לברך באהבה ולקבל את הברכה באהבה, פרשת שמיני תשפ"ב

בפרשתנו מופיע פסוק המלמד כי אהרן הכהן בירך את בני ישראל, שנאמר, "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" (ויקרא ט' כ"ב). ואולם לא כתוב מהי הברכה שבה בירך אותם. ועל דא נאמר בירושלמי תענית ד' א': "ויברכם"- ברכה סתומה. אבל לא שמענו אי זו היא, וכו'. ואף הרמב"ן (כאן) כתב:… ברכה זו שבירך אהרן את העם מעצמו סתומה היא, ולא פירש לנו הכתוב מה היא.

אמנם הירושלמי (שם) ממשיך ללמדנו איזו ברכה זו הייתה באומרו: עד שבא הפסוק ופירשה: "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" (במדבר ו' כ"ד-כ"ו, [בפרשת נשא]).

אכן בפרשת נשא שם פסוק כ"ב-כ"ד נאמר, "וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל אהרן ואל בניו לאמר: כה תברכו את בני ישראל אמור להם: יברכך ה' וכו'". הוי אומר, אותה ברכה שאמר אהרן הכהן מעצמו, כלשון הרמב"ן, נצטוו אהרן ובניו לאחר מכן על ידי הקב"ה בידי משה לברך בה את העם. ובתורת כהנים (כאן) נאמר: "וישא אהרן את ידיו"- באותה שעה זכה במתנות כהונה וזכה בנשיאת כפיים ולדורותיו עד שיחיו המתים וכו'. ובקרבן אהרן שם כתב: מפרש שבירכם מחמת שנתחייב לברכם מאחר שקיבל מתנות כהונה. וברכת כהנים הוא חלף מתנות כהונה, וגו'. ואולם קצת קשים הם דבריו, שהרי מתנות כהונה נזכרות הן בפרשת שופטים, ולפי פשוטם של דברים עדיין לא נצטווה על מצוות נשיאת כפיים, אלא שמאהבתו לישראל התנדב לברכם. ובשכר זה קבע לו הקב"ה לזכות במתנות כהונה ולנשיאת כפיים, לו ולתולדותיו, (ראה בספר עזרת כהנים.)

והנה ידועה היא השאלה, למה מברכים הכהנים בברכתם "לברך את עמו ישראל באהבה"? והרי לא מצאנו עוד ברכה עם סיומת כזאת הקובעת צורתה של קיום מצותה. וכתב על כך הבאר היטב בשלחן ערוך אורח חיים קכ"ח י"א (סעיף קטן כ'): באהבה- הטעם שאומרים "באהבה" משום דאיתא בזהר (חלק ג' קמ"ז ע"ב): כל כהן דלא רחים [אוהב] לעמא, או עמא לא רחים ליה לא ישא כפו, (והובא במגן אברהם שם ס"ק י"ח.) ועל פי זה קבע המשנה ברורה (שם ס"ק ל"ז): אבל כהן שהציבור שונאים אותו, או הוא שונא את הציבור, סכנה היא לכהן אם ישא כפיו…, ועל זה תקנו בברכה, "לברך את עמו ישראל באהבה", וגו'. ואף כי מצאנו את המקור לתוספת זו של מילת "באהבה" בדברי הזהר, דומה הוא כי כבר מרומז הדבר בדברי חז"ל, וכלשון בעל עזרת כהנים: אלא מאהבתו לישראל התנדב [אהרן] לברכן, וגו'. והרי זה מתכונותיו של אהרן הכהן, כפי שלמדים אנו במסכת אבות (א' י"ב) משמו של הלל: הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום. אוהב את הבריות ומקרבן לתורה וגו'. כי הרי פשוט הדבר שאי אפשר לברך מישהו בכוונה אמיתית אם לא אוהבים אותו.

וגדולה מזו, חידש לנו בעל ספר חרדים (פרק ד' מצוה כ"ח) בזה הלשון: וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכוונים להם לקבל ברכתם כדבר ה', הם נמי בכלל במצווה ממנין תרי"ג, וגו'.

כוונתו לומר כי כמו שיש מצווה על הכהנים לברך את העם, כך ישנה גם מצווה על העם לקבל את ברכתם של הכהנים. ועל כן, כפי שברכה זו צריכה להינתן באהבה, כך צריכה היא להתקבל באהבה, ועל כן כתב המשנה ברורה (שם): אבל כהן שהציבור שונאים אותו, או שהוא שונא את הציבור, סכנה היא לכהן אם ישא כפיו… וגו'. וכפי שאמרנו לעיל, פשוט הוא כי הברכה ניתנת באהבה אך למי שמקבלה באהבה.

ואולי על פי יסוד זה יובן המנהג הנפוץ בעדות ישראל, שבלילי שבתות מברך האב את בניו בברכת כהנים. וכלשון בעל בשמים ראש (שהובאו אצל סידור אוצר התפילות, חלק א' עמ' 624): וראוי לכל אדם לברך את בניו ובנותיו בשבת,…: ובפרט בלילי שבתות, שהוא סוד שבת מלכתא וכו' ובסוד נפש יתירה שעל המברך ועל המתברך יחולו הברכות. ויזכו בו לשני שולחנות כרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו לאין תכלית… וגו'. ודומה כי הכוונה "בשני שולחנות" היא לשולחנו של המברך ושולחנו של המתברך.

ואף שאין האב כהן, מברך הוא את ילדיו מתוך אהבתו להם, ומברך אותם מעצמו, כפי שעשה אהרון הכהן לראשונה.

וראויה ברכה זו שתינתן בשבת, שהרי השבת ניתנה אף היא באהבה, כפי שמודגש בקידוש היום פעמיים: "ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו", ושוב "ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו". וביאר ר' אברהם לנדא (בפירוש עטרת זקנים על ההגדה של פסח, והובאו דבריו בסידור צלותא דאברהם, בעריכת ר' אברהם ורדיגר, חלק שבת, ירושלים תשנ"א, עמ' של"ו), שבשבת אומרים פעמיים באהבה, הפעם הראשונה: קאי על הנתינה שהיא באהבה… ובאהבה הב' קאי על הקבלה שיש למקבל את השבת באהבה וברצון כפי שנצטווינו במרה, משאין כן קבלת שאר התורה שהייתה על ידי כפיית ההר, כמו שכתבו חז"ל בשבת פ"ח ע"א [שכפה עליהם הר כגיגית… וכו'], וגו". ודומה תוכן דברים אלה לדבר בעל ספר חרדים שהדגיש את הנתינה ההדדית, כי הקבלה באהבה אף היא מעין נתינה.

ובכך שמברכין האבות את ילדיהם בלילי שבתות מקיימין הם את הציווי להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. ומאד נזקק הדור הזה לברכה כזאת, להבנה ולאהבה בין הדורות, ונזכה לכך במהרה בימינו, אמכי"ר.