החכמה לדעת מתי להתערב, פרשת צו תשפ"ב

לא פעם ולא פעמיים קורה שרואה אדם מישהו המתנהג בצורה לא ראויה וחוכך בליבו האם עליו להתערב או לפחות להעיר לו שלא זו הדרך וכו'. ולא מדובר, כמובן, בהצלת חיים, שאז ההתערבות חובה היא, אלא בהתנהגות שאין בה משום פיקוח נפש אלא פגיעה בכבוד וכדומה. אך גם במקרים אלה מהססים להיכנס לעימות, ובמיוחד עם מי שנראה כבעל זרוע, ומפנים עורף ונמלטים. אך האם זוהי ההנהגה הראויה? ולא עוד אלא שלפעמים התערבות כזאת עלולה להביא לידי הכלמתו וביושו של אותו "פושע" ומעשיו מתגלים ברבים. והאם זה מותר?

והנה בפרשתנו נאמר: "וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל אהרן ואל בניו לאמר: זאת תורת החטאת, במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה', קדש קדשים הוא" (ויקרא ו' י"ז-י"ח). ובירושלמי יבמות ח' ג', למד מן הפסוקים הללו ר' לוי בשם ר' שמעון בן לקיש כדלהלן: "במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה'"- שלא לפרסם את החטאים וגו'. וכתב על כך בעל קרבן העדה שם: לכך לא קבע לחטאת מקום בפני עצמו לשחיטתה, שלא יבינו הרואים שהוא חטאת, ומתבייש, וגו'. ובדומה לכך בסוטה ל"ב ע"ב: מפני מה תיקנו תפילה [המדובר בתפילת שמונה עשרה] בלחש? כדי לא לבייש את עובר עבירה. שהרי זה לא חילק הכתוב בין חטאת לעולה. ולא? דהא איכא דמים, ודם חטאת למעלה [ על המזבח] ודם עולה למטה? התם כהן הוא דידע [כלומר, רק הוא. ואחרים לא יראו זה]. והא איכא חטאת נקבה ועולה זכר? מכסים באליה [ הנקבות] של נקבה [המכוסה תחת] בזנב, [ ולא ניכר. רש"י]. וכן הוא במדרש הגדול לויקרא כאן: שאין מפרסמין את החטאים, כדי לקרב אותם בתשובה וגו'. ויש להעיר כי אין עוד קרבן שנאמר עליו שהוא במקום קרבן אחר מלבד קרבן האשם, שהוא כמו חטאת.

ומוסיף בעל מדרש תדשא: "[הכהן המחטא אותה יאכלנה], במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד" (שם פסוק י"ט)- למה גזר לכהנים שלא לאכול חטאת הדיוט חוץ למקדש, אלא בחצר אהל מועד? שלא ילמד אדם אחר שחטא ההדיוט ההוא ויתבייש.

הוי אומר, אף שרואה אדם חוטא, לא מפרסמים את מעשיו, ונזהרים ביותר שלא לביישו. ואף זאת למדנו ממסכת אבות, דשם קוראים אנו (ה' ה'): עומדים [ בבית המקדש] צפופים ומשתחוין רווחים, וכו'. וכתב רש"י שם: כשהיו משתחווים כלפי השכינה לבקש ולשאוף כל אחד לפי דרכו, היה רווח בין אדם לאדם ד' אמות, שלא ישמע אחד תפילת חבריו, וגו'. וכן כתב רש"י ליומא כ"א ע"א ד"ה משתחוים רווחים: שלא ישמע איש ווידויו של חברו שלא ייכלם, וגו'. וכן בתוספות גיטין ל"ה ע"ב, ד"ה וליחוש וכו'; כהלין פלוגתא דתני, יום הכיפורים צריך לפרט את מעשיו, דברי ר' יהודה בן בבא, ור' עקיבא אומר: אין צריך… וכו'. וביתר הרחבה אצל מושב זקנים שם, בשם רב האי גאון: דלהכי היה ריוח בין אדם לחברו ד' אמות, כדי שלא ישמע כל אחד וידוי של חברו ויתבזה עליו, שהתורה הקפידה לכסות על החטא, וכו'. והשוה ויקרא ד' כ"ד: "וסמך ידו על ראש השעיר ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה', חטאת הוא", והמקום הוא בצפון, שנאמר בעולה (שם א' י"א),"ושחט אותו [העולה] על ירך המזבח צפונה לפני ה'..".

נמצאנו למדים מן הפסוקים הללו ומן הדרך אשר נתבהרו על ידי חז"ל, כי יש להיזהר מלגרום לפרסומם של חטאיו של אדם. ולכאורה, אם כן, טוב יותר והתעלמת! ואולם אין הדבר פשוט כל כך כפי שמתבהר ממה דאיתא בספר חסידים סוס"י כ'. וזה לשונו: ושבח גדול לשב שיתוודה ברבים ויודע חטא, ומגלה חטאו שבינו לבין חברו לאחרים, ואומר: חטאתי לפלוני כך, וכך עשיתי לו, והנני היום שב ומתנחם, וכל המתגאה ואינו מודיע, אלא מכסה פשעיו, אין תשובתו גמורה, שנאמר, "מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירחם" (משלי כ"ח י"ג). הרי שכפי שאותו עובר עבירה חייב להודיע על פשעיו, כך מותר לאדם להעיר לו, בכדי שישוב בתשובה, אף שיש בהערתו זו משום ביוש והכלמה.

אך בעל ספר חסידים ממשיך שם: במה דברים אמורים? בעבירות שבין אדם לחברו. אבל בעבירות שבין אדם לקונו אין צריך לפרסם. ועזות פנים היא אם גילה לאדם (השווה ברכות ל"ד ע"ב). אלא שב לפני הבורא ב"ה ומפרש כל חטאות לפניו, ומתוודה עליהן לפני רבים, סתם, חטאת, [כלומר מבלי לפרט את אופיו של החטא] (ועיין סוטה ז' ע"ב: חציף עליו מאין דמפרט חטאיה. והשוה זהר תצוה קפ"ו ע"א.) וטובה היא שלא נתגלה עונו, שנאמר, "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהילים ל"ב א') [וראה יומא פ"ו ע"ב. וע"ע תהילים שם נ"א ה'-ו', "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, לך לבדך חטאתי…"].

לא זו בלבד אלא שבעבירות שבין אדם לבוראו כתב השערי תשובה לאורח חיים סי' תר"ז משו"ת פנים מאירות: שאף אי בעיי לכסוף נפשיה כי היכי דתהוי ליה כפרה [עיין סוטה ל"ב ע"ב] , אינו רשאי לפרט, וכו'. [ועיין רש"י חולין מ"א ע"ב ד"ה לא שנא, דמה שאמר מי שבא לידי עבירה בשוגג אינו מחפה עליו, רוצה לומר, שמודיע שחטא, אבל אינו מפרט וכו'. ועיין זהר אמור ק"א ע"א, וניצוצי אור לר"ר מרגליות שם אות ז'.] אמנם לחבר נאמן שמגלה לו כל סתריו, עיין בצעטיל קטן להרה"ק רבי אלימלך זי"ע אות י"ג, ובאבות דר' נתן ח', "וקנה לך חבר", כיצד? מלמד שיקנה חבר לעצמו שיאכל עמו ויקרא עמו ויישן עמו ויגלה לו כל סתריו, וכו'.

נדרשת אם כן, תבונה וחכמת חיים, לדעת מתי להעיר ולהתערב, ומתי להבליג, ומכל מקום יש להיזהר מלהכלים פני חברו ברבים. והקב"ה יתן בנו אותה תבונה שכל מעשינו יהיו אך ורק לכבודו. אמכי"ר