סירוב פקודה בשערי השמים/ משה טור-פז

המקום – שערי גן עדן.
השנה – תתל"ה, 2074 למניינם.
שני מלאכי שרת, שומרי הסף, מפמלייתו של מטטרון מלאך הפנים, עומדים מזה שמונה שעות בשער המלך. מלך מלכי המלכים.

"עוד ארבע עשרה שעות לסוף המשמרת, איזה שעמום".
"תירגע חננאל, ממילא אתה לא יכול לשבת עם רגל אחת ישרה".
"כן, אבל מישאל, המשמרות האלו פה גומרות אותי. כל הזמן מגיעים לפה חסידים שוטים. אחרי שתי דקות הם עפים לעזאזל וזהו. משעמם מוות" מייבב חננאל.
"ששש…, אל תזכיר את מלאך המוות" נוזף מישאל "רק זה חסר לנו, שהוא יחזור מלנוע ולנוד בארץ ויתחיל לבדוק את העירנות שלנו פה. הנה רק דיברת – מגיע עוד אחד".
אל פתח השער מתקרב בצעד נמרץ ישיש בן 90. "שלום, פה זה גן עדן?" הוא שואל בבטחה.
"פה זה ארמונו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" עונה חננאל בטון משועמם, "ומי כבודו?"
"אני יואב הגלעדי, איש קרית משה" עונה הקשיש ופונה ללכת.
"רגע אחד, לאן זה בדיוק?" שואל מישאל.
"לגן עדן, אלא לאן, לפגוש את כל חבריי, אנשי משמרת הקודש, שומרי החומות, אדירי התורה, ארזי הלבנון, אשר פיהם לא פסק מגירסיה, אלא כאשר
יצאו להפגנת המאה, ריקודי הדגלים והשרשרת האנושית" עונה יואב.
"או, עוד מרכזניק הגיע" מכריז חננאל. "עכשיו ניתקע פה שעות, ונצטרך לשמוע עוד הרצאה על ממלכתיות, גדלות הרצי"ה וראשית צמיחת גאולתנו".
"שקט חננאל" נוזף מישאל בחברו ופונה אל האברך הישיש. "אתה מאנשי הממלכתיות של ישיבת מרכז הרב?"
"אני ולא אחר" עונה יואב בגאווה "ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קנין חיצוני לאומה… ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר-חיים עם האומה…".
"אוף, אמרתי לך שזה יקח לנו שעות" רוטן חננאל.
"שה חננאל" פוקד מישאל. "ואתה מר הגלעדי, לפני שאתה מתחיל עם הכלל-ישראל שלך, תענה לי על כמה שאלות".
"דבר בני כי שומע עבדך" עונה יואב בשלוה.
"איפה היית בשנת תשס"ה כשרבך הנערץ ר' אברום שפירא הכריז על המצווה התרי"ד, המצווה לסרב פקודה לפינוי ישובים יהודיים?"
"היית בביתי עם בת-עמי אשתי, עיינתי בכתבי רבינו הרב קוק זצ"ל ובדרך אגב נתקלו עיניי בעיתון 'בשבע' ושם ראיתי את דברי רבינו" עונה יואב בפירוט.
"תיכף תספר לי גם מה אכלת באותה שעה ועל מה אתה ובת עמך דיברתם. התכוונתי מה היתה תגובתך לדברים של ראש הישיבה והרב הראשי לשעבר?" תוהה מישאל.
"מה זאת אומרת מה היתה תגובתי? הרב אמר ואני צייתתי" עונה יואב בתמיהה על תמיהה.
"ואם היו אומרים לך לקפוץ מהגג היית קופץ?" דוחף חננאל את ראשו אל בין השנים ונותן ביואב מבט נזעם.
"מה זה קשור? רבינו אמר את דעתו והיא דעת תורה. צייתתי כי האמנתי בו ובשיקול דעתו ובגדלותו בתורה וכו'" עונה יואב, בהיסוס מסויים.
"וכי לא למדת שבמקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב?" שואל מישאל בזעם.
"למדתי גם למדתי. אבל לא חשבתי שזה חילול השם, חשבתי שזה דווקא די הגיוני".
המלאך חננאל איננו יכול להתאפק והוא קופץ על ענן קטן שניצב בצד וצועק:
"מה הגיוני. הגיוני שאיש הישר בעיניו יעשה? הגיוני שמדינת ישראל תיתן פקודה באמצעות נבחרי הציבור ואתה תחליט שזה לא מתאים לך?"
"זה לא אני החלטתי" מתגונן יואב "זה הרב החליט".
"אז מה אם הוא החליט" שואג חננאל. "מה, לא היו לך רבנים אחרים שהחליטו אחרת? לא הספיק לך הרב ההוא מבית-אל, נו איך קראו לו?"
"הרב שלמה אבינר"
"בדיוק, הרב אבינר. אם אני זוכר נכון הוא דווקא היה מהמחנה שלכם. לא הספיקו לך כל הרבנים שהתנגדו לסירוב פקודה. שטענו שלפנות ישובים זו לא פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה?"
"אבל לא חשבתי…"
"בדיוק, לא חשבת. הרי למדתם, שם ב'ישיבה המרכזית העולמית', כי 'דינא דמלכותא דינא?" שואל מישאל בקול רם מהרגיל אצלו.
"למדנו" עונה יואב, "אבל…"
"וכי לא למדתם וגם לימדתם שדין ראש ממשלה נבחר כדין מלך? וכי לא אתם טענתם כנגד אלה שאתם קראתם להם בזמנך שמאלנים, שהם סרבנים,
משתמטים, פוגעים במהות המדינה וחסרי נאמנות? זה לא אתם שהטפתם כנגד כל פגיעה בישות הלאומית, בקדושת הצבא, במשטרה, במוסדות השלטון?"
"הטפנו, אלא ש…"
"שלא תבין אותי לא נכון. מתנחלים דווקא זוכים אצלנו לנקודות בונוס על מסירות נפש בדרך לגן-עדן. אבל סירוב פקודה?! זה לא אתם שאחרי שנרצח ראש ממשלה הצהרתם קבל עם ועולם שתרסנו את עצמכם, תבערו עשבים שוטים ותהיו נאמנים למדינה? זה לא אתם שקידמתם בחורים מישיבותיכם לכל התפקידים הבכירים בצה"ל? אז למה הייתם צריכים לפרק את כל זה? למה הכנסתם את עצמכם?" נואם מישאל וששת כנפיו חובטות זו בזו בעוז.
"תשמע, לא ידעתי שזה ככה. לא הבנתי את זה. הרב אמר ואנחנו עשינו…" מגמגם יואב.
"ואחר כך אתם מתפלאים שהמדינה התפרקה לכם בין הידיים" קופץ חננאל בשריקה מהענן ועומד מול יואב פנים אל פנים. "אחר-כך אתם תוהים למה כל העסק נפל, למה האפיזודה שלכם לא הייתה יותר ארוכה ממדינת החשמונאים. למה לא הצלחתם להישאר מדינה אחת, התפלגתם לכמה רסיסים ונבלעתם חזרה באומות. באמת פלא…"
שתיקה משתררת.
"אז מה עכשיו?" שואל יואב בפחד גלוי. "למה אנחנו מחכים?".
"אנחנו – מחכים לסוף המשמרת" עונה חננאל. "אתה – מחכה לעזאזל".
"עזאזל? זה מהצוק?" שואל יואב באימה.
"זה מהצוק, רק הרבה יותר גבוה. הנה הוא מגיע. יש לו כמה כמוך, שהוא מחזיק על סעיף 'הרס מדינת ישראל והיהדות בגלל דביקות יתר'. נראה לי שהוא יודע לטפל בצדיקים כמוך".
סוף סצינה. חושך. .