התמורות בחברה הערבית המסורתית המושפעת באופן מתגבר והולך מערכים דמוקרטיים וליברליים מובילות לשינויים באורח חייהן של נשים ערביות ולקונפליקט בין מחויבותן לערכי המשפחה למחויבותן לעבודה. כיצד נפתר הקונפליקט? מהם המאפיינים היחודיים של חברה מסורתית בהתמודדות עם קונפליקטים מסוג זה?
החברה הערבית הישראלית חיה בצמוד לחברה היהודית הליברלית שערכיה זולגים לחברה הערבית ומאיצים את התמורות המתחוללות בה.
המשפחה בחברה הערבית ממשיכה לשמור על מרכזיותה בתפיסת הנשים, ותהליכי הפתיחות והאינדיבידואליזציה בחברה הערבית בישראל מעצימים בקרב הנשים את הצורך והרצון לממש את שאיפותיהן המקצועיות, בד בבד עם המשך השמירה על ערכי המשפחה. דבר זה גורם לעתים להתפתחות קונפליקט משפחה-עבודה. בן הזוג והמעסיק תורמים למיתון הקונפליקט או לחלופין להעצמתו. תמיכת בן הזוג תורמת להפחתה בהתנהגויות נסיגה כגון היעדרויות ואיחורים, ולעלייה ברמת ההתנהגות האזרחית הוולונטרית בעבודה.
"תחושה זו של הדדיות נאמנה נמצאת בבסיס החברה הקולקטיביסטית, שהנורמות שלה נשמרות באמצעות סנקציות ולחצים."
מעמד האישה בחברה הערבית המסורתית:
החברה הערבית המסורתית מתאפיינת בערכי סולידריות, שיתוף פעולה, מחויבות, אמון הדדי, תמיכה ותחושה עמוקה של שייכות למשפחה, הן הגרעינית והן המורחבת. תחושה זו של הדדיות נאמנה נמצאת בבסיס החברה הקולקטיביסטית, שהנורמות שלה נשמרות באמצעות סנקציות ולחצים הנובעים הן מהקבוצה הקטנה, קרי המשפחה הגרעינית, והן מהקבוצה המורחבת. הנורמות הללו כוללות, בין היתר, את קבלת מרותו הפטריארכלית של אבי המשפחה ואת ההבנה כי יחסי הכוחות במשפחה הם תמיד היררכיים.
מעמדה הנחות של האישה בחברה הערבית המסורתית מאפיין חברות רבות במזרח התיכון. מילדותה היא נרתמת לעבודות הבית והשדה, ובגיל צעיר נישאת לבעל. השיקולים הקובעים את השידוך קשורים לשכבה החברתית של משפחת הנערה, לנוהג המקום, לסוג היישוב ולמניעים חומריים וכספיים, ורצונה של האישה עצמה אינו נכלל בהם. לאחר נישואיה נותרת האישה קשורה לבית אביה והוא, בניו ואחיה, נחשבים לפטרוניה. יתר על כן, על אף שזכותה של הבת לירושה, בגובה מחצית מירושת הבן, מעוגנת בקוראן, לרוב היא נאלצת לוותר על חלקה בירושה. ההלכה המוסלמית באשר לזכויות הבת היורשת זוכה להתעלמות כמעט מוחלטת בחברה הערבית. הבת מודרת מחלקה בירושת אביה כדי למנוע זליגת נכסים מרשות המשפחה, ואחיה מפצים אותה במתנות שונות. גם עם נישואיה אין לה עצמאות. אסור לה להיראות במרחב הציבורי או להתקרב לגברים זרים והיא נדרשת לעבודה קשה מבוקר עד ערב. מעמדה נקבע במידה רבה על פי מספר ילדיה: משפחה ענפה זוכה להשפעה רבה בחברה המסורתית והיא בעלת יתרון ניכר בשל הגידול בכוח העבודה שלה.
תמורות:
בעשורים האחרונים עוברת החברה הערבית בישראל תמורות דמוגרפיות, תרבותיות, ערכיות וחברתיות. תהליכי העיור בחברה הערבית מובילים לצמצום העיסוק בחקלאות, ובמקביל, עם התמורות הכלכליות, גובר הצורך במפרנס נוסף במשפחה. תהליכים אלו תורמים להתרחבות של תעסוקת נשים בחברה הערבית . ערבים החיים במדינת ישראל לצד האוכלוסייה היהודית נחשפים לאורח החיים המודרני, הליברלי והדמוקרטי, וגוברת מודעותם לאפשרויות של התארגנות חברתית שונה, שיש בה יותר שוויון בין המינים. גם רמת ההשכלה בקרב צעירים ערבים בישראל גבוהה יותר בהשוואה לעבר ולאחדות ממדינות ערב בהווה, והיא ממשיכה לעלות.
שינויים אלו מאיצים תהליכים של מודרניזציה והתנערות מכבלי המסורת בקרב הדור הצעיר. הדבר ניכר בין השאר בצמצום כוחן של החמולות והרחבת האוטונומיה של המשפחה הגרעינית בקביעת מטרותיה ואורחות חייה. התמורות מתבטאות גם בעלייה ברמת החיים ובדרישה לחופש רב יותר בבחירת העיסוק, לצמצום הילודה ולעלייה ברווחה הכלכלית של הפרט, בעיקר בעקבות המעבר למסחר. לשינויים אלו מתלווה התפתחות של דפוסי התנהגות קרייריסטית בקרב נשים, הממשיכות בו בזמן למלא את תפקידיהן המסורתיים. בהדרגה, החברה הערבית מתחילה לקבל נשים העובדות מחוץ למשק הבית כנורמה מקובלת וראויה. תעסוקה מחוץ לבית של נשים שהן אימהות בחברה הערבית מעצימה אותן, מאפשרת להן לממש את השכלתן ולהגדיל את הכנסות המשפחה, ונתפסת במידה הולכת וגוברת ככלי חשוב ליצירת ניעות חברתית של המשפחה הגרעינית והמורחבת, וכאמצעי לניסוח מחדש של המטרות הקולקטיביסטיות והאינדיבידואליסטיות של הנשים בתוכה .
"שינויים אלו מאיצים תהליכים של מודרניזציה והתנערות מכבלי המסורת בקרב הדור הצעיר. הדבר ניכר בין השאר בצמצום כוחן של החמולות והרחבת האוטונומיה של המשפחה הגרעינית בקביעת מטרותיה ואורחות חייה."
כתוצאה משינויים אלו, שלצדם השלמה עם מגבלות מסורתיות ותרבותיות, נשים ערביות בוחרות בדרך כלל לעבוד בסביבת מגוריהן, במגזר הציבורי המקומי או במקצועות צווארון לבן, כאחיות, מורות ועובדות סוציאליות. העיסוק בהוראה מקנה אף הוא לנשים ערביות הזדמנות לשינוי במעמדן, מעניק להן אפשרות למצות את השכלתן, ואף מאפשר להן ולמשפחותיהן מידה רבה יותר של ניעות חברתית ופיתוח קריירה.
בין מחויבות למשפחה למחויבות לעבודה:
המגמה הקרייריסטית מביאה עמה תחושות של עומס ולחץ בקרב הנשים, תחושות המאיימות על יכולתן להפנות משאבים ביעילות לכלל המחויבויות המוטלות, כך שנשים ערביות המנהלות קריירה נתונות בקונפליקט בין דרישות העבודה לדרישות המשפחה והבית.
קונפליקט בין עבודה למשפחה מתרחש כאשר על הפרט לבצע מספר תפקידים במקביל בבית ובעבודה, תפקידים שלעתים סותרים זה את זה. המחויבות הכפולה למשפחה ולעבודה דורשת זמן ואנרגיות. הקונפליקט בין עבודה למשפחה עשוי להיות דו-כיווני, בין עבודה למשפחה ובין המשפחה לעבודה. על פי הבחנה זו, קונפליקט עבודה-משפחה מתרחש כאשר גורמים הקשורים לעבודה מפריעים לחיי המשפחה (Work Interference with Family: WIF). לעומת זאת, הקונפליקט משפחה-עבודה מתרחש כאשר גורמים הקשורים למשפחה מפריעים לחיי העבודה (Family Interference with Work – FIW) .
"העוצמה הנמוכה של הקונפליקט עבודה-משפחה בתרבויות קולקטיביסטיות נובעת מהחשיבות הרבה שמייחסות הנשים הן לתפקידיהן במשפחה והן למחויבותן למשק הבית."
מחקר שערכתי בסוגיה זו (בדיר, 2018) מציג ממצאים סותרים באשר לסוגיית הקונפליקט משפחה-עבודה שחוות נשים ערביות. כך למשל נמצא כי מחויבותה של האישה הערבייה למשפחה אינה מייצרת בהכרח רמה גבוהה של לחץ בשל קונפליקט עבודה-משפחה. באופן כללי נראה כי נשים מתרבויות קולקטיביסטיות מדווחות על עוצמה נמוכה של קונפליקט עבודה-משפחה בהשוואה לנשים מתרבויות אינדיבידואליסטיות. העוצמה הנמוכה של הקונפליקט עבודה-משפחה בתרבויות קולקטיביסטיות נובעת מהחשיבות הרבה שמייחסות הנשים הן לתפקידיהן במשפחה והן למחויבותן למשק הבית. ממחקר אחר עולה הסבר נוסף לעוצמה הנמוכה יותר של הקונפליקט עבודה-משפחה. נראה שהדבר נעוץ בכך שלמעלה ממחצית העסקים הנמצאים בבעלותן של נשים ערביות הם עסקים ביתיים ובמסגרת זו הנשים זוכות לעזרה רבה יותר הן מהמשפחה הגרעינית והן ממשפחתן המורחבת.
אמצעי ההתמודדות – גבולות ותחושת אחריות:
נראה כי האימהות הערביות מצליחות לשמור על גבולות ברורים בין העבודה למשפחה. יתר על כן, התהליכים ההתפתחותיים בקרב נשים בחברה הערבית בישראל, מקדמים אצלן שאיפות קרייריסטיות בצד שמירה על מחויבות מלאה למשפחה וערכיה המסורתיים. מכאן ניתן להסיק כי תהליכים אלו מתחזקים עקב הפרדה תפקודית בין תחום המשפחה לתחום העבודה. הפרדה זו נתפסת כיעילה לצורך איזון בין שני התחומים, משום שהיא מאפשרת הימנעות מהסחת הדעת בתא המשפחתי על ידי תחום העבודה, וניתן להסביר אותה על ידי עוצמת הקשרים המשפחתיים והחברתיים בחברה הערבית על אף החשיפה לחברה היהודית הליברלית. דווקא העובדה שהחברה הערבית מתאפיינת בתרבות קולקטיביסטית ופטריארכלית, מקנה לאימהות העובדות רמות גבוהות של יכולות הכלה והתמודדות עם שינויים ולחצים, בהשוואה לנשים מתרבויות אינדיבידואליסטיות. כך למשל נשים בחברה הערבית עוברות תהליכי סוציאליזציה המלמדים אותן לקבל אחריות רבה יותר למשק הבית בהשוואה לבני זוגן, ועל פי תפיסתן חלק מאחריות זו קשור גם לפרנסת המשפחה. כך, תפקידי האישה מקבלים משמעות עמוקה יותר בתוך ההקשר המערכתי. למשל, השתתפותן של נשים בהרחבת ההכנסה המשפחתית עתידה לשפר את מצבן הכלכלי של משפחותיהן ולסייע להן להיחלץ בהדרגה ממצבי מצוקה כלכלית, על כל המאפיינים הנלווים לכך.
למרות המסורת, נשים עובדות מרגישות שהן יכולות לצמצם חלק ממחויבויותיהן למשפחה ולקבל מבני המשפחה סיוע באחריות למשק הבית. מכיוון שלבעל מקום מרכזי בתא המשפחתי הערבי, למידת התמיכה שלו בפועלה ובמחויבותה של אשתו לעבודתה ישנן השלכות חשובות על יכולתה לפעול ולהתמיד בתפקידה. דיון בסוגיה האמורה מצריך תשומת לב לערכים החדשים אליהם נחשפים ילדי האמהות העובדות והעצמת שוויון ההזדמנויות בתא המשפחתי, דבר המצריך דיאלוג בין נשים לגברים והגברת שיתוף הפעולה ביניהם. דיאלוג ושיתוף פעולה משפחתי עשויים לצמצם מתח על רקע המחויבות לטיפול בילדים וחינוכם. מניעת מתח זה מצמצמת מצבים בהם נשים עובדות מעדיפות להיעדר מהעבודה כדי לעמוד בציפיות של החברה מהן כאימהות ורעיות.
מבט לעתיד:
החברה הערבית מתאפיינת בהתנגשות בין הערכים המסורתיים אשר על פיהם האישה נדרשת למחויבת גבוהה למשפחה ובין זליגה מתמדת של מודרניזציה ושוויוניות, בהשפעתם פועלות נשים לקידום קריירה אישית ועבודה מחוץ לבית. התנגשות זו של המחויבות הכפולה – למשפחה ולעבודה – גורמת לעומס ולקונפליקט בין דרישות העבודה לדרישות העולות מהמשפחה, למרות התמיכה הגוברת שהן מקבלות מבני הזוג שלהן ומהממונים עליהן.
"דווקא העובדה שהחברה הערבית מתאפיינת בתרבות קולקטיביסטית ופטריארכלית, מקנה לאימהות העובדות רמות גבוהות של יכולות הכלה והתמודדות עם שינויים ולחצים, בהשוואה לנשים מתרבויות אינדיבידואליסטיות."
ייתכן שמוקדם עדיין לפתח ציפיות באשר לתהליכים המאיצים את העצמת מעמד האישה בחברה הערבית, הכרוכים גם בעלייה בחשיבות הנשים בכלכלת המשפחה ובמעמדן בתהליך קבלת ההחלטות. כלומר, למרות שמערכת הערכים המתפתחת בחברה הערבית כיום היא ליברלית ודמוקרטית יותר, במקרים של קונפליקט בין עבודה למשפחה נוטות נשים לתעדף את צרכי המשפחה.
הציפייה המסורתית מנשים בחברה הערבית היא כי הן יוותרו על קידום מקצועי כדי להימנע מערעור המבנה הפטריארכלי, וינהגו על פי המוסכמות המקובלות. בהקשר זה, נראה כי תחושות של אתגר והזדמנות הדורשות מן האישה הערביה להפגין בהצלחה יכולות וכישורים בהתמודדות עם דרישות העבודה, תורמות לסיפוק אישי ומקצועי ויכולות להיות המנוע להתגבר ולהתמודד עם קונפליקטים בעוצמות שונות. האומץ להעז ולצאת מגבולות המשפחה מציב את האם-העובדת תחת זכוכית מגדלת, ובחוכמת המעשה היא נדרשת לאזן בין מחויבותה למשפחתה ולעבודתה כדי לעמוד בציפיות הנובעות מתפקידה כאם-עובדת.
ד"ר רודיינה בדיר היא פעילה חברתית ויזמת, נציגת הארגון החברתי האמריקאי "Marcia's Light" ומרצה בתחומי חינוך וחברה במכללת אלקאסמי והקרייה האקדמית אונו.
