תורה ודמוקרטיה
הרב דוד עצמון מפרט את הדרך לשילוב נכון בין עולם התורה לזה של הציבוריות הישראלית ואיך יכולה הדמוקרטיה לפעול על בסיס התורה.
הרב דוד עצמון ו16/07/2008
דמוקרטיה – לא מה שחשבתם.
ניתן היה לפתוח את הדיון אודות יחסי האדם הדתי והדמוקרטיה בשאלה הידועה: "דמוקרטיה ותורה – הילכו שניהם יחדיו?" אני מעדיף לפתוח בכמה הבהרות: דמוקרטיה ותורה הם שני עקרונות המגיעים מעולמות שונים. הדמוקרטיה כמונח וכצורת משטר אינה מופיעה בתורה, תחילתה ביון העתיקה ופיתוחה המודרני באירופה בעת החדשה. דבר זה כשלעצמו אינו בהכרח מחייב אותנו לשלול את הדמוקרטיה.
* חז"ל לימדונו ש"חכמה בגויים תאמין" וכי יש לגיטימציה לבחון גם מערכות ערכים שאין מקורן דווקא בתורה. אדרבה, לימוד רציני וביקורתי מעלה שיש תחומים רבים בהם ניתן למצוא הלימה בין הרעיונות של הדמוקרטיה לעקרונות תורניים. יתר על כן, ניתן למצוא בתורה עצמה יישום חלקי של מבנים ורעיונות דמוקרטיים.
כדוגמה קטנה לכך נציין ששבעים הזקנים נבחרו לייצג את כלל שבטי ישראל, ששה זקנים לשבט. לשם חידוד הסוגיה הבהרה נוספת: אנו מאמינים בביאת המשיח ומחכים לו. לפי הרמב"ם, כשיבוא – יקום מלך מבית דוד.
השאלה היא האם עד אז עלינו לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לו? הרי עלינו להתנהל בינתיים באיזה שהוא אופן. לכן הדיון בדמוקרטיה הוא קודם כל דיון במציאות של ההווה במדינת ישראל.
* אז מה היא דמוקרטיה?
ניתן להתייחס לדמוקרטיה בכמה רמות: הרמה הבסיסית ביותר מתייחסת למשמעות הפשוטה של הסכמה על כמה עקרונות יסוד, שדומה שגם אנשים דתיים לא יתקשו להסכים עליהם. ראשית, הסכמה על כך שהשלטון ייבחר על ידי הרוב, שכן האלטרנטיבה לכך היא שהשלטון יבחר על ידי המיעוט או שלא יבחר כלל וכפוי יהיה על העם. שנית, במציאות של החברה הישראלית בה מגוון כה רחב של דעות ואמונות, הדרך היחידה לקיום משותף היא באמצעות הדמוקרטיה. כל ניסיון לכפות גישה אחת על העם או על קבוצות מסוימות בעם, יביא לניכור, פרוד וחשש מהתפרקות החברה. הדמוקרטיה היא שמאפשרת לקיים שיח ולנסות ולהשפיע. שלישית, הדמוקרטיה מטרתה להגן על האזרחים מפני עריצות השלטון. שמואל הנביא מדבר על הסכנות הטמונות בכוח המצוי בידי המלך (או המדינה) ומזהיר את העם המבקש לו מלך: "את בניכם ייקח ושם לו במרכבתו… ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו". לא לפני שנים רבות חזינו בזוועות של המשטרים הטוטליטאריים ברוסיה ובגרמניה שכלאו ורצחו מיליוני אנשים.
* אם כך, מדוע המילה "דמוקרטיה" גורמת לנו לנוע בחוסר נחת?
דומה שחוסר הנוחות נובע מרובד אחר של הדמוקרטיה. אהרן ברק אמר וכתב פעמים רבות ש"הדמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב אלא משטר של זכויות אדם". כלומר, הגנה על כבוד האדם, על חירותו, מתן חופש ביטוי, שמירה על השוויון, סובלנות לדעות ולמעשים חריגים ועוד.. השאלה היא מהו היחס בין היות המדינה יהודית לבין היותה דמוקרטית? כאן נוצר המתח בין תפיסת עולם יהודית ולאומית לבין יישום שוויוני של זכויות אלו ועולות שאלות רבות: האם מותר לפעול למען יהודי הגליל או שמדובר בהפליה כלפי הערבים? האם מותר לחוקק את חוק החמץ או שמדובר בפגיעה בחופש העיסוק? האם המדינה מכירה בנישואין רק במידה והם לפי ההלכה או שיש להעניק זכויות לכל סוג של זיווג כולל עם בן אותו מין? ובכלל, מה המשמעות של מדינה יהודית אם יש שוויון לערבים? לטעמי, בדילמות אלו נמצא עיקר המתח של הציבור הדתי ביחס לדמוקרטיה הישראלית.
* בין דמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה קהילתנית
ואולם, הצגת הדילמות הללו כנובעות רק מיחסה של היהדות לדמוקרטיה היא הצגה שאינה נכונה. הדילמות הללו קיימות בתוך השיח הדמוקרטי עצמו. באופן מצער השיח הדמוקרטי הישראלי מציג את הדמוקרטיה בעיקר בפן הליברלי שלה שבמרכזו האדם וההגנה על זכויותיו. אולם יש תפיסה דמוקרטית מרכזית לא פחות – התפיסה הקהילתנית [רפובליקנית] המכירה בכך כי לציבור כציבור ישנם ערכים משותפים שבהם הוא מאמין ואותם הוא רוצה לטפח וערכים אלו יכולים לעיתים לגבור על זכותו של היחיד לנהוג כרצונו. דיונים כאלו מתקיימים בארה"ב, בקנדה ובאירופה מבלי שמי מהצדדים יואשם בחוסר דמוקרטיה.
* מה האתגר?
אם נשכיל להבין את השפה הדמוקרטית ורעיונותיה, וננסח את עמדותינו הציוניות, הדתיות והלאומיות תוך הכרה ושימוש בשפה זאת, יוקל עלינו להיות שותפים ומשפיעים בשיח הציבורי הישראלי ואולי אז נוכל לחזור ולהיות רלבנטיים יותר ולא להישאר קבוצת שוליים כפי שמצבנו נראה עתה.
הכותב הינו רב ביהכ"נ המרכזי רימון באפרת ומנהל תוכן ביסודות – המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה.
מתוך העלון "עת לדרוש" של נאמני תורה ועבודה
