אין ספור מאמרים נכתבו וייכתבו על פרשות התורה, ובהם דרכי לימוד שונות וסגנונות שונים. במאמריי אני משתדל להתייחס להלכי הרוח ולאתוסים המכוננים של תקופתנו, ולבחון את הבעיות והאתגרים שמעסיקים את בני-זמננו, כדי שידלו מבארה של תורה את הרעיונות והתובנות הרלוונטיים עבורם.

חיבור התורה להוויית חייהם של בני המאה העשרים ואחת מחולק בתודעתי לשלושה תחומים עיקריים: התחום הרוחני שבין האדם לעצמו, התחום החברתי שבמרכזו ענייני משפחה וקהילה, והתחום המוסרי שעוסק בערכים ובדילמות מוסר שמעסיקות את כלל החברה. השתדלתי במאמריי ליצור חיבורים ישירים ורבי משמעות בין הפרשה והמציאות, ואני מקווה שחיבורים אלה מעשירים את הבנת הפרשה, ובה בעת מעניקים השראה, הכוונה והדרכה לחיינו העכשוויים.

לפניכם מבחר מאמרים לפרשות חומש שמות, וסרטונים של תכניות פרשת השבוע שהגשתי בערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה, הכוללים ראיונות עם אנשי אקדמיה ומומחים שונים בתחומים שקשורים לפרשות השונות.


פרשת שמות: מנהיגותו של משה בראשי תיבות / רונן לוביץ

השם משה ניתן למשה רבנו על-ידי בת פרעה, ולדעת חוקרי מצרים העתיקה היה זה שם מצרי (מוסה). אולם השם משה דבק במשה האיש, משום שהוא התאים לו מאוד. משה לא רק נמשה מן המים, אלא גם ובעיקר משה את עם ישראל והעלה אותם מים היגון והעבדות אל החירות הלאומית והדתית. ברצוני להציע שהשם משה מתמצת גם את שלוש התכונות שהפכו אותו למנהיג הגדול מכולם: מ' – מוסריות, ש' – שליחות, ה' – הקרבה. הגדרת המטרה האמתית של האותות והמופתים במצרים חוזרת ונאמרת בתורה שוב ושוב: להוכיח לפרעה ולכל מצרים שה' הוא האלהים.

פרשת וארא: לא היו מכות במצרים / רונן לוביץ

שאלת המפתח היא: מה הייתה המטרה של כל האותות והמופתים שרגילים לקרוא להם מכות מצרים? רגילים לחשוב שהמטרה הייתה שחרור בני ישראל, אבל זאת יכול היה בורא עולם להשיג בפצצת אטום אחת. המטרה גם לא התמקדה בהענשת המצרים ונקמה בהם, שכן גם את אלו ניתן היה להשיג בהנחתת מהלומה אחת רבת עוצמה.
הגדרת המטרה האמתית של האותות והמופתים במצרים חוזרת ונאמרת בתורה שוב ושוב: להוכיח לפרעה ולכל מצרים שה' הוא האלהים.

פרשת בא: גם הוא בן אדם / רונן לוביץ

האדם האחרון שהיינו מצפים שמשה יעניק לו כבוד הוא פרעה. פרעה הוא הרשע האולטימטיבי של התורה, השליט האנטישמי הראשון, שציווה על הריגת כל הבן הילוד, העביד את בני ישראל בפרך ושלל מהם את חרותם. אולם למרבה הפלא יש שורה של אמרות חכמים המדגישות שמשה הצטווה להתייחס לפרעה בכבוד כיאה למלך.

פרשת בשלח: לאט אבל בטוח! / רונן לוביץ

שינויים חיוביים עשויים להתחיל ברגע אחד של התרגשות מול אירוע מכונן היוצר חוויה רבת עוצמה, בשעה מיוחדת של התרוממות נפש בלימוד, או ברגעים של התעלות בתפילה מעומק הלב, וכיוצא באלה. אולם רושמם של האירועים המהירים הללו עלול לחלוף ביעף. מה שיחזק את האדם בדרכו ויטביע חותם בנפשו הוא העבודה המתמדת והאינטנסיבית שלאחר מכן.

פרשת יתרו: שופטי איכות וזמן איכות / רונן לוביץ

חכמי ישראל ודייניו בדורות עברו נזקקו לחיזוקים כדי שידאגו גם לעצמם. כיום עולה לעיתים חשש שקברניטי הציבור דואגים רק לעצמם. זהו כמובן חשש מוגזם, ואין ספק שרוב השופטים והמנהיגים בישראל רואים את טובת הציבור לנגד עיניהם, ועושים עבודתם נאמנה. עם זאת, הקריטריונים למינוי דיינים שעולים מפרשתנו מציבים רף גבוה של ציפיות שעלינו לשאוף אליהן.

פרשת משפטים: להיות חזק ביחס לחלש / רונן לוביץ

החובות המוסריות ביהדות אינן מוטלות רק על הציבור, אלא הן הוראות ישירות לאדם הפרטי. יש ליישם ואף להרחיב אותן בהתאם למציאות החברתית של זמננו. מצוות אהבת הגר צריכה להיתרגם גם לאהבת העולה החדש המרגיש כזר, היחס ליתום ולאלמנה צריך להתפרש גם כחובה לעזור לגרושות, לגרושים ולמשפחות חד-הוריות מכל סוג, החובות כלפי החרש והעיוור נכונות לכל בעלי המוגבלויות, ומעל לכל יש לשים לב לקשישים שרוב ההגדרות חלות עליהם בו זמנית.

פרשת תרומה: האם העיקר הכוונה? / רונן לוביץ

דברי חז"ל על המילים "ויקחו לי – לשמי" לא באו לתבוע כוונות נאצלות בכל המצוות, אלא נועדו דווקא להדגיש את הדרישה המיוחדת שהיתה בעניין בניית המשכן. בהקמת המבנה שנועד להשראת שכינה בישראל, היה צורך מיוחד בנתינה לשמה, אך בשאר המצוות ובכל יתר המעשים הטובים שאנשים עושים – העיקר הוא עצם העשייה, ואין לדקדק בטיב הכוונה

פרשת תצווה ופורים: לא רק אופנה / רונן לוביץ

האדם עושה את הבגדים, אך הבגדים, כידוע, גם עושים את האדם, כשהם מעניקים לו תחושת חשיבות ותודעת השתייכות, הרגשה חגיגית או אווירת חולין. ברגע שליצן רפואי מניח על אפו חתיכת פלסטיק אדום, התנהגותו משתנה ויחסם של כל הסובבים אליו משתנה. כשצעיר לובש מדי צבא, נכנסת בו לא פעם רוח אחרת, סגנון דיבורו והליכותיו מקבלים תפנית.

פרשת כי-תשא: בלי "זבנג וגמרנו" / רונן לוביץ

אחת הטעויות הקשות של עם ישראל בחטא העגל הייתה, אפוא, בכך שבמקום לנסות לרפא את המצב, הם העדיפו להרוס את הכל. בכך הם ביטאו נטייה טבעית ומוכרת לפתור בעיות באמצעות פתרון גורף, הורס וטוטלי, "זבנג וגמרנו”.

פרשת ויקהל: עזבו אותם במנוחה / רונן לוביץ

חרף האפיון של היהדות כדת מעשית, היא הייתה הראשונה להביא לעולם את רעיון השבתון השבועי. רעיון זה היה במשך שנים רבות זר ומוזר בעיני העמים, ועם ישראל אף הושם ללעג ולקלס על כך שהוא מתבטל ממלאכה יממה שלמה בכל שבוע.
יום השבתון כבר התקבל באופן אוניברסלי, אולם הפיתוי הכספי והחומרי לוותר על מנוחת השבת, כנראה גדול מאוד, וגורם לחברה הישראלית להחמיץ את ההזדמנות לבסס אותה במרחב הציבורי של מדינת ישראל.

פרשת פקודי: למה לחשוד בנבחרי ציבור? / רונן לוביץ

העם רוצה מנהיגות נקיה, כמו לחם הפנים, שריחה טוב כריח הקטורת. הוא דורש מנהיגים ללא רבב שמבצעים את תפקידם ביושרה ובהגינות, בשקיפות ובמסירות. תביעה זו חזקה עשרת מונים בחברה הדמוקרטית של זמננו, בה כולם שווים בפני החוק, וכל מנהיג ואיש ציבור נתון לשיפוט וביקורת ציבורית.

חזרה לתכנים של רונן לוביץ
כפתור דף ראשי לוביץ