מאמר- תשלומי כפל? לא בבית ספרנו

ערב הימים הנוראים קורא שמואל שטח לבדוק האם לא הפכו תשלומי ההורים הגבוהים למסננת עקיפה המרחיקה ילדים מהחינוך הממלכתי דתי?

שמואל שטח ו16/09/2008

באחד העיתונים החשובים של הציונות הדתית, התפרסם לקראת יום חידוש הלימודים, מאמר על גורמי ההצלחה של החינוך הדתי. בעמוד הפתיחה נכתב כי אחד מן הגורמים לכך היא נכונות ההורים לוותר על רמת החיים ולהשקיע ממיטב כספם בחינוך ילדיהם. כמי שעוסק גם בהוראה שמחתי לראות דברי שבח על החינוך הדתי. יותר מתוספת בשכר, אנו זקוקים, בין כל הביקורות, לטפיחה על השכם. עם זאת, איני מבין כיצד דווקא עובדה זו על תשלומי ההורים היקרים הופכת להיות גורם מרכזי להצלחה.

במסגרת קו לפניות שהקימה תנועת "נאמני תורה ועבודה" קיבלנו, בין היתר, את המכתב הבא (שם האם ושמות בתי הספר שמורים): "בתי תעלה בספטמבר 2008 בעז"ה לכיתה א' … אנחנו משפחה חוזרת בתשובה ומתחזקת ובי"ס דתי יתרום רבות ליציבות הילדה בכל התהליך אותו אנו עוברים. פניתי לבי"ס "פלוני" ולבי"ס נוסף שאינני זוכרת כעת את שמו ולצערי נמסר לי כי מדובר בבי"ס פרטיים וכי עלות חודשית היא בערך 1000 ₪ לא כולל צהרון. חבל שצריך לשלם בשביל חינוך טוב לילדינו כמו לאוניברסיטה. ומה לעשות כשלא כל אחד יכול לאפשר זאת לעצמו??????? … בתקווה כי יסייעו לכם ולנו מן השמיים ותזכו במצווה גדולה שהיא חינוך טוב של תשב"ר. אמן כן יהי רצון. "

מן הדברים שלא פורסמו עולה כי מדובר במשפחה השייכת למעמד הבינוני. יתכן שאין להם כסף לאוכל ויתכן מאידך, שלאותה משפחה יש מכונית ב.מ.וו. בחצר ומסך פלזמה ענק. יתכן שבבתי הספר אליהם פנתה, שילמו ההורים בשנה שעברה יותר והשנה החליטו לצמצם במעט את הסכום ויתכן שהשנה הם עזרו לסבסד את התשלום של כמה עשרות תלמידים. בכל מקרה כל אלו לא משנים דבר.

בשורה התחתונה, אותה ילדה לא תלמד בשנה הבאה בבית ספר דתי. אחד הגורמים המרכזיים להתבוללות יהודי ארה"ב נעוץ בעובדה המצערת (הקשורה לחוק האמריקאי) המחייבת את ההורה המעוניין בחינוך יהודי לשלם עשרות אלפי דולרים. את הJuish Tax , כפי שמכנים היהודים בציניות את תשלומי ההורים, ניתן לראות כויתור על חיי אושר למען החינוך. אך למעשה אלה משמשמים גם כמסננת בלתי רגילה המדירה אלפי אנשים מהיהדות. גם אם תיאורטית יש לאותן משפחות את הכסף באמתחתם, לבניהם שיתבוללו זה לא ישנה.

טוב עשה כותב המאמר באותו עיתון, שסייג את ההצלחה וטען שיש להוזיל את העלויות ואולם אין הודעה זו מספיקה בכדי להפחית מהבעייתיות שבהפיכת תשלומי ההורים הנכבדים לתופעה מבורכת מלכתחילה. לבית המדרש של שמעיה ואבטליון, אדם היה יכול להיכנס רק אם את חצי משכורתו היה נותן לשומר בכניסה (יומא ל"ה, ב'). לא פלא שהם, על אף היותם גדולי החכמים, לא שמו לב לכך שהלל נותר בלי כסף להיכנס. הקשר היחידי שלהם לעולם היה דרך הארובה שפנתה רק לשמיים ולא דרך חלונות הרואים מה קורה מסביב.

יתכן וגם בבית המדרש שלהם דיברו על הוזלת העלויות ואולי אף עזרו לכמה תלמידים חסרי כל להיכנס, בכל אופן, סופו של בית מדרש זה היה שנשאר אפל בשעה שכל העולם היה לבן וטהור משלג. במקרה זה, נבע הדבר מתוך התפיסה האידיאולוגית של בית שמאי שגרסה שאל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות (בעל יחוס) ועשיר! (אבות דרבי נתן, נוסחא א, פרק ג). האם אצלנו זה נובע רק מכך, או שמא גם מתוך "התיישרות" עם תהליך ההפרטה והסרת האחריות לכלל, העובר על עולמינו.

ערב הימים הנוראים צריכים אנו לפשפש היטב ולבדוק האם תשלומי הורים אלו מטרתם אך ורק לתגבור שעות החינוך, או שמא גם טוב לנו עם העובדה שהם מבצעים סינון עקיף. הטענה הנפוצה כי "ביה"ס שלנו עוזר להרבה משפחות" ראויה להערכה רבה אך אינה פותרת את בעיית הרוב אשר אינו חש בנוח בכדי לפשוט יד.

אין משמעות דברי כי יש לבטל לחלוטין את התשלומים. האחריות לחינוך נמצאת בראש ובראשונה אצל ההורה. מקובל והגון שהורים יחליטו על הוספת שעות לימוד לבנם ואולם צריך למצוא את האיזון. ניחא כשמדובר על מאה או כמה מאות בודדות של שקלים בחודש. אולם כשמדובר על יותר מאלף שקלים לחודש אחד?! בציניות ניתן לחשב כיצד כל שעת גמרא נוספת הדירה את רגליהן של עוד כמה משפחות מחינוך דתי. במקרים של בתי הספר הפרטיים, תוספת התשלום מיותרת ביותר, משם שאילולא הם היו מתפצלים מהמערכת הממלכתית, לא היו זקוקים לתוספת כה גדולה שהרי החינוך הממלכתי דתי מתוקצב יותר מהחינוך הפרטי.

ביום רביעי הקרוב, תנועתנו, יחד עם תנועת "במעגלי צדק", מקיימות ערב שכותרתו "ועמך כולם צדיקים". הערב בא לעסוק לא רק במשמעות החברתית של סינונים אלו ואחרים אלה בעיקר ביתרון החינוכי הקיים בלימוד תורה יחד עם מגוון רחב של אוכלוסיות דתיות. יתרון זה מתקיים רק במקום החס על ממונם של ההורים.

גדולתנו האמיתית תהיה אם נצליח להגיע לאותה מצוינות במספר מועט יותר של שעות ובפחות אירועים וטיולים המשאירים רבים מאיתנו מאחור.

הכותב הינו מנכ"ל 'נאמני תורה ועבודה'