ערכי החינוך הדתי: את מי מקבלים לבית הספר? (עיון ראשוני בדברי חז"ל)– מאמר רביעי

בשבועות האחרונים עסקנו בעיון בערכי היסוד של החינוך הדתי, וברשימה זו אבקש לגעת באחת מסוגיות הליבה המעשיות, שהיא נגזרת ישירה מסולם הערכים של החינוך התורני. השאלה שעומדת במידה רבה, במוקד הדיון הציבורי והתקשורתי היא איזה ילד רשאי בית ספר תורני שלא לקבל, ומהי העילה הראויה לאי-קבלתו.

 

שאלה זו נדונה כבר בידי כמה וכמה פוסקים, שאכן התייחסו בכובד ראש להצבת חומה בשערי בתי הספר התורניים, אולם דומה שכבר חז"ל מספקים לנו קריאת כיוון משמעותית בסוגיה. צדדי הדיון מבוארים היטב באבות דר' נתן, על בסיס המשנה בריש מסכת אבות. כידוע המשנה באבות מספרת שאנשי כנסת הגדולה הותירו אחריהם מורשת רוחנית, שאחד מעיקריה הוא "העמידו תלמידים הרבה". באבות דר' נתן מורחבת היריעה, לפי שתי המסורות השונות שיש בידינו ממסכתא מיוחדת זו. לפי נוסחה א', ההכרעה של אנשי כנסת הגדולה היתה פשוטה (תחילת פרק ג):
"שבית שמאי אומרים: אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם, ועניו, ובן אבות, ועשיר. ובית הלל אומרים: לכל אדם ישנה, שהרבה פושעים היו בהם בישראל, ונתקרבו לתלמוד תורה, ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים". כלומר, אנשי כנסת הגדולה כבר הורו כשיטת בית הלל. יצויין שאנשי כנה"ג קדמו בדורות רבים לבית הלל ולבית שמאי. מכאן נלמד שהשיטה המקובלת בעם ישראל מדורי דורות היתה כזו של בית הלל. לימים ניסו אנשי בית שמאי לחדש עמדה אליטיסטית מובהקת, על בסיס ייחוס ומעמד סוציו-אקונומי, ורבינו הקדוש, עורך המשנה, דחה את דבריהם מכל וכל, ולא הותיר להם זכר במשנת אבות. רק באבות דר' נתן מתועדת הדרמה שמאחורי הכרעתו החד-משמעית של רבי יהודה הנשיא.
בנוסחה ב של אבות דר' נתן, מופיע נוסח מורחב ומפורט בהרבה (שם פרק ד):
"והעמידו תלמידים הרבה. בית שמאי אומרים אין שונין אלא לכשרים, לבני אבות, ולבני בני אבות. בית הלל אומרים לכל אדם. משלו למה הדבר דומה? לאשה שהיא מושבת תרנגולת על הביצים, מתוך הרבה היא מוציאה מעט, ומתוך מעט אינה מוציאה כלום. רבי אליעזר אומר: 'בבקר זרע את זרעך וגו' ' (קהלת יא, ו), כמשמעו. שאם בכרת וזרעת, שלא תשב ותאמר דיי, אלא זרע באחרונה, שמא לא ירדו גשמים ויאבדו הראשונים, או שמא יבא השדפון ויאבדו האחרונים, או שמא אלו ואלו יוכשרו – אינך יודע איזה יכשר, הזה או זה. רבי עקיבא אומר: אם העמדת תלמידים הרבה בנערותך, שלא תשב לך ותאמר דיי, אלא העמד בזקנותך, והרבה תלמוד תורה כי אינך יודע".
המיוחד בנוסחה זו הוא הדוברים בה. על שום מה הובאו דווקא דברי ר' אליעזר ור' עקיבא? דומני שהעובדה ששני חכמים אלה היו קשורים דווקא עם מורשת בית שמאי מעידה שגם העמדה המיוחסת לבית שמאי לא התקבלה על ידי כל חכמי בית מדרש זה, ואף שם נשמעה אופוזיציה רחבה כנגד המגמות האליטיסטיות של קבוצת הלומדים. יתר על כן, המתבונן בנוסחה זו ימצא שכאן הובאו דברי בית שמאי בנוסח עדין הרבה יותר. בעוד בנוסחה א' הם לא היססו להדיר אנשים על רקע כלכלי לחלוטין, הרי שכאן עמדת בית שמאי היא בעיקר להדיר את מי שאינם כשרים, ושאין להם ייחוס ראוי. גם על עמדה זו יוצא קצף מכיוונם של חכמי בית שמאי עצמם, וקל וחומר שמצד מסורת ההלכה כמו שהיא בידינו, הלכת בית הלל.
עוד ראוי לציין שבנוסחה הראשונה בית הלל חייבו ללמד תורה גם את הפושעים, כלומר אנשים שבחרו במודע (הם, ולא בניהם אחריהם!) לסור מדרך התורה והמצוות. ומה יגידו חכמי בית הלל על ילדים שאינם פושעים, אלא שפשעם הוא שלא זו להוולד במשפחות "תורניות"?! אתמהה!
בשבועות הקרובים נעמיק עוד ביחסם של חז"ל לאופיים של מוסדות החינוך מבחינת הנוף האנושי שנוכח בהם.