לקיראת הכתבה המלאה כפי שפורסמה בתאריך 22.01.20 15:16 כ"ה בטבת תשפ באתר סרוגים לחצו כאן
שמואל שטח, מנכ"ל נאמני תורה ועבודה, מתייחס להכנסת תלמודי תורה לחמ"ד. לדעתו, פיצולי הפיצולים בשטח, שונים לחלוטין מהדרך היפה בה מוצגים הדברים.
למה להתנגד, הרי לימוד תורה הוא קיום האומה.
בהחלט! אבל על מנת שיהיה הרבה לימוד תורה אנו זקוקים למוסדות גדולים. מרבית מוסדות החמ"ד כבר עתה מתנהלים כתורניים וניפרדים או כתלמודי תורה ובמרבית המקומות אין הצדקה לפיצולים נוספים. ככל שהמוסד גדול יותר, כך גם תהיה לו יכולת לספק עוד תכנים חינוכיים ותורה.
איננו מדברים על מסלולים באוניברסיטה אלא על בית ספר יסודי שמגיעים אליו ילדים בני שש. ילד עלול להבין שהוא בכיתה של ה"פחות דתיים". לא פחות נורא יהיה עבור ילד מהכיתה השנייה, שנותנים לו להאמין שהוא בכיתה של "השווים יותר". סוגיית חלוקה למגמות היא דילמה חינוכית ידועה בגילאי תיכון. לכולי עלמא, בגילאים הנמוכים היא מזיקה.
עוזרים לזוגות חשוכות ילדים: בשנה הבאה יהיה להם ילד
מצויין. לשם כך יש צהרונים. הורה שרוצה עוד שעות תורה ישלם עבור שעות מלמד, והורה שהורה חוג מדע ישלם עבור חוג פיסיקה למתקדמים. בצהריים כל אחד ילך למצות את כישרונותיו בהתאם לדרכם החינוכית של הוריו.
תלמודי התורה מקבלים את כולם. מה הבעיה?
אז זהו שלא. הפער של מאות אחוזים בנתוני הרקע החברתי–כלכלי של תלמידי תלמודי התורה, בהשוואה לממ"דים רגילים מוכיח זאת במפורש. אכן יש קבוצה של הורים שמעוניינת בתלמוד תורה, ואולם חלק משמעותי מהנרשמים באים מסיבות חברתיות של עקיפת האינטגרציה וחיפוש אחר כיתה קטנה.
כיצד נוצרים הפערים?
תלמודי תורה מהסוג המדובר, מבצעים בפועל, מעצם אופיים, פעילות סינון עקיפות הבאות לידי ביטוי בתצורות שונות. למשל, הייתי עֵד ליום הכרות להורים, בו המנהל התמקד זמן רב מאוד בתקנון הצניעות ובכללים הנדרשים מההורים בבואם לאסוף את ילדיהם. בפועל זו היתה שיטת סינון אשר הרחיקה כל מי שרצה להתקרב לתורה, אך נתנו לו להבין שהיא רחוקה בשבילו מיני ים. "אם זה בתוך מסגרת החינוך הממלכתי דתי, הם לא יצטרכו לשלם".
מצוין. אם לא יהיו תשלומי הורים הרי שהמציאות הנ"ל תשתנה לחלוטין. הלוואי. כרגע המציאות היא שמוסדות תורניים בחמ"ד (כן בחמ"ד הציבורי!) גובים הרבה כסף. אמנם בדר"כ בהתאם לחוק, אבל גם 4,500 ₪ בשנה, הם הרבה עבור משפחה מעוטת יכולת. גם אם יציעו לה מלגה, היא תבחר ללמוד במקום שבו היא אינה צריכה להיחשב כנזקקת.
לכאורה זה מהלך של מניעת הפרטה?
המהלך האחרון אינו אלא שיכפול של מה שקרה לפני 40 שנה סביב הישיבות התיכוניות, – גם לעבר החינוך היסודי. לכאורה מדובר בהלאמה של מוסדות פרטיים, אלא שבפועל זו הלבנה.
בעיר מודיעין יש ישיבה תיכונית גדולה ותיכון דתי גדול ושניהם חייבים לקבל את כלל התלמידים הפונים. בגלל גודלם של המוסדות, יש מענה לכל ילד, לפי צרכיו ורמתו. אלא שברוב הארץ המצב אינו כך בגלל ריבוי מוסדות מיותרים וחוסר אכיפה על מניעת סינונים.
אבל אם ההורים רוצים תלמוד תורה, מדוע לא לתת להם את החופש?
מרבית תלמודי התורה המדוברים נוסדו ע"י הורים בודדים, במקום שבו כבר היו קיימים מוסדות ניפרדים חרדיים לאומיים! האם הם אינם מספיק דתיים?
אוכל לעבור ישוב ישוב ולהראות שבשם החופש, יש כאן בעיקר תרבות של היבדלות.
אבל לתלמודי התורה הללו יש שיטת לימוד שונה?
אם 300 הורים רוצים את שיטת הלימוד – בבקשה, כי יש לכך הצדקה מספרית מלאה. ואולם לא ניתן לפתוח בית ספר בשביל כל 9 תלמידים.
אז איך אתה מצפה שהמערכת תתארגן והורים יבחרו את מה שהם רוצים?
משרד החינוך חייב ליצור תכנון על אזורי: בכל אזור גיאוגרפי רחב יינתן מענה לסוגים השונים של האוכלוסייה הדתית והמסורתית, בהתאם לגודלה. כרגע אין תכנון ומוסדות מוקמים בשיטת "חומה ומגדל". אם נרד מרזולוציה מחוזית למבט שכונתי קטן, הרי שאם רוב התושבים מעוניינים בתלמוד תורה ובהפרדה מגדרית – כך יתנהל מוסד הלימודים, ועל המיעוט להתיישר או לשלוח את ילדיו למוסד רחוק. באותה מידה להיפך. אך בלתי ניתן להקים, בכל תא שטח קטן, מוסד או מסלול לכל תת קבוצה. אם אעבור דירה לבית אל יחד עם עוד שבע משפחות כמוני, האם תהיה הצדקה לפתיחת מסלול פתוח ומעורב בתוך בית הספר הקיים?
הציבור הדתי הפתוח חושש שהמהלך יפגע בממ"דים הרגילים המעורבים.
נכון. אבל חשוב לציין שהמוסדות החרדיים לאומיים הקיימים יהיו הראשונים להיפגע מן המהלך שיחייב אותם להגדיל תשלומי הורים, לסנן תלמידים ולהימנע ממתן מענה לתלמידי בעלי צרכים, על מנת לעמוד בכללי ה"תחרות". בסוף המהלך, האוכלוסייה הדתית כולה, פתוחים ושמרנים, תמצא מול מוסדות דלים, כאשר אוכלוסיות חלשות או מסורתיות ימשיכו ביתר שאת לעזוב את החינוך הדתי הלא יעיל.
