הן הפנו עורף לדרישה היסודית ללמד את הילדים מקצוע, ולחובה של כל גבר לפרנס את ביתו. מאידך, החינוך הממלכתי הזניח את לימודי היהדות ואת הכרת המורשת היהודית. וכבר אמר אחד ממנהיגי מחנה הפועלים: "רצינו לגדל אפיקורסים, וגידלנו עמי-ארצות".

המנהיגות הציונית הפקידה בידי המפד"ל, בגלגוליה השונים, את בניית הממסד הדתי והרבני בישראל. הקול שנשאו ראשי הממסד הרבני ביטא אחריות ומחויבות לכל עם ישראל, בעוד הידיים שעסקו במלאכה היו ידיים מפלגתיות. במבנהו היסודי של הממסד הרבני במדינת
ישראל הייתה מוטבעת אפוטרופסות מפלגתית. משברי הזהות היהודית, הבדלנות החרדית ושקיעתו של הממסד הדתי בישראל חברו יחדיו. הממסד הרבני, הנשלט בידי מפלגה, הוכפף למפלגות החרדיות ולעסקניהן. הוא אינו יכול עוד לשמש השראה לדור שמחפש את שורשיו. הגידול בחברה החרדית בדור האחרון הוביל לעוני מנוול. התרחבות מערכת חינוך שאינה מכשירה את בוגריה לפרנס את משפחותיהם הפכה לאיום ממשי על צמיחתה של מדינת ישראל ועל שגשוגה.

אך במשבר טמון גם הסיכוי לדרך החדשה. בשל התפשטות העוני, החברה החרדית בשלה להבין כי "חייב אדם ללמד את בנו אומנות" ושאי אפשר להתעלם מהקדמה. חולשתה של הציונות הדתית הולידה את ההבנה שאי אפשר להפקיד את המסורת היהודית בידי מפלגות. דווקא הבורות בחברה החילונית הולידה צמא נפלא ליהדות. כדי להרוותו, גדלה הדרישה ל'ארון הספרים היהודי'.

הנחת היסוד שלנו היא כי התורה ניתנה לכל ישראל, ואנו שואפים כי היא אכן תהיה נחלת הכלל. גם החובה להשתתף בעול הקיום של היחיד, של המשפחה ושל העם והמדינה מוטלת על כל מגזרי החברה. לימוד התורה צריך להיות נחלת כל העם, וגם הלימוד המקצועי צריך להיות מונחל בכל המגזרים.

מהממסד הפוליטי לחברה האזרחית

העם היהודי בנוי משבטים רבים: הפלורליזם והמחלוקת הם סימן ההיכר הבולט ביותר בספרות התורה שבעל פה ובקהילות ישראל. ההנהגה הדתית שאבה את כוחה מהקהילה היהודית בכל אתר ואתר. כל יישוב יהודי עשה לו רב כרוחו וכנשמתו. האופי הדמוקרטי והפלורליסטי של העם היהודי התבטא בדמותם של רבני ישראל.

עם זאת, כשקמה מדינת ישראל, נבנה הממסד הרבני על יסודות השלטון המרכזי. שר הדתות הפך לגורם העיקרי בקביעת הרבנים בכל הערים והיישובים בישראל, ונוצר מצב שבו ההנהגה הדתית שואבת את כוחה מהפוליטיקאים ומהמפלגות המגזריות. הנהגה כזו אינה יכולה להיות מקור השראה לציבור הרחב. הוזנח העיקרון הדמוקרטי היסודי שלפיו ההנהגה שואבת את סמכותה מהציבור הרוצה בה.

השלטון המרכזי, הממשלה, הכנסת ובית המשפט עסקו במשך השנים בהכרעות בנושאי דת: מהו הגיור הטוב? מהי תעודת הכשרות הראויה? מי ראוי לכהן כרב ומי פסול מלבוא בקהל? הכרעותיה של המערכת הפוליטית נעשו כדרך שמתקבלות החלטות פוליטיות, ב-"תן וקח" מכוער, ולא בדרכי נועם ובהידברות. למרבה הבושה, פעמים רבות מדי הפך הדיון בתכניה של תורת ישראל לגורם מרחיק ומפלג. אין צורך להסביר את הפגיעה במדינת ישראל, בעם היהודי ובתורת ישראל שנגרמה עקב פוליטיזציית היתר של המערכת הדתית.

ההצעה שלנו

אנו מציעים להפוך את הפירמידה: משליטה מרכזית-מפלגתית במערך הקהילות, בהנהגה הדתית ובתרבות היהודית, יש להפנות את התקציבים ואת הסמכויות אל הציבור הרחב. כל קהילה תקבל תקציב בהתאמה למספר החברים הרשומים בה ומשלמים 'מס דת' וולונטרי (כמקובל בחלק ממדינות אירופה). הקהילה תעצב את הפעילות במורשת ישראל ואת ההעמקה בה בהתאם לאופייה.
הרבנים לא יהיו עובדי השלטון אלא עובדי הציבור בקהילות, כמקובל בתפוצות ישראל מקדמת דנא.

נושאים שהסדרתם מחייבת מערך רחב יותר מזה של קהילה, כמו הסדרי כשרות, נישואין וגיור, יתבצעו בידי אגד קהילות וולונטרי. הרבנים שיכריעו בכללי הכשרות ועקרונות הגיור לא ייבחרו על ידי השלטון אלא על ידי הקהילות. המדינה תעניק למספר איגודים קהילתיים (האיגודים הגדולים ביותר) רישיון לנתינת כשרות, לעריכת נישואין ולביצוע תהליכי גיור. מכוח אמונו של כלל ישראל לקהילותיו ייקבעו הכללים והגורמים שיפקחו, יכריעו ויסמיכו את הגורמים השונים לבצע את הנדרש.

להלן נפרט את המשימות השונות אשר יתבצעו ע"י הקהילות.

קהילה

1. ייקבע מספר מסוים של אנשים המעוניינים להירשם כ'קהילה' (אנו מציעים 100-50). הקהילה תקבל תקציבים בהתאם למספר חבריה.

2. התנאי להכרה בקהילה הוא מפגש שבועי אחד לפחות שיוקדש לפעילות משותפת ברוח המסורת היהודית, כגון תפילה, לימוד תורה או קבלת שבת. הקהילות עצמן יחליטו על אופיין, ולא יוגבלו לדתיים, לחרדים או לחילונים, או לעדות ולזרמים שונים. כל קהילה תעצב את אופייה כרצונה.

3. קהילות יוכלו להתאגד. רישיון להענקת כשרות, נישואין וגיור יוענק לאיגודי הקהילות הגדולים ביותר.

4. המדינה תממן את הפעילויות הקהילתיות אך לא תשלוט בהן. יהיה רגולטור שתפקידו יהיה למנוע ניצול לרעה של הקהילות.[1]

כשרות
.1. המדינה תעניק רישיון להענקת תעודת כשרות למספר איגודי קהילות (הגדולים ביותר). איגודי הקהילות יבחרו 'ועד כשרות', שיקבע את מדיניות הכשרות של האיגוד ויפקח על יישומה.[1]

תעודות הכשרות יינתנו מטעם האיגודים השונים בפריסה ארצית. רווחי תעודות הכשרות יועברו לקהילות, לטיפוח ולהעמקת
פעילותן.

[1] היו שהעירו כי מתעוררת השאלה מי יערוב לכשרותן של תעודות הכשרות, הרי השגחת כשרות, ככל בקרת איכות, דורשת התמחות ותת-התמחויות ספציפיות. דברי חז"ל: "פוק חזא מאי עמא דבר" הן תשובה מתאימה לשאלה זו. כדי לוודא כי המומחים לדבר יופקדו על
הכשרות יש לבטוח בתבונת כלל ישראל. רישיון להענקת תעודת כשרות יינתן רק לאיגודי כשרות מוגבלים, שייבחרו בידי המוני בית ישראל בקהילות רבות. חזקה עליהם כי יעמידו בראשם מומחה לדבר. כך נעשה הדבר בהצלחה ב-OU בארה"ב, ומכאן אנו למדים כי לא רק מנגנון ביורוקרטי שנבחר ונשלט בידי מנגנוני השלטון יכול לערוב לכשרות המזון.זאת ועוד, את השוק הפרוץ היום של עשרות רבות של בד"צים, מהם קיקיוניים המעניקים תעודות סרק, יחליפו מערכות ספורות הנשלטות בידי הציבור הרחב בשקיפות מלאה. לא רק
כבוד התורה יגבר, אלא גם קיום המצוות.

נישואין וגירושין
1. המדינה תעניק רישיון להענקת תעודות נישואין למספר איגודי קהילות(הגדולים ביותר).
2. כל זוג יוכל לבחור ולערוך את חתונתו בכל איגוד שיבחר, ללא מגבלה של מקום מגורים.

גיור
1. המדינה תעניק רישיון להענקת תעודות גיור לאיגודי הקהילות הגדולים ביותר.
2. כל איגוד קהילות יקים מערך גיור ארצי.
3. מערכי גיור אלו יקימו אולפנים ללימוד ובתי-דין שיגיירו לפי מדיניותם ההלכתית.
4. רק אגד קהילה יוכל להעניק אישור לגיורים שנעשו מחוץ לישראל.

כיצד זה יעבוד?

היחיד והמשפחה

כיצד נרשמים?

1. יוטל 'מס דת' וולונטרי שישולם על ידי כל יחיד או משפחה המעוניינים בכך, כמקובל בחלק ממדינות
אירופה. המס ייגבה באופן פרוגרסיבי הדומה ל'מס בריאות', אך בשיעור נמוך ממנו כמובן.

2. הנרשם יצהיר על בית הכנסת שבו הוא חבר, בדומה למקובל בשירותי הבריאות בישראל. באופן דומה יתבצע
המעבר בין בתי כנסת.

כיצד נספרים?

1. בית הכנסת יקבל תקציב בהתאם למספר חבריו.

2. בתי כנסת במקומות המרוחקים מאחרים יקבלו תקציב מוגדל.

ומה עם מי שלא רוצה חבר קהילה?
1. המדינה תהיה אחראית על כך שבתי הכנסת ישרתו את כל הציבור באזוריהם. כך, לדוגמה, תוכל המדינה
לעודד בתי כנסת לערוך בר מצוות ולהשיא זוגות של אזרחים שאינם רשומים בקהילות.

קהילה

כיצד להקים קהילה?

1. קהילות יצטרכו להיות רשומות כעמותה ובכלל זה לקבוע תקנון.

2. הקהילה תחויב בפעילות מינימלית בנושאי יהדות.[1]

3. לא תהיה אפליה בין הקהילות על רקע דתי-חילוני, אופי דתי או עדתי.

4. מספר בתי כנסת קטנים יוכלו להירשם כקהילה אחת.

כיצד תעמוד הקהילה באתגר?

1. השלטון המקומי ישמש כחונך לקהילות. במסגרתו יינתנו שירותי רישום, ניהול חשבונות וייעוץ משפטי
לקהילות.

2. יתכן שגם חשבון הקהילה יוכל להיות מנוהל בסיוע השלטון המקומי (כמקובל בבתי ספר בניהול עצמי).

כיצד להנהיג קהילה?

1. כל קהילה תקבע את התקנון ואת הוועד המנהל שלה.

2. ההחלטות על הנהגת הקהילה יהיו נתונות בידיה. כשם שפרצופי חברי הקהילות שונים, כך דרכי הנהגתה
ייקבעו באופן פלורליסטי, נהרא נהרא ופשטיה.

מה ימנע שחיתות?

1. חברי קהילה יוכלו להשוות כל הזמן בין הנעשה בקהילתם לנעשה בקהילות מקבילות.

2. הביקורת תהיה בעיקרה ביקורת תפוקות ולא תשומות. כלומר, אם הקהילה תתנהל באופן בזבזני או מושחת, חלילה, הדבר יוביל את חבריה להדיר רגליהם ממנה ולעבור לקהילה אחרת, רלוונטית יותר.

3. מעבר בין בתי כנסת יוסדר באופן שוטף, בדומה למקובל בשירותי הבריאות.

"אגד קהילות"

כיצד להקים אגד קהילות?

1. קהילות יוכלו להירשם ל"אגד קהילות"

2. המדינה תעניק זיכיונות לאגדים שיכילו את מספר החברים הגדול ביותר.

3. אגד קהילות יטפל בנושאים אזרחיים המחייבים פיקוח כגון גיור, נישואין וכשרות.

כיצד להנהיג אגד קהילות?

כל אגד יונהג בהחלטות נציגי הקהילות. לכל נציג קהילה תהיה זכות הצבעה בהתאם למספר חברי קהילתו.

תקציבי האגד ישמשו ב'משק כספים סגור' להוצאת מטרותיו אל הפועל.

מדינה

העברת מוקד הכוח מן המדינה אל הקהילות אין משמעותה הפרטה. נושאי דת ומדינה לא יהיו בידיים פרטיות אלא ציבוריות. המושג הנכון יותר הוא התחרה.[2]
התחרות תהיה בין גופים ציבוריים שאינם שלטוניים. הקהילות יפעלו ללא מטרת רווח, והמדינה
תתקצב ותמשיך להיות מעורבת בפעילות במישורים הבאים:

חקיקה
החקיקה תסדיר את מס הדת הוולונטרי של המשפחות ואת רישום הקהילות ואגדי הקהילות. כמו כן
יוסדרו דרכי הרגולציה של המדינה.

דתות אחרות

'שירותי הדת היהודיים' מוסדרים בחוק מסוים. המדינה מעניקה שירותים גם לבעלי דתות אחרות, כגון
מוסלמים, דרוזים וצ'רקסים. יש לדון בהסדרים שיחולו לגביהם בתיאום עמם.

רגולציה

כחלק מהפעילות הרגולטיבית:

1. יוגדר מספר האנשים המינימלי להגדרת 'קהילה'.

2. תוגדר התמיכה בילדים לעומת מבוגרים וכיו"ב.

3. תוגדר התמיכה היתרה לקהילות מבודדות. קהילה שברדיוס הקרוב אליה (כ-500 מטרים) אין קהילה אחרת,
תקבל תקציב מינימום שיאפשר פעילות יסוד, בלי קשר למספר חבריה.

4. תוסדר הנחיית התארגנויות מקומיות להקמת מקוואות ועירובין וניהולם.

5. ייאכף רישום פיקטיבי של קהילות שאינן מקיימות פעילות מינימלית.

6. יוסדר הטיפול באזרחים שלא יהיו רשומים בקהילות.

אזרחים שלא רשומים בקהילה

1. הנחת היסוד במודל הקהילתי היא שריבוי וגיוון הקהילות יאפשר שיתוף הרוב המכריע של היהודים בישראל במסגרות הקהילתיות.

2. המדינה, כחלק מהרגולציה, תוודא כי צורכיהם של אזרחים שיעדיפו שלא להירשם לקהילה יינתנו בידי הקהילות.[3]

ביזור (חניכה)

1. המודל הקהילתי מעצים את תפקיד הקהילות ומעביר אליהן תפקידים וסמכויות חברתיות רבות.

2. האתגרים יחייבו הקמת מערך ניהול משפטי וכספי שחלק מן הקהילות יתקשו לעמוד בו. השלטון יסייע לקהילות במבנה הדומה לסיוע לבתי הספר בניהול עצמי.

שלטון מקומי (מועצות דתיות)

כיום המועצות הדתיות מרכזות את הסמכויות של הרבנים ואת התקציבים של שירותי הדת. במודל הקהילתי הסמכויות והתקציבים יועברו
ישירות לקהילות, והרשויות יסייעו לבתי הכנסת ויהוו רגולטור בנושאי מקוואות ועירובין.

---

______________________________________________

מראשית ימי המנדט ועד היום נבנה הממסד הדתי בישראל תוך הפניית עורף לקהילה. החזרת הסמכות לקהילות היא תהליך שמצריך תקופת מעבר. להלן כמה שינויים בסוגיות דת ומדינה שיש להכניס מיד. אנו סבורים כי בתוך שנה צריך לשפר מאוד את הממסד הדתי בישראל. השינויים האלו ירבו את כבוד התורה ואת כבוד לומדיה.
רבנות
בטרם יושלם המעבר לקהילות יש לשנות כמה עיוותים בולטים בממסד הרבנים בישראל:

בחירת רבנים:

1. רבנים המשמשים במשרות ממלכתיות (רבני שכונה, רבני עיר, רבני יישוב וכדומה) ייבחרו בידי גוף
המייצג את הקהילה על כל גווניה: גברים ונשים, דתיים וחילוניים.

2. הקהילה היא שתקבע את תנאי ההעסקה של הרב, והרב יחויב לתת דין וחשבון לקהילתו.
ביטול הכפילות העדתית
1. החוק הישראלי קובע כפילות עדתית בתפקידי רבנים, כמו גם בגופים רבניים שונים (מועצת הרבנות הראשית, הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים ועוד). יש לבטל, לאלתר, כל סממן עדתי בתפקידי הרבנים.
2. רב ראשי אחד יכהן, בלא קשר לעדתו.
3. נשיא בית הדין הרבני ייבחר בידי הוועדה לבחירת דיינים.
הגבלת זמן במינוי רבנים
1. מינוי רב יוגבל לקדנציה בת שבע שנים.
2. עם תום הקדנציה יחליט הגוף הבוחר אם הוא מעוניין בהמשך כהונתו של הרב (לקבלת החלטה כזאת יידרש רוב של שני שלישים מהחברים). אם יוחלט שלא להאריך את כהונת הרב, תיפתח המשרה לבחירה בין מועמדים אחרים.
3. הגבלת מינוי הזמן תוחל על תקפידי רבנות בכל הרמות: רבנות בשכונות, ביישובים,במועצות מקומיות, במועצות האזוריות ובערים שונות.

מועצה להשכלה תורנית
1. תוקם מועצה להשכלה תורנית גבוהה, בדומה למל"ג (המועצה להשכלה גבוהה).
2. מטרת המועצה  תוכל להרחיב את לימוד התורה לכלל המגזרים בישראל. משך הזמן להענקת תקציב ללומד תורה יוגבל.
3. חברי המועצה ייבחרו מתוך גופים שונים: השלטון המרכזי והמקומי, המל"ג ורבני ערים. מטרת הבחירה תהיה למנוע שליטה מגזרית על המועצה.
4. המועצה תופקד על קביעת כללים לתקצוב מערך ההשכלה התורנית.
5. תקציב לימוד התורה יוענק, ברובו המכריע, ללומדי תורה אשר שירתו בצה"ל.

כשרות
מערך הכשרות נגוע בבעיות רבות, חלקן מבניות וחלקן אף נגועות בשחיתות. על גבם של המוני בית ישראל המבקשים אכילה כשרה, ורבנים המסייעים בידם, חרשו חורשים: הון עסקי הבד"צים מוחזק, לעיתים, בידי חלקים מהשלטון הרבני במדינת ישראל באופנים בלתי-כשרים, מוטרפים ומטריפים.  לעיל הצענו את המתווה היסודי של מערך כשרות המפוקח בידי איגודי הקהילות, ומפנה רווחיו לרווחתן. כאן נציע עקרונות היכולים לסייע, לאלתר, למאבק בשחיתות המעורבת במערכת הנוכחית.
שקיפות
1. כל גוף  המעניק הכשרים, ממסדי ולא ממסדי, יחויב לפרסם את ככלי הכשרות שלו, באתר אינטרנט הנגיש לציבור.
2. כל גוף המעניק הכשרים יחויב לפרסם את כללי קביעת התעריפים, ואת התשלום שהוא גובה מכל מושגח.
3. כל תשלום תמורת תעודת כשרות יינתן ישירות לגוף האחראי ולא למשגיח.
ללא כוונת רווח
1. ייאסר על חברות פרטיות לתת תעודת כשרות, השגחה וכדו'. בד"צ המעניק תעודת כשרות יחויב להירשם כעמותה ללא כוונת רווח, המחויבת בשקיפות נתונים מלאה.
בתי הדין הרבניים
השליטה המפלגתית בשירותי הדת בישראל וההגמוניה של המפלגות החרדיות בממסד הרבני, ניכרות במיוחד בבתי-הדין הרבניים. לדאבון הלב , איננו יכולים לומר כי התלונות המרובות כלפי המערכת משוללות יסוד. ניתן לנקוט כמה צעדים מיידיים, היכולים לתרום לכבוד בתי-הדין הרבניים, לכבוד שמיים.

ייצוג נשי מוגבר במערכת בתי הדין הרבניים
1. באופן עקרוני, פוסקי ההלכה אינם מאפשרים לאישה לכהן כדיינית. הדבר יוצר תחושת זרות וניכור אצל הנשים הבאות להידיין ב'עולם גברי' לחלוטין. כדי לאזן את המצב , אנו מציעים להבטיח רוב נשי בוועדה למינוי דיינים. הצעתנו מתבססת על המצב ההלכתי, ומבקשת לחזק את מעמדן של הנשים בתוך המסגרת הזאת. שילוב נשים בממסד בתי-הדין, גם אם לא כיושבות בפועל בדין, ישפר את תחושתן של המתדיינות, ותגביר את כבודם של בתי-הדין, התורה ונושאיה. חברי הוועדה למינוי דיינים יהיו (1):
א. שר המשפטים.
ב. נשיא בית הדין הרבני והרב הראשי לישראל.
ג. דיין אחד.
ד. שרה (או סגנית שר) אשר תיבחר בידי הממשלה.
ה. שתי חברות-כנסת.
ו. שתי טוענות רבניות, אשר ייבחרו בידי לשכת עורכי הדין.
2. בחירת דיינים תתקבל ברוב של שבעה מחברי הוועדה.
3. למנכ"ל בתי הדין הרבניים תיבחר טוענת רבנית.
4. מחצית מהמזכירים האזוריים של בתי-הדין יהיו נשים.
נישואין וגירושין
1. ייפתחו אזורי הרישום לנישואין. זוג יוכל להירשם לנישואין בכל עיר אשר יבחר.
2. תקודם האפשרות לנישואין אזרחיים, ברוח הצעתו של הרב בקשי-דורון שליט"א.
גיור
ריכוזו של מערך הגיור בידי גורם מרכזי אחד, חושף את המערכת הרבנית ללחצים מהממסד החרדי. על כן נדרש ביזור הליכי גיור, כלהלן:
1. כל שלושה רבני רשות מקומית יוסמכו לחתום על תעודת גיור.
2. ככל יהודי, גם גר יוכל להירשם לנישואין בכל עיר אשר יבחר.

 

___________________________________________________

* המצע נוסח ע"י ד"ר הדר ליפשיץ, המשמש בתנועה כראש פרויקט "אור חדש" לדמוקרטיזציה של שירותי הדת, יחד עם הרב אילעאי עופרן.

* לצפייה בדו"ח ועדת נאמני תורה ועבודה לקידום שירותי הדת (2005) לחצו כאן. 

כל הזכויות שמורות לתנועת "נאמני תורה ועבודה".

_______________________________________________________

הצעה ליישום התוכנית ברשות מקומית 

הקדמה
הנייר הרצ"ב הועבר לפורום מוניצפאלי כהצעה ליישום ניסוי באחת הערים הגדולות בישראל.
הניסוי נועד לקדם את העצמת הגורמים המקומיים בתחום שירותי הדת. בית הכנסת כמרכז קהילתי, המשלב בתוכו שירותים דתיים וחברתיים רבים יכול להוביל את העצמת הקהילה המקומית על חשבון השלטון המרכזי. מטרת התכנית היא להפוך את בית-הכנסת והקהילה המקומית לרלבנטיים יותר במארג המוסדות החברתיים במדינת ישראל.

עקרונות היסוד של המודל הקהילתי
• איגום משאבים לצורך הניסוי ממשרדי הפנים, הדתות והשלטון המקומי.
• הקהילות יתוקצבו לפי מספר חבריהם.
• העברת תקציבים ישירות לקהילות.
• המודל ייצור תחרות בין הקהילות על גיוס חברים לבתי-הכנסת. 'קנאת סופרים תרבה חכמה'.
• הפיקוח יהיה בעיקר על התפוקות ולא על התשומות. כלומר, לא פיקוח של הרשויות על השימוש בכספים אלא פיקוח אזרחי על התפוקה אשר תתבטא ברישום לקהילה.

קביעת 'קהילה'
תנאי הסף לקהילה צריכים להיות:
מקום
מקום בבעלות (או בשכירות) הקהילה, כדי לוודא  שמדובר במקום ציבורי המיועד לפעילות הקהילתית. באותו מקום לא יתקיימו פעילויות שאינן קשורות לתפילה, ללימוד תורה ולפעילות הקהילה.
מספר חברים
יש לדרוש מספר מינימום של חברים רשומים (50-100). מוצע כי גם ילדים יוכלו להירשם, כדי לעודד משפחות צעירות.
פעילות.
כדי לאפשר גם לקהילות לא דתיות להיות רשומות כקהילה (המתרכזת סביב זהותה היהודית) יש להציב רף נמוך של מינימום פעילות. מוצע: קבלת שבת מדי שבוע, וכן לפחות אירוע אחד לכל אחד מחגי ישראל.
ועד מוכר.
יוקם ועד שתפקידו לייצג את הקהילה כלפי הרשות. מוצע: שלושה או חמישה חברים, מהם יידרשו שניים לחתימה.
יכולת ניהולית.
קהילה תהיה חייבת להירשם כעמותה.
הרשות תיתן שירותי ניהול לקהילות (בדומה לנעשה בניהול כספי של בתי-ספר)
דרכי רישום חברי קהילה
מוצע כי הרישום יהיה באמצעות תשלום שיתבצע בדואר או בהוראת חיוב של התושב המעוניין להירשם (1).
דרכי ניהול הקהילה
מוצע לא לקבוע מסמרות בעניין מעבר למקובל לגבי עמותות. הקהילות ייבחנו ברישום חבריהן, ולכן אין צורך לדרוש דרכי ניהול ספציפיים בקהילות.
תקציב
הניהול העצמי של שירותי הדת אמור להתייחס לרבנים ולתרבות התורנית. כדוגמה להערכת הוצאות שנתיות התייחסנו לעיר רעננה. בהנחה שהוצאות הניסוי בשלב הראשון יהיו כמחצית ההוצאות המוקצות כיום לרבנים ולתרבות תורנית, ההוצאה השנתית תהיה כ- 1.1מיליון ₪ לשנה (2) .
היבטים חוקיים
• רישום ותשלום לקהילה.
• דרכי ניהול העמותות.
• העסקת עובדים.
היבטים ניהוליים
• סיוע ופיקוח על ניהול כספי הקהילות.
• פיקוח מפני קהילות ורישומים פיקטיביים.
לו"ז לפרויקט
שלב ראשון – הכנה (שלושה חודשים)
הכנה מפורטת של מתווה הפרויקט הכולל את דרכי הרישום (של הקהילות והתושבים), קביעת עקרונות המימון לקהילה, בניית תשתית לסיוע ברישום וניהול הקהילות, והכנת הסברת הפרוייקט.
שלב שני – רישום קהילות (חודשיים)
רישום קהילות ובתי כנסת אליהם יוכלו להירשם תושבים. הרישום ייערך במשרדי הרשות, כשכל קהילה הנרשמת תחויב בתנאי יסוד ניהוליים. הקהילות יוכלו להיעזר בתשתית הארגונית של הרשות
שלב שלישי – רישום תושבים (חודשיים)
שלב זה ילווה בפרסום ובסיוע לרישום תושבים. אולם, עיקר הפרסום ייעשה ע"י הקהילות אשר 'יחזרו' אחרי התושבים כדי לזרזם להירשם לקהילה. הרישום יהיה תקף לשנה. המבקש לפרוש מקהילתו או לעבור לאחרת יוכל לעשות זאת רק בתום תשעת החודשים הראשונים של הרצת הפרויקט.
שלב רביעי – הרצה ראשונית של הפרוייקט (תשעה חודשים)
בתקופה זו יקבלו הקהילות תקציב על פי הנרשמים לקהילה עד תחילת הפרויקט. הדבר יקל על הקהילות להתארגן לתקופה. בחצי השנה הראשונה יוכלו תושבים להירשם, לעבור קהילה או לפרוש מקהילותיהם. הרישום והשינויים יחולו רק בשנה השנייה.
סיכום שלב רביעי – (בשלושת החודשים האחרונים של הרצת הפרוייקט)
בתקופה זו תושלם הפקת הלקחים לקראת השנה השנייה. הקהילות יקבלו הודעה כשלושה חודשים לפני השנה השנייה על מספר החברים והתקציב הצפוי, וכך יוכלו להתארגן בהתאם.
שלב שישי – השנה השנייה
בתקופה זו יוקם 'ארגון נציגי הקהילות' אשר יהיה שותף לפיקוח על הפרוייקט ולדיונים וההחלטות על המשכו ועידכונו.
כמו בתקופה הקודמת, שינוי יוכל להיעשות עד שלושה חודשים לפני תום השנה, ויחול לשנה שלאחריה.
שלב שביעי – השנה השלישית והפקת לקחים להמשך הפרויקט
סיכום הפרויקט (ששת החודשים האחרונים של השנה השלישית)
בתקופה זו יוחלט על המשך הפרויקט ועדכונו.

[1] מוצע כי הרישום יהיה באמצעות מס נוסף וולונטארי. כדי לשמור על ההיבט הפרוגרסיבי, המס יהיה ביחס למס הכנסה, ביטוח לאומי, בריאות, או ארנונה. המעוניין לשלם את המס ירשום לאיזה בית-כנסת הוא רשום (בדומה להסדר הקיים לגבי קופת חולים). הדבר מחייב חקיקה או תקנות.

[2] תקן רבנים בעיר (ע"פ המלצות משרד הדתות) הוא רב לכל 15,000 תושבים.

ע"פ תקן זה צריכים להיות ברעננה שני רבני עיר ושלושה רבני שכונה.

עלות רב עיר – כ-500,000 ₪.

עלות רב שכונה – כ-150,000 ₪.

סה"כ – 1.45 מיליון ₪.

הוצאות התרבות התורנית בעיריית רעננה (ע"פ הצעת תקציב 2011) הם 738,000 ₪. ובמועצה הדתית כ-100,000 ₪ (ע"פ דו"ח כספי 2008).

סך ההוצאות לרבנות ולתרבות תורנית אמור להיות כ-2.2 מיליון ₪.

מוצע לאגם לצורך הניסוי כמחצית מתקציב זה – כ- 1.1 מיליון ₪. 

כיצד תוכלו לעזור בקידום רעיונות המצע?

 1. הפיצו את הסרטון!

2. שווקו את הרעיון מול מובילי דעת קהל וקובעי מדיניות (חכ"ים, ראשי ערים, רבנים, ראשי קהילות, וכו').

3. אנו מגבשים רשימת תומכים (רבנים, אנשי ציבור, אנשי אקדמיה, משפטנים, מנהיגים, בהווה ובעבר). עיזרו לנו להרחיב את הרשימה באמצעות השבה למייל זה.

4. תירמו לנו- היו שותפים:

     א. היו חברים בתנועה! להצטרף כחברים לחצו כאן! (החברות בסך 180 ש"ח, הינה ביטוי לתמיכה וסיוע ואין לה משמעות משפטית).

     ב. תירמו ל: הדפסה והפצת חוברת המצע באלפי עותקים לחברי כנסת, מובילי דעת קהל ועוד: 7000 ש"ח. מימון הסירטון: 13,000 ש"ח.

     ג. עיזרו לנו למצוא קרנות פילנטרופיות נוספות או תורם אשר יממן את הפעילות למימוש הרעיון.

הפרוייקט נתמך כיום ע"י פדרציית ניו-יורק

______________________________________________________

 

שאלות ותשובות נפוצות על המודל הקהילתי:

 

המדינה תומכת כבר היום בזרמים לא אורתודוקסיים בהתאם להחלטת היועץ המשפטי לממשלה. כל מהות המודל הוא להביא למצב שבו המדינה מושכת את ידה מהתערבות בתוכן הרוחני של הנעשה בקהילות. המודל מציע פלטפורמה לניהול יחסי דת ומדינה ולהתנהלותן של הקהילות וכלל לא מתייחס לתוכן שתיצוק כל קהילה לחייה הדתיים.

כל קהילה תוכל לבחור לה רב. ספרדי, תימני, דתי, חילוני, חרדי, מזרחי, קונסרבטיבי, רפורמי או אשכנזי. מעמדם של כל הרבנים ינבע מהכרת הציבור. אם רבים ירצו רבנים רפורמים, יהיה להם מעמד, אם לא – מעמדם יהיה חלש. לא בג"צ ולא הכנסת יקבעו את מעמדם, אלא הציבור הרחב.

"המודל מציג חזון ארוך טווח, מה ניתן לבצע כבר בטווח המיידי?"
ניתן לקיים פיילוט במספר ערים שבו תתקצב העיריה קהילות לצורך מינוי רבנים ופעילות של תרבות תורנית. בהמשך ניתן יהיה להעביר את ניהול המקוואות השכונתיים לידי ועד ציבורי שיורכב מחברות הקהילות המקומיות בשיתוף רבני הקהילות באזור. בהמשך ניתן יהיה להרחיב את המודל לתחומי הכשרות, הנישואין ועוד.

"ע"פ המודל – מה יעלה בגורלן של המועצות הדתיות ומשרד הדתות?"

המודל קורא לדמוקרטיה השתתפותית, קרי – החלפת השלטון הריכוזי והעברת האחריות לידי הקהילות. משרד הדתות והמועצות הדתיות יפורקו ותקציביהם יועברו אל הקהילות והן אלו שיקבעו כיצד לנהל תקציב זה.

הקהילות יתוקצבו על פי גודלן ולכן יהיה להן אינטרס להרחיב את שעריהן ופעילותיהן ולקבל חברים חדשים. הניכור שחשים רבים בישראל כלפי הממסד הדתי, יתחלף בהסברת פנים ותחושה של קירבה אל הקהילה שהאדם שותף אליה. המודל יאפשר לקיים חיים של יותר יהדות ופחות כפיה. הממסד הנוכחי גורם לניכור כלפי הזהות היהודית, המודל הקהילתי יקרב בין ישראל, תורתם ואביהם שבשמיים.

כבר היום זוגות רבים נישאים ב"נישואי קפריסין" וחו"ל, בטקסים רפורמיים, אלטרנטיביים ועוד, ומגמה זו רק גדלה והולכת. התחרות בתחום תועיל ותייעל את כל הגורמים ותגדיל את רצונם של רבים להינשא כהלכה.  אנו משוכנעים שכפיה אינה הדרך, היא יוצרת אנטגוניזם ודווקא היא שגורמת לאנשים שלא להינשא כדת משה וישראל.

כאשר יוחל המודל באופן מלא, המעוניינים להתפקד לקהילה יידרשו לשלם מס וולנטרי שיוגדר כאחוז מסויים מן ההכנסה (בדומה למס בריאות). כשם שאין זיופים ברישום לקופת חולים, כך לא צפויים זיופים ברישום לקהילות. הבקרה על השחיתות תהיה באמצעות התפוקות. בתי כנסת אשר תקציבן לא ינוצל לטובת הציבור, יסבלו מהתמעטות חבריהם.

"כיצד תוגדר קהילה?"
המודל מציע הגדרה למושג קהילה: מספר מינימום של יהודים הנפגשים לפחות פעם בשבוע כדי לבטא את יהדותם.

למדינה יהיה תפקיד רגולטורי לקבוע מספר מינימום של חברי קהילה. לקהילות יהיה אינטרס להתאחד, מכיוון שקהילה קטנה תזכה לתקציב קטן שלא יאפשר לה פעילות אם לא תרחיב את שורותיה או תתאחד עם קהילה אחרת.

"כחילוני, מדוע שהמדינה תממן שירותי דת שאין לי בהם צורך? מדוע לא להפריד לחלוטין בין דת למדינה?"

ברמה הפרקטית המודל אינו דורש שום שקל נוסף. אנו מייעלים את הקיים ומחברים אותו לפי רצון הציבור. כל הרעיון מאפשר לכל אדם את הבחירה במה שהוא רוצה. יהיה מס דת ולפיו אדם יתייחס לקהילה. מי שכלל לא מעוניין, לא ישלם את המס אך יזכה לשירותים בסיסיים (נישואין,קבורה וכד') לפי בחירתו. ההצעה נועדה שכל אדם ישלם לקהילה אותה הוא מעדיף – דתית, חילונית, חסידית או מתקדמת.

ברמה האידאולוגית: אדם שלא אוהד ספורט – מדוע שהמדינה תממן את ההתאחדות לכדורגל? אלא שברור שמדינה תומכת בתחומים רבים. יש ציבור רחב מאד שמעוניין בשירותי דת. על מדוכה זו ישבה כבר וועדה בראשות שר המשפטים חיים צדוק, וקבעה כי המדינה צריכה לממן שירותי דת בדומה למקובל בנושאים אחרים. ע"פ נתוני הלמ"ס, יש פלח אוכלוסיה רחב מאוד המעוניין בהם. אנו מאמינים כי המדינה היהודית, צריכה לתמוך בעשייה יהודית של אזרחיה, כפי שהיא תומכת בתחומי תרבות ופנאי אחרים.