סרוב פקודה לא בטוח שאפשר / מרדכי יוגב

סירוב פקודה לא בטוח שאפשר

 

מאת: מרדכי יוגב
מזכ"ל תנועת בני-עקיבא לשעבר אל"מ במיל'

 

למעלה מ-120 שנה, מאז חזרנו לארצנו מכוח מורשת אבותינו וחזון נביאנו, לקבץ נדחי ישראל ולהיבנות כעם בארצו, לחזק את מדינתינו ולקדמה ליעדיה הגדולים.

ייעודו של צבא ההגנה לישראל כחלק מזרועות הביטחון של העם והמדינה הוא, להגן על מדינת ישראל ועל יהודים באשר הם. השאלה בפניה עומדים כיום חיילנו ומפקדינו, כיצד לנהוג בשעה שח"ו הם עלולים להידרש להיפך מכך: לעקור ולפנות יהודים מבתיהם בארצם, היא שאלה קשה ביותר, המסעירה ומייסרת את הנפש. מצד אחד אמונתנו וערכינו, זכות והבטחת האבות: "כי את כל הארץ…לך אתננה ולזרעך עד עולם" וההלכות הנובעות מכך לרשת את הארץ, לשבת בה ולא לתיתה לזרים, בוודאי לא לרוצחים.נוסחא זו שנוסתה כבר בכישלון מדמם של הסכמי אוסלו, לא עומדת בשום מבחן של השכל הישר והמוסר, זאת בנוסף לדברה של התורה.

גם ראש ממשלתנו הראשון דוד בן גוריון אמר בנאום בקונגרס הציוני ה-21 בבאזל (1973) כי "לאף יהודי אין זכות לוותר על זכות קיומה של האומה היהודית וארץ ישראל…זוהי זכות השמורה לאומה היהודית בכל דורותיה… אפילו אם בזמן כלשהוא יהיו כאלה אשר יצהירו כי הם מוותרים על זכות זו…זכותינו לאדמה כולה תקפה ושרירה לנצח, ועד לבוא הגאולה השלמה לא נזוז מזכות היסטורית זו".

מרוח כל הדברים האלה, לא יעלה על הדעת שאפשר שיהודים יגרשו יהודים ועוד מארצם. מו"ר הרה"ג הרב אברהם שפירא (הרב הראשי לשעבר וראש ישיבת מרכז הרב) אמר שזו עבירה ועבירות אסור לבצע כמו חילול שבת או אכילת נבילות וטריפות. עמדתו של הרב שפירא יוצאת מכוחה של תורת ישראל ומתחושת אחריות גדולה לעם ישראל, לתורה ולארץ ישראל. גם מי שכואב עמדה זו, טוב שידע כי הרב אברהם שפירא ורבנים אחרים, הם אלו שמכוח רוחם, כל התגייסותנו ומעורבותנו המשמעותית מאד, בעם בכלל ובצה"ל בפרט.

מאידך, התופעה המכונה סרבנות בצבא, עלולה להיות הרס היחד והמרקם העדין של האחדות אליה הגענו כעם ישראל, במהלך כל שנות הציונות והמדינה. התקבצנו לארצנו ועם כל חילוקי הדעות הקמנו מדינה וצבא לתפארת, עליהם אנו מודים יום יום ואף אומרים הלל ושהחיינו ביום העצמאות.
אם כל חייל יפעל בצבא כדעתו, עלולה להתרסק ולהיפרד החבילה של אחדות העם והמדינה. אי אפשר למלא משימות צבאיות, כאשר כל חייל בוחר אילו משימות לבצע ואלו לא יבצע. זכותו הגדולה של צה"ל, מעבר להיותו הכוח המגן על קיום העם במדינתו, היא זכות האחדות, בהיות החייל במדים, הוא מבטל את דעתו הפרטית בפני הרוב הדמוקרטי המיוצג בכנסת ובהחלטות הממשלה ומבצע את שהחליט הדרג המדיני הנבחר. אחדות ישראל היא ערך עליון המגלה ביותר את האחדות האלוקית בעולם.

תחושת האחריות לאחדות מחייבת ומייסרת וקוראת למנוע סרבנות. החייל באמת שאינו רוצה להיות עבריין לא להיות עובר על אמונתו ומורשת ישראל, גם לא להיות סרבן ועבריין על חוקי הצבא, אליו הוא חש שייך ורוצה להיות בו בסדר.

דבר המוסיף לקושי היא שאלת פינוי הישובים שלא עברה את המבחן הדמוקרטי כמצע בבחירות, או במשאל עם ברוב יהודי, והיא מובלת על ידי ראש הממשלה באופן דורסני, שאינו דמוקרטי, דבר המוסיף לתחושה הקשה.

אז מה יעשה החייל? מה יעשה המפקד?
ראשית צריך לומר שכל מי שמרגיש קריעה כזו, סימן שהוא אדם נורמלי החש את שייכותו ואחריותו למרקם העדין של אחדות העם ומאידך, את אחריותו לכל אותם ערכים שהעמידו את עם ישראל לדורותיו, ערכים אותם רומס כיום ראש הממשלה בדרכו.
על אף כל הלבטים את הסרבנות אי אפשר לקבל. היא מהווה סכנה לקיומנו כעם מאוחד במדינתו. גם הרה"ג אברהם שפירא לא הזכיר בדבריו את הסרבנות אפילו פעם אחת, אמנם כותרת כזו נתנו לדבריו, בדבריו ציין הרב שזו עבירה ואסור לבצע עבירות.
תחושת אי היכולת לבצע עבירות של פינוי יהודים מביתם, היא תחושה בריאה הנובעת מלב יהודי וציוני, כלל וכלל לא מכיוון המחשבה על סירוב פקודה והרס צה"ל. גם סירוב הפקודה הוא עבירה שאין החייל רוצה בה. ידיו ורגליו, ליבו וכל נפשו של החייל היהודי, מתקשים לבצע כל עבירה. כחייל התגייס לצה"ל על מנת לתרום ככל שיוכל לביטחון ובניין עם ישראל בארצו, לא לדברים הנחשבים בעיניו כעבירות ממש. לא בכדי לסרב פקודה, גם לא בכדי לסייע בגירוש יהודים מביתם בארץ ישראל.
לכן, בשורה תחתונה, יש לשלול את תופעת הסרבנות בצבא! אך האם יוכל החייל היהודי לקיים פקודה זו של גירוש יהודים מביתם? – יבחן כל מפקד וכל חייל בנפשו האם מסוגל לבצעה, יסביר זאת למפקדו תוך שהינו שלם עם עצמו, ויהיה מוכן לשאת בתוצאות מעשהו. בעומק הדילמה הקשה והמייסרת הזו, לא נוכל לשפוט איש את רעהו, עד שנגיע למקומו.
למפקדים הדתיים הדילמה קשה עוד יותר ועלולה להוות נקודת שבר קשה מנשוא. אי ביצוע הפקודה עלול להדביק תווית סרבן לציבור החיילים והמפקדים הציוני דתי, דבר שיהווה פגיעה קשה מאד בהם, במערכת הפיקוד ובצה"ל כולו. פגיעה קשה מאד ביחד הלאומי שלנו, שלא ברור אם אנו יכולים לקחת אחריות עליה.

כולנו מקווים שלא נגיע להתנגשות חריפה זו, שנצליח לנתק בכל דרך דמוקרטית אפשרית את תוכנית גירוש היהודים המכונה "התנתקות", בטרם תמומש.
צה"ל ימשיך להיות צבא העם המאוחד והמאחד, המגן על קיומו ואחדותו של עם ישראל.