דף מקורות: זאב ז'בוטינסקי על ארבעת הבנים בהגדה

זאב ז'בוטינסקי, "כתבים נבחרים", כרך ראשון, גולה והתבוללות.
בהגדה על יציאת מצרים אנו קוראים: "כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". לכל אחד ואחד עונים כטעמו וככוח תפישתו.
הבן החכם מקמט את מצחו הבולט, מסתכל בעיניו הגדולות ומשתדל להבין: מה פשר הדבר? למה המצרים תחילה אהבו את אבותיו, קיבלום בזרועות פתוחות, ואחר כך התחילו לוחצים ומענים אותם… מה טעם הדבר, אבא? – שואל הבן החכם.
הבן השני, הרשע, יושב לו בהרחבה, כשהוא מרכיב רגל על גבי רגל, פושק בלעג את שפתיו ושואל: מה הם המנהגים המשונים שאתם נוהגים, והזיכרונות שאתם זוכרים? הגיע הזמן לשכוח את כל השטויות הללו!
"אתה הקהה את שיניו" מייעצת ההגדה בתשובה לבן הזה (=הרשע). אבל תמה אני אם אפשר להקהות את שיניו… הואיל ואין נשק יותר חזק מן האדישות. לא תנצחוהו!… כיוון שלימד לשונו לדבר על עמו בלשון "לכם" – הרי אין לו תקנה… הוא יחרוץ עליכם לשונו, ולא יעלה בידכם להקהות את שיניו.
ואף אין צורך להקהות את שיניו. ילך לו לשלום לדרכו בשיניים בריאות. המסכן עוד יהיה זקוק לשיניו במחנה המנצחים שעליהם תשוקתו. שם יצטרך לפצח אגוזים קשים; והקשה מכולם הוא אגוז הבוז. ופעמים רבות יוטל עליו לספוג בדומיה מלקות (=מכות) כתשובה על התרצותו, ורוק – על דברי החנף (=החנופה) וההתרפסות…
והבן השלישי הוא תם. עיניו תמימות, בהירות, וישר מבטן. הוא אינו יודע לשאול ולחקור, לחטט ולהתלבט בסתירות. העולם בעיניו פשוט, ואין מקשין עליו; אוהב הוא להאמין ולהעריץ מתוך… אמונה תמימה וישרה…
אבא! – שואל הוא, כשהוא מניח את מרפקיו על השולחן, נלחץ אליו ופושט צווארו, וכולו נמשך אליכם… מאמין לכל מה שיגידו לו, מפני שחשקה נפשו להאמין: אבא! עד מתי קץ התלאות (=הצרות)?
ואתם ספרו לו בפשטות ובשקט על מה שנעשה כעת בכל תפוצות הגולה הגדולה עד לבלי גבול. ספרו לו איך באלפי מקומות ובאלפי ידים הולכות ונבנות הריסות מקדשו של עם עולם (=עם ישראל). ספרו לו איך לאט לאט הולך ומתגבש שוב רצון העם שהיה עד עכשיו אבק פורח… הולך ומתלכד מחדש… רואה את עצמו כעם נבחר דומה לכל העמים הבריאים… ספרו איך בכל מקום צומחת וגדלה מיום ליום גאוותנו… ספרו על המשוררים הנפלאים הכותבים בלשוננו, ומה נהדרה… היא לשוננו… וגם זה תספרו לו, מה עליזה ומלאה חיים היא לשון זו בפי ילדי האיכר בארץ ישראל, ואיך… ביגיעה רבה, דרך אלפי מכשולים… הולכים ונבנים שם (=בארץ ישראל) חיים חדשים…
הבן הרביעי אינו יודע לשאול. יושב הוא ב'סדר' בנימוס ודרך ארץ, עושה כל הדרוש ולא יעלה על דעתו לשאול מה ואיך, למה ומדוע. המנהג אינו דורש שתמתינו עד שישאל, אלא 'את פתח לו'. כאן אין אני מסכים למנהג זה. … יש מן החכמה העליונה… במה שאדם מקבל מן העבר כדבר שבחובה שאין להרהר עליו, ואינו חוקר לדעת את הסיבות והתוצאות…
'את פתח לו', אומרת ההגדה; ולפי דעתי חייב האב לשתוק, רק… ינשק על מצחו של בן זה, שומר האמונים…