ברית שלום, פרשת פנחס תשפ"א
בסוף פרשת בלק ובראשית פרשת פנחס נזכרים שלושה עניינים הקשורים זה בזה בכך שמצטלבים הם יחד, והם: סופה של המגפה, שנאמר, "ותעצר המגפה מעל בני ישראל" (במדבר כ"ה ח'), ההבטחה לברית שלום, כפי שנאמר, "הנני נותן לו את בריתי שלום" (שם י"ב), והחלפת ההנהגה, שנאמר, "ויאמר ה' אל משה: קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו, וסמכת את ידך עליו… ונתת מהודך עליו, למען ישמעו כל עדת בני ישראל…" (שם כ"ז י"ח, כ' וכו').
והנה דברים אלה, שהיו לשעה, נהיו אף לדור שלנו. שהרי בימים הללו נעצרה המגפה כמעט לחלוטין מעל ישראל, ונחתמו בריתות של שלום עם מדינות אחדות מעמי ערב שהיו בעבר מבין אויבנו, ונתחלפה ההנהגה אצלנו.
אך, ישנו משהו מאוד טראגי בסופו של משה רבנו, מי שהנהיג את העם בצורה כה נפלאה, הוציאו ממצרים, העבירו את הים והמדבר וגבר על אויבים שונים בדרך, עד לקצוות הארץ המובטחת, עומד ומסתכל מרחוק, ואינו נכנס. המדרשים מתארים את צערו העמוק ואת מאבקו עם הקב"ה, ברצונו להיכנס לארץ ואפילו במעט ולזמן קצר, אך הגזירה ניתנת, "הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור" (דברים ל"ד ד'). וכך קוראים אנו במדרש:
וכשהגיע יומו של משה רבנו עליו השלום ליפטר מן העולם. אמר לו הקב״ה, "הן קרבו ימיך למות" (שם ל"א י"ד), אמר לפניו: ריבונו של עולם, אחר כל היגיעה שיגעתי, תאמר לי שאמות? "לא אמות כי אחיה" [ואספר מעשי קה]" (תהילים קי"ח י"ז). אמר לו הקב"ה, רב לך, עד פה תבוא ולא תוסיף, קרא את יהושע ואצונו (השווה דברים ג' כ"ו-כ"ח). אמר לפניו: ריבונו של עולם, מפני מה אני מת? אם בשביל כבודו של יהושע, יכנס יהושע לשררה ואני אצא… אמר לו: ריבונו של עולם, אכנס לארץ ישראל ואחיה שם שתי שנים או שלש ואמות. אמר לו: גזרה היא מלפניי שלא תכנס לשם. אמר לו: אם לא אכנס בחיי, אכנס במותי. אמר לו: לאו… מיד התחיל לדבר תפילות ותחנונים, ועליו אמר שלמה, "תחנונים ידבר רש" (משלי י"ח כ"ג)… כיוון שהגיע זמנו ליפטר היה מחזיר למי שיבקש עליו רחמים, הוי, "תחנונים ידבר רש". וכתיב, "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים" (קהלת ג' א')- עת הייתה למשה לירד למצרים ליטול גאולה ולגאול את ישראל… ועת הייתה לו להפיל תחינה…
אמר רב: עשר פעמים נכתבה מיתת משה: א) "הן קרבו ימיך למות", (דברים ל"א י"ד) ב) "ומות בהר", (דברים ל"ב נ'), ג) "משה עבדי מת" (יהושע א' ב') [נראה שכך צריך לגרוס], ( ד) "כי ידעתי אחרי מותי" ( דברים ל"א כ"ט), ה) וימת שם משה (שם ל"ד ה')… וכו'. ועשר פעמים גזר הקב"ה מיתה על משה שלא יכנס לארץ, ועדיין לא נחתם עליו גזר דין. עד שנגזרה עליו בית הדין הגדול ואמר לו: "לא תעבור את הירדן הזה" (ג' כ"ז, ל"א ב')… וכו'.
(וראו בי"ד אייזענשטיין, אוצר המדרשים, נויארק תרע"ה, ח"ב, עמ' 357 ואילך, במדרשי פטירת משה, וכן בלוי גינצברג, LEGENDS OF THE JEWS, ח"ג, עמ' 436-431, ושם ח"ו עמ' 150, הערות 896, 897.)
כמה עצוב שלאחר כל המפעל העצום שלו הקדיש את חייו, נגזרה עליו גזירה קשה זו, לראות מרחוק ולא להיכנס ולא להשתתף בפעילות המדינית, אך החטא והגורל קבעו.
נראה כי אף בימינו, מי שהיה המנהיג במשך תקופה ארוכה ופעל גדולות ונמרצות במאבקים כנגד אויבינו, בעצירת המגפה הארורה וביצירת בריתות של שלום, נמנע ממנו להמשיך בפעילותו, והוא נידון לשבת ולראות מרחוק כאשר אחרים ממשיכים בעבודה.
אך דומני שיש לשים לב להבדל שבין מקור סמכותה האלוקית של ההנהגה בזמן הנדודים במדבר והכניסה לארץ ישראל, לבין מקור סמכותה וכוחה של ההנהגה בימים אלו. משה רבנו, עבד ה', היה מנהיג אהוב ביותר על העם. הוא ליווה והנחה את העם במצרים ובשנותיהם הרבות והקשות במדבר. אולם, סמכותו ותוקפו כמנהיג ניתנה לו באופן בלעדי ומוחלט מאת הקדוש ברוך הוא. במי מריבה חטא משה בכך ששעה לתחנוני העם ולא עשה כדברו של ה'. הפחד מפני טרוניות הציבור, ואולי קרבתו העזה לעם, גרמו לו שלא לציית לדברי הקדוש ברוך הוא, ועל כך נענש. בימינו אנו, ניתנת לעם סמכות מסויימת לבחור במנהיג בו הם בוטחים ועליו הם סומכים. המנהיג זקוק לתמיכתו של הציבור ועליו להאזין לקולות הנשמעים מקרבו. מנהיג אשר אמון הציבור בו מתערער, עלול למצוא את עצמו "בהר" האופוזיציה. מבלי יכולת להיכנס לממשלה.
והנה אותה הנהגה חדשה שקמה, מורכבת היא מדעות שונות, וכאלה שאפילו מרוחקות זו מזו, ושמא ניתן לראות בקואליציה זו שהורכבה לא מזמן, חידוש מבורך. הממשלה מורכבת ממפלגות שונות, ובה יושבים נציגים מחלקים שונים בחברה, ומנהיגות זו אולי הינה המענה לצורך להקשבה רבה יותר לקולות מושתקים בחברה ולשילובם במוקדי הכוח. במקום מנהיגות כמעט בלעדית, ישובים זה ליד זה נציגים מקבוצות שונות המרכיבים יחד פסיפס חברתי עשיר יותר. בפני מנהיגות זו ניצב האתגר לפעול ביחד ובסובלנות זו לזו.
וכן קוראים אנו בתנחומא הישן, פרשת פנחס סי' א' (עמ' 150), על הפסוק "יפקוד ה' אלוקי הרוחות" (במדבר כ"ז ט"ז):
… תדע לך שהוא כן, שכן משה מבקש מן הקב"ה בשעת מותו, ואומר לפניו: רבונו של עולם גלוי לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואין דעתו של זה דומה לדעתו של זה. ובשעה שאני מסתלק מהם בבקשה ממך, אם ביקשת למנות עליהם מנהיג, מנה עליהם אדם שהוא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו. מנין? ממה שקראו בענין, "יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר…" וגו'.
ובמקבילה בבמדבר רבה כ"א ט"ו: … יתמנה אדם שיודע להלוך עם כל אחד ואחד מהם לפי דעתו… וכו'.
ותפילתנו ותקוותנו היא כי אכן ההנהגה חדשה תשכיל להיות סובלת והולכת עם כל אחד ואחד אף שדעותיהם שונות. וכך תוכל להביאנו למחוז חפצנו, מחוז מבטחים אשר בו ברית שלום לדעות שונות ומגוונות. ולא נזדקק למעשי פנחס בכדי להגיע לאותה הברית, אלא נראה קץ לקיצוניות ותיעלם האלימות מקרבנו, ונכרות בינינו ברית שלום בחילנו ושלווה בארמונותינו לרווחת העם כולו, במהרה בימינו אכי"ר.
