ממה ירא הרב?

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/139/381.html?hp=1&cat=468

 

אצל הרב איסר פרנקל זצ"ל שהלך לעולמו, לא הזהות הסקטוריאלית ולא המעמד הציבורי קבעו התייחסותו אל חכמי ישראל, אלא סגולתם האישית
1/8/2010 

בימים אלו הלך לעולמו מורי ורבי הרב איסר פרנקל זצ"ל, רבה של שכונת בבלי בתל אביב. בתוככי השכונה הצפונית, החילונית, שגשגה קהילה דתית. לפני כארבע שנים, ביליתי עם משפחתי בפארק הירקון. התפתחה שיחה ביני לתושבת המקום, אשר הייתה לבושה כתל-אביבית בקיץ. היא סיפרה על האווירה הטובה בין החילוניים והדתיים בשכונה, בזכות הרב איסר פרנקל, "אם שמעת עליו".

לא גיליתי לה כי גדלתי בשיכון בבלי, לפני גלותי לישיבות. ממנו עיקר יניקתי בשנותיי היסודיות. באותם ימים לא רק בבית-הכנסת ובבית-הספר שמעתיו. הרב פרנקל היה בשנות השבעים הדובר הרבני הבולט בתקשורת הישראלית. באופן טבעי היה חבר מועצת העיתונות, תפקיד אותו מילא עד שנותיו האחרונות.

בהיסח הדעת מגיעים הדברים הגדולים בחיינו. מאות ויותר דרשות ושיעורים שמעתי בארבעים שנות היכרותי עם הרב. דווקא בתשובה אגב אורחא, העמידני על עיקר תורתו. לפני חודשים אחדים העברתי שיעור על משנת אביו, הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל.

העיקה עליי סתירה מהותית בין ההספדים אשר נאמרו עליו, לבין קביעה החוזרת ונשנית בחיבורו המונומנטאלי של הבן על האב: הסופדים, דיינים וראשי ישיבות, חזרו והזכירו את פסקי הדין שלו, בהן התיר עגונות. עדויות לכך מצאתי גם בדברי הכנסת.

אורה נמיר, יושבת ראש הוועדה למעמד האשה בשנות השמונים, אמרה בכסלו תשמ"ז. "הרב פרנקל ז"ל, שהיה רב ראשי בת"א, קבע…בית דין רבני מיוחד לטיפול בבעיות עגינות קשות ובבעיות חליצה, והוא ישב בראשו. מאז פטירתו…בית דין זה איננו פועל. בעיות עגינות אפשר לפתור במשך עשר שנים ואפשר גם לפתור במשך יומיים, אם יש רגישות לכך שהנושא הוא פשוט וחשוב שיקבל פתרון מיידי." בפרוטוקול
ישיבת וועדת החוקה, משנות השבעים, אמר הראשון לציון דאז, הרב עובדיה יוסף יבדלט"א. "מי שטוען שבתי-הדין מתקשים לגייר, שיפנה אליי או אל הרב יצחק ידידיה פרנקל בת"א".

התקשיתי ליישב עדויות אלו עם דברי בנו כי 'אבא היה ירא הוראה מטבעו'. 'ירא הוראה'? תהיתי באזני בנו, הרי עדויות רבות מספור על היתרי העגונות של הרב פרנקל? הרב איסר ענה לי מייד. "מזה בדיוק הוא היה ירא!". ושב והסביר את דבריו. "אבא ראה כחובה הלכתית ראשונה במעלה לא להותיר אישה בעגינותה." החשש כי אישה תהיה לכודה במעמד פורמאלי של אשת-איש, בעודה גלמודה וסובלת, לא נתן לו מנוח. באחת טרף עליי הרב את מושגי החומרא והקולא. ה'חשש' ההלכתי נתפס, לעיתים, כמונע מהאדם לפעול ע"פ נטיית הלב, גם האנושית. הרב איסר לימדני כי האנושיות והאמפתיה הם החובה היסודית של התורה, והשאר – פירוש הוא. במשפטו האגבי, בתגובה לשאלה טלפונית, העמידני הרב זצ"ל על עיקרה של תורה.

הרב איסר פרנקל סלד מממסדים וממסדיות. בספרו 'יחידי סגולה' כתב על רבנים חרדיים וציוניים, אשכנזים וספרדיים. אחד מחשובי האדמו"רים הסתייג מספרו, באמרו כי הכניס בו אנשים 'במעלה שונה'. אך הרב פרנקל דרך אחרת הייתה עמו. לא הזהות הסקטוריאלית, אף לא המעמד הציבורי קבעו התייחסותו אל חכמי ישראל, אלא סגולתם האישית. בין ידידיו היו רבנים, אך גם חילוניים מובהקים. במובנים רבים היה שייך לחברה החרדית, אך גם חברותו במועצת העיתונות הייתה טבעית לו ולסובבים אותו. העברית הצחה שלו, אשר דומה כי חולפת מן העולם, הייתה מיטב הישראליות. נקיי הדעת בתל-אביב איבדו יחיד סגולה.

הכותב הוא יו"ר הוועדה הציבורית בנושא שירותי הדת היהודיים