פרשת אלון: האם עוד אפשרית אמונת חכמים

 

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/061/944.html

 

פרשת הרב אלון מעוררת כאב וצער גדול בראש ובראשונה בקרב תלמידיו ומעריציו, אך במידה רבה גם בקרב הציבור הדתי כולו. מעבר לצער ולכאב האישיים, המצב הספציפי שנוצר גורם לרבים לערעור ולהרהור עמוק על היכולת להמשיך ולהחזיק בעמדה הדתית שמכירה בערך של 'אמונת חכמים'.

בני נוער ותלמידים רבים הקרובים לרב אלון מוצאים עצמם קרועים בין שתי אפשרויות קשות עד בלתי אפשריות עבורם: או שמתברר כי אחד מחשובי הרבנים בציונות הדתית ניצל את סמכותו הרוחנית באופן מתמשך לשם פגיעה בחלק מתלמידיו, או שלחילופין מתברר כי מספר רב של רבנים בכירים הכריעו 'לשפוך את דמו' של רב גדול וחשוב, ללא צידוק מספיק. עבור רבים וטובים מבניה של הציונות הדתית דילמה זו היא כמעט בלתי אפשרית מבחינה רוחנית, והיא גורמת לערעור ולקריסה של המבנה הרוחני שעליו מבוססת השקפתם הדתית.

פעמים רבות, החברה הדתית יוצרת בקרב בניה את התפיסה והתחושה שכל עולמם הדתי מבוסס על התבטלות בפני דמויות רבניות ורוחניות גדולות, שעל האדם לסמוך עליהם ועל גדלותם, ובכך להימנע משיפוט והכרעה המבוססים על שיקול הדעת האישי והאנושי של האדם עצמו. בקרב רבים, המבנה הרוחני הזה קורס ומתפורר לנוכח אירועי הימים האחרונים.

סיטואציה זו מחדדת ומחזקת מאוד את חשיבותה של העמדה הרוחנית שלפיה העולם הדתי מבוסס בראש ובראשונה על אמונה בערכים ולא על אמונה בגדלותו של אדם כזה או אחר. ועל כן, אסור שהזיקה הלימודית והרוחנית שבין האדם לרבו, תפגע בחושי הביקורת, האוטונומיה והשיפוט העצמי של התלמיד.
הביטחון הנפשי של האדם בעצמו
רבים אינם מעוניינים ואולי אף אינם מסוגלים להתמודד עם הנטל הנפשי שכרוך בלקיחת אחריות אישית על הכרעות רוחניות ודתיות. על כן, אנו פוגשים בשנים האחרונות בתופעה הרווחת יותר ויותר בציבור הדתי לאומי, ובה בני נוער וצעירים רבים פונים לסמכות רבנית שתכריע בעבורם על כל בדל של שאלה או דילמה שהם נתקלים בה במהלך חייהם (דרך שאלות ברשת האינטרנט, במסרים ניידים, וכיוצא בכך). תופעה זו, אור וחושך משמשים בה בערבוביה.

עצם העובדה שישנה מודעות רבה יותר למשמעותן של החלטות והתלבטויות שונות הנקרים בדרכו של אדם בחייו, היא בוודאי חשובה ומבורכת, כל זמן שהיא במינון סביר. הסכנה הגדולה שמצויה בצורת ההתנהלות הדתית הזו, קשורה באיבוד הביטחון העצמי של האדם ביכולת שלו להכריע באופן עצמאי בשאלות רוחניות, דתיות והלכתיות הנקרות בדרכו.

אחד האתגרים הרוחניים הגדולים שצריך האדם לקחת על עצמו היא השאיפה לפתח בטחון עצמי בעולמו הפנימי ובנטיות רוחו והשקפותיו. כמובן, שבטחון עצמי זה אין כוונתו יהירות, פזיזות ואטימות. בטחון זה נקנה מכוח יכולתו של האדם לבחון את

עצמו, להעמיק בסוגיות המעסיקות אותו, ולהיות מסוגל לגבש השקפת עולם ואורחות חיים שהוא מסוגל לעמוד מאחוריהם ולהצדיקם בעיני עצמו ומול סביבתו המשפחתית והקהילתית.

התהליך הזה של רכישת העצמאות הקיומית והביטחון העצמי, איננו תהליך פשוט וקל. מן הסתם, אדם השואף להגיע לחיים המבוססים על בטחון שכזה, יצטרך להתנסות בחוויות של כשלון וטעות. זהו חלק בלתי נפרד מתהליך של התבגרות ולקיחת אחריות. אדם צריך לדעת לבחון את עצמו, ולקחת אחריות גם על טעויותיו. העיסוק בתורה ובלימוד הוא מרכיב מרכזי מאוד מאישיות בוחרת ועצמאית. וכפי שאומר הרב קוק: "התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתהו לא דרך".

אחת המטרות החשובות של העיסוק בלימוד התורה, היא היכולת שרוכש האדם לאתר את חולשותיו, ואת תחומי העיוורון שלו. לימוד התורה הוא הכלי שבאמצעותו לומד האדם להכיר את עצמו; בכך, אמור האדם לשפר ולשכלל את האופן שבו הוא משתמש ביכולת הבחירה שלו. שהרי, לעיתים, כפי שיודע כל אחד מאיתנו, 'תתע הנפש בתוהו לא דרך'!

הכותב הוא ר"מ במדרשת עין הנציב וישיבת מעלה גלבוע ומחבר החוברת "אמונת חכמים" בהוצאת נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, שתצא לאור בקרוב