אני מבקש להביע הערכה עמוקה לחברי התנועה ואוהדיה הרבים מאוד אשר נענו לקריאתנו ותרמו יחדיו, במסגרת קמפיין גיוס המונים עליו הכריזה התנועה, סכום משמעותי ביותר שיסייע ויעצים את פעילות התנועה. היענות זו אינה מובנת מאליה בימי הקורונה הקשים העוברים על החברה הישראלית, והיא משקפת חיבור עמוק בין תנועת נאמני תורה ועבודה לבין ציבור רחב שערכיו הדתיים מתונים ומכילים; קהל ערכי ותוסס המחזיק בהשקפות דתיות פתוחות והומניות, אשר לא אחת מרגיש כי הוא מיעוט נטול כוח בתוך הציבור הדתי על אף שמדובר בקהל משמעותי ורחב.
עמדות התנועה ופעילותה חושפות אותה לא אחת לביקורת המובעת לעתים בחריפות. אנו מברכים על כל ביקורת עניינית ועל כל הזדמנות להידברות עם ברי הפלוגתא שלנו. מעולם לא היססנו לתת ביטוי לדעות המנוגדות בתכלית לעמדות התנועה, בין אם בין דפי כתב עת זה ובין אם במסגרות אחרות, ולא היססנו לקבל ביקורות – כל עוד הביקורת היא עניינית. לצערנו קיימת גם ביקורת אחרת, ad huminem, המנסה להציג את פעילות התנועה כמיועדת לחתור תחת דמותה היהודית של המדינה, ומנסה לבדוק בציציות חברי התנועה ולהוכיח כי אמונתם והשקפתם הדתית דהויות.
ביקורת זו מוטחת כלפינו מאת גורמים המחזיקים באמתחתם נרטיביים קשיחים וחלוטים, החל משמרנות המיובאת מהקטבים המנוכרים ביותר בציבוריות האמריקאית מבית מדרשם של הוגים אירופאיים בני המאה ה-19 שהדבקות בה אמורות לייצר יציבות, בטחון ובעיקר – את המשכיות המצב הקיים (מה בין שמרנות זו לבין הציבור הדתי לאומי שדבק מבחינה היסטורית בסולידריות חברתית, במתינות ובערבות הדדית, ומדוע היא קנתה שביתה גם בקרב יוצאי בית מדרשו של חבר התנועה הרב יהודה עמיטל זצ"ל? קולמוסים עוד ישתברו בשאלה זו – ותשובה אמיתית אין), ועובר בחרד"לות מבית מדרשן של ישיבות הקו.
קיים דיסוננס הולך ומתרחב בין ציבור אוהדי התנועה לבין פעולותיהם של אותם גורמים המבקשים להעמיק מגמות הפרדה, הסתגרות, והתנגדות לכל שינוי באשר הוא שינוי כפי שהן באות היום לידי ביטוי על ידי המפלגות הדתיות והחרדיות ועל ידי גורמים רבניים הדוחפים את אותם נרטיבים קשיחים בכל הזדמנות.
בניגוד לרבים המביעים ייאוש מהשיח הציבורי ומן המציאות הפוליטית בארץ, אנו לא מוותרים וממשיכים בפעולותינו. תנופת הפעילות של התנועה, בין היתר, בתחומי החינוך, יחסי הדת והמדינה, קבלת האחר, חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות, ושינוי סגנון ומהות השיח הציבורי בתוך הציונות הדתית, מהדהדת, משפיעה, ומביאה לשינוי.
התנועה תומכת, בין היתר, בשירות בנות דתיות במסגרות מתאימות בצבא, ופועלת להעמקת מעורבות נשים דתיות בהנהגה הדתית והציבורית. התנועה תומכת בקהילות המבקשות כי חינוך ילדיהן יהיה דתי ולא חרד"לי. מרכז 'כדת וכדין' שהקימה התנועה הפך לשחקן חשוב בכנסת בנושאי דת ומדינה. התנועה סללה את הדרך בפני מהפכת הכשרות של ארגון השגחה פרטית ולאחר מכן של צהר. התנועה עומדת לעתים יחידה אל מול תחלואי הרבנות הראשית ונלחמת את מלחמתה של הציונות הדתית, ופועלת להחדרת נורמות של שקיפות וטוהר מידות בממסד הדתי. התנועה פועלת רבות לשם העמקת ההיכרות והקירבה בין נציגים בולטים של הציבור הדתי (בתקשורת, ברבנות, בתנועות הנוער ועוד) לבין הגורמים המתונים באורתודוקסיה הפתוחה בארה"ב הנמצאים כיום תחת מתקפה משולבת של ארגוני רבנים מקומיים ושל הרבנות הראשית לישראל מחמת עמדותיהם ההלכתיות המתונות והמכילות. התנועה מספקת במה, כמעט יחידה הקיימת כיום, לשיח אינטלקטואלי דתי אשר פתוח לכל העמדות והדיונים הציבוריים (בסוגיות כגון היחסים ללהט"בים, הורות מאוחרת, ואתגרי השעה המחייבים התמודדות הלכתית) – אשר הובילה לשינוי עמוק וחשוב בציבוריות הדתית לאומית.
התנועה מבקשת לנהל דיאלוג עם פוסקי ההלכה מנקודת מבט חיצונית התרה אחר האידאולוגיה שמאחורי עמדותיהם ההלכתיות. שיקולי מדיניות כגון שמרנות כשלעצמה, חשש מפני מדרון חלקלק או פקפוק במוטיבציה הדתית של בעלי הדעה שכנגד – מחייבים דיון כן ונוקב. הכרה בסמכות הלכתית אינה מטילה חובה לקבלת תפיסות חברתיות-ערכיות של אותה הסמכות.
כל זה אינו מתרחש במנותק מן הציבוריות הישראלית העומדת היום באחת מנקודות השפל שלה, בתקופה של שפל כלכלי עקב משבר הקורונה, של שיסוי ומתקפות הדדיות בין הקטבים השונים, ושל היצמדות לעמדות על בסיס תמיכה עיוורת בזהות הפוליטיקאי המחזיק בהן.
