אפרטהייד בשם החינוך

אפרטהייד בשם החינוך
"אני מביט סביב, בוחן את פני היושבים איתי בקהל, וחוטף הלם מהמסקנה – יושבים כאן רק אשכנזים! טוב, לא רק, יש גם כמה יוצאי דופן, אבל במבט כללי אנחנו רוב גדול מאוד, רוב מיוחס. איזה שעמום, או בעצם, איזו בושה". י' הלך לערב היכרות בבית הספר החדש של בתו, וחזר מזועזע. ואל תנסו לנחש איפה היא לומדת. זה קורה כמעט בכל מקום, בטח גם אצלכם

פורסם: 12.09.08, 10:17

לקראת פתיחת שנת הלימודים הוזמנתי לפני כשבועיים עם עוד עשרות הורים לערב היכרות בבית הספר החדש של בתי. כבר מתחילת השבוע זחלה בי התרגשות מהולה בחששות. בכל זאת, עברנו שלב – בתנו הבכורה עוברת לחטיבת הביניים. מה יהיה שם? איך היא תרגיש? איך זה ילך עם החברות החדשות? האם זה יהיה בית ספר כלבבנו?

נכנסנו לאולם שהיה כבר מלא בהורים מפה לפה. בוודאי כולם כמוני מתרגשים, אולי אחרים כבר בעלי ניסיון? אולי רק אני לוקח ללב? המנהלת פתחה בברכות ובדברי תורה, ואחריה הציגו המורות את תוכנית הלימודים, המטלות, החוקים והכללים. "כמה מקסים", עובר בי הרהור, "איזה עושר תורני ותרבותי תקבל ילדתי". נראה מבטיח. אני שמח ומתחיל להירגע, להתרווח בכיסאי ולהקשיב בנחת, ואז לפתע זה מכה בי. אני מסתכל סביב, בוחן את פני היושבים איתי בקהל, וחוטף הלם מהמסקנה – יושבים כאן רק אשכנזים! טוב, לא רק, יש גם כמה יוצאי דופן, אבל במבט כללי אנחנו רוב גדול מאוד, רוב מיוחס. לרגע חולפת בי המחשבה שמא התבלבלתי בכתובת, אולי אני בכלל בבית כנסת אשכנזי, לא יכול להיות שאני בבית ספר בעיר שלי, הרי זו לא האוכלוסייה המייצגת של העיר?

אני מעביר במוחי את הפסיפס האנושי שהיה לנו בבית הספר היסודי. ובכן, כן, זה לא אותו ציבור. שם היה מעניין, היו צבעים, היו שונים, בקיצור היו כולם, מרוקאים, עיראקים, פרסים, אתיופים, וגם אשכנזים. וכאן – אנחנו כמעט בבדידות מזהרת. איזה שעמום, או בעצם, איזו בושה, מה – לא נאה לנו ללמוד איתן יותר? המחשבות מציקות ומתגברות, מה קרה לכל הבנות שלמדו עם בתי? ומה יהיה איתן בעתיד? למה? איפה? מי? לאן הן נעלמו כולן? השתדלתי להיות ילד טוב, אבל לא אכחד שהתקשיתי להמשיך להקשיב בריכוז. אם מחר בבוקר יעשו בוחן פתע, אני נכשל בגדול.

בית הספר החדש של בתי אינו היחיד. למען האמת יהיה נכון יותר לומר שבחינוך הדתי בכל רחבי הארץ יש כמה בתי ספר מבוקשים יחידי סגולה שאינם כמותו. לכן אין טעם לנחש היכן לומדת בתי. מדובר בבית הספר של הילדים שלי, ושלכם, ושל כולנו. בית ספר יסודי, חטיבת ביניים, ותיכון. בנים, בנות ומעורב. לא רק בפתח תקווה ולא רק בירושלים. בכל מקום.

הגלגל חוזר
בהמשך הערב סיפרה המורה למשנה, ידענית גדולה, על אגדות חז"ל שיילמדו הבנות במסכת מועד. וואו! אני מקנא בבתי שתלמד אותה. אבל בעצם, האם זוהי התורה שבע"פ שלנו? שלי? לרגע אני מייחל שילמדו את האגדה במסכת ברכות על הדחתו של רבן גמליאל ועל מאות הספסלים שנוספו לבית המדרש עם עזיבתו של החכם הגדול שלא נתן לכל התלמידים להיכנס לבית המדרש. ואולי, ממש ממש אולי, ילדה אחת תקום ותשאל מדוע אנחנו בכלל צריכים ללמוד אגדה כזו, הרי אצלנו הגלגל חזר אחורנית ושערי בתי הספר שוב סגורים לרבים, ועוד איך סגורים.

ואח"כ שילמדו גם את האגדה על הלל הזקן, שבהיותו צעיר הקדיש את מחצית משכורתו לתשלום לשומר בבית המדרש, כי אחרת לא היה רשאי להיכנס. עד שפעם אחת כשלא השתכר הושאר בבושת פנים בחוץ, וכמעט קפא למוות על גג בית המדרש, כששכב שם לשמוע דברי אלוקים חיים. והלוואי, ממש ממש הלוואי, שילדה אחרת תקום ותאמר למורה שגם היום בבתי הספר לומדים דברי אלוקים חיים, בשעה שיש כאלו שנשארים לקפוא בחוץ.

אחר כך ירדנו לכיתות לפגישה עם המחנכות. שלוש מחנכות נחמדות, מוכשרות, לשלוש כיתות. בסוף המדרגות התפצלנו – כל הורה לכיתה של ילדתו. העפתי מבט לעבר הכיתות האחרות, ועוד תובנה ניחתה עלי בבום. כמה מכות ליום אחד. הכיתה השלישית היא הכיתה המקדמת. כלומר בתי בכיתה ה"מתקדמת", כך גם חברותיה מהכיתה השנייה, והכיתה הנוספת – מקדמת. לפני שנכנסתי לסקטור שלי עוד הסתכלתי לראות את מי הפסדנו, עם אלו הורים לא נחלוק חוויות על הילדות, על המורה, על בית הספר, על הטיול השנתי. נכון, המיעוט הדומם שהצלחתי לזהות באולם קודם, הפך שם לרוב זועק. והלב בוכה: כבר בכיתה ז' הן מחולקות לכיתות לפי רמות? כבר קובעים את עתידן וחורצים את גורלן, וכן, גם פוגעים בהן? כי אולי הן תלמידות חלשות, אך הן לא טיפשות כמובן, ואת משמעות ההפרדה ואת רגשי הפגיעה הן מבינות מצוין. אם היה ניסיון להחביא את האפרטהייד, הוא לא ממש צלח, ההבדל בצבעים הרי בלט למרחקים. אז הבנתי נכון – ברות המזל שבכל זאת נכנסו בשערי בית הספר הושמו בבידוד, בנפרד.

ואני שואל אתכם, חברי לתורה, לציונות, לאהבת הארץ והמדינה, ברצינות, בכנות, מעומק הלב, אולי גם בתמימות של תינוק הצועק בקול רועם שהמלך הוא עירום – מה קורה כאן? האם בחברה כזו ומערכת חינוך כזו אתם רוצים להמשיך להיות???

כנס "'ועמך כולם צדיקים' – על הבדלנות החינוכית ומחיריה" יתקיים ביוזמת 'נאמני תורה ועבודה' ותנועת 'במעגלי צדק'. יום רביעי הבא (17.9) בשעה 20:00 בבית הכנסת רמב"ן בירושלים