האפ להפריד או לא? על שאלת ההפרדה בממ"דים

פורסם במצב הרוח, אלול תש"ע.

בציונות הדתית, על גווניה וזרמיה, אין רגע דל בגיזרת הוויכוחים והפולמוסים. עתה על הפרק: התנגדות של הורים, אנשי חינוך וגופים בציונות הדתית להפרדה בי ןבנים לבנות בבתי הספר הממלכתיים דתיים יסודיים. גם הפעם, מי שמרימה את נס המאבק היא תנועת 'נאמני תורה ועבודה', שקיימה לאחרונה ערב עיון בנושא בגבעת שמואל, בהשתתפות אנשי חינוך ורבים מתושבי המקום, תחת הכותרת: 'ההפרדה בבתי הספר הממלכתיים דתיים יסודיים -בדיעבד או מלכתחילה?'

ברקע הכינוס, עומדים מאבקים שמנהלים הורים בכמה ערים מרכזיות להקמת בית ספר דתי מעורב בעירם. מדובר במקומות כמו גבעת שמואל, פתח תקווה, שוהם ועוד. הטענה המרכזית של אותם הורים היא חששם מהקצנה דתית ורצונם בבית ספר שיתאים לאורח חייהם, שלדבריהם "הינו דתי ומסורתי, אך גם פתוח וסובלני".

בתנועת נאמני תורה ועבודה, המלווה כאמור את ההורים, מדגישים כי הסוגיה נשמעת אמנם יחסית פשוטה – האם יש בו בנים ובנות ביחד באותה כיתה בבית הספר."אולם היא טומנת מאחוריה חשיבות גדולה, שכן היא מייצגת שאלה ערכית, ולא הלכתית גרידא, שצריך לדון בה".בתנועה מטעימים כי הכיתות הנפרדות,הן ביטוי מובהק לשינוי המשמעותי שחל בחינוך הממלכתי דתי לאורך השנים. בימי ילדותנו, וילדות הורינו, החינוך היה מעורב ברובו. היום המצב שונה, ואינו מתמצה רק בשאלה, האם השינוי הזה נחוץ ורצוי, "מאחר שההפרדה מהווה סמל מסוים למאבק, אשר אי אפשר להדחיקו ולהתעלם ממנו, על דמותו של הציבור שלנו, של חינוך ילדיו, ושל דרכו", כפי שהדגיש מנחה הערב.
הוא ציין כי "מתנהל היום דיון ציבורי בנוגע לאופיים של בתי הספר הממלכתיים דתיים בהקשר ההפרדה, אבל זהו רק הסמל לשאלה עמוקה יותר, באשר לחינוך שאנו רוצים לתת לילדינו, לערכים, לתורה ולעבודה שאנו רוצים להנחיל להם".באותו כינוס נעדרו תומכי ההפרדה בין בנים לבנות בגיל היסודי. אולם סקר שנערך לאחרונה עבור תנועת אמונה, מגלה כי מגמת ההתחרד"לות בציבור הדתי נמשכת, וקיים רוב המעדיף הפרדה בין בנים לבנות, הן במערכת החינוך והן בתנועות הנוער.
על פי הסקר, שבוצע על ידי מכון הסקרים 'מאגר מוחות', תמכו 65 אחוז מהמשיבים בהפרדה בין המינים – הן במסגרת פעילות תנועות הנוער, המזוהות עם המגזר הדתי לאומי,והן במסגרת פעילויות הפנאי הקהילתיות,לעומת 35 אחוז בלבד שהתנגדו להפרדה כזו.גם בעניין זה קיים הבדל גדול מאד בין המגזר הדתי-לאומי לבין המגזר המוגדר חרד"לי:84% מהחרד"לים בעד הפרדה בין נערים לנערות במסגרות הפעילות של תנועות הנוער לעומת 35% מהדתיים הלאומיים המתנגדים להפרדה כזו.

קבלת שבת בלי 'אמא של שבת'

באי הכינוס, מכל מקום, בטוחים כי קו ישיר מחבר בין התנהלות חרדית לבין תומכי ההפרדה, מקרב המגזר הדתי לאומי.רבקה צ'רקה, מורה ומחנכת, לשעבר מנהלת שני בתי ספר ממלכתיים דתיים(אריאל ורמב"ם) ובמשך 14שנה מפקחת ארצית לחינוך לחיים במשפחה ובחברה בבתי הספר הממלכתיים דתיים, מספרת: "יום אחד, עברתי בשכונה הסמוכה למקום מגורי ליד גן-ילדים חרדי. היה. זה גן של בנים בלבד, בגיל 3-4הם שיחקו בחצר. עמדתי והתבוננתי בהם. חלקם שיחקו בחול. מספר קטן של ילדים הוליכו מכוניות עץ גדולות ורובם הסתובבו בחוסר מעש.ריחמתי עליהם, שאין ילדות בגן שלהם, שישחקו איתם באבא ואימא , שבובות אינן חלק מרפרטואר משחקי הילדים שלהם, שאין ביום שישי 'אמא של שבת' בזמן קבלת שבת…".
היא ביקשה להדגיש כי תהליך דומה, פחות או יותר, מתהווה גם בחינוך הציוני דתי בשנים האחרונות: "יותר ויותר הפרדה, פחות ופחות מפגש בין הבנים והבנות בגיל הילדות והנערות, ויותר בעיות כשהם מגיעים לגיל ה'דייטים' והנישואין".

צ'רקה תהתה בקול מה בדיוק רע בחינוך מעורב בגיל הגן ובית הספר היסודי. "בגיל ההתבגרות, אנו יודעים, כשההורמונים עובדים שעות נוספות, נעדיף להפריד בין הבנים לבנות, כדי שראשם וליבם יהיה נתון ללימודים ודעתם לא תוסח. אבל בגן? בכיתה ג'? האם גם עליהם נאמר אין אפוטרופוס לעריות? ההיפך הוא הנכון. אם בגילים אלה יגדלו הבנים והבנות יחדיו, כדרך הטבע, ישחקו יחדיו, יכינו שיעורים ביחד- הם יתרמו אלה מאלו: הבנים ילמדו רוך ועדינות, מתן חשיבות לאסתטיקה, ילמדו להבין את הראש של הבנות, ואילו הבנות תתקלנה בשובבות, במענה מפולפל… ואז -לא ייפגשו 'מאדים' ו'נוגה' רק בגיל עשרים,כאשר הם משתדכים ואינם יודעים זה על זו דבר".
"כל זה אינו סותר", הדגישה עוד צרקה, "חינוך לצניעות". לדבריה, "חינוך זה מתחיל בביתם של הילדים וממשיך בגן, בבית הספר ובתנועת הנוער. חינוך לצניעות אינו מתבטא רק באורך השרוול או בגודל הכיפה. חינוך לצניעות הוא הרבה יותר פנימי ועמוק מזה. הוא חינוך להתנהגות צנועה, לדרך ארץ, לכבוד לאחר. די להתבונן בשנים האחרונות, בזמן חתונה, בחברות הכלה הרוקדות באזור הסגור המתוחם להן, ולראות עד כמה חסר צניעות הוא הריקוד הזה. איזו השתוללות! נשים מבוגרות מורחקות מן המעגל ונאלצות ליצור מעגל משלהן. זו צניעות??? רוב רובה של החברה הציונית-דתית חי בחברה מעורבת – בבית, בעבודה,באוניברסיטה, בצריכת תרבות של הצגות ומופעים. אלה החיים. זו הצורה שרובנו חיים בה. אך כשמדובר בחינוך הילדים, זה משתבש, בבחינת – מה שלי כמבוגר מותר, לך הילד אסור. זה מסר כפול שיוצר דיסוננס אצל הילד. כשהילדים תופסים את הדואליות הזו, את המסרים הכפולים, באה המרידה וגובר הקושי בגיל ההתבגרות".
ההפרדה טובה לבנות,לא לבנים

בין משתתפי הדיון היה המארח ד"ר אביעזר וייס, ראש מכללת גבעת ושינגטון ובעבר מנהל התיכון הדתי צייטלין בתל-אביב במשך 15 שנה ומרצה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בראילן. ד"ר וייס נמנה עם האסכולה הדוגלת בצורך החינוכי-חברתי בחברה מעורבת.
"טענתי, ואני מוסיף לטעון, שלגדרי צניעות ניתן לחנך גם בחברה מעורבת, ואולי אף טוב יותר", הדגיש וייס.הוא הביא ממצאי מחקרים בנושא, שקבעו בין השאר כי "באופן כולל מוכח שלגבי הישגים לימודיים, בנות יוצאות בדרך כלל נשכרות מהפרדה, ובנים לא. בארץ מחקרים כאלה יכלו להיעשות רק במגזר הדתי, ואכן רואים ששיעור הבנות הניגשות לבגרות בחמש יחידות במגזר הדתי גדול מבחילוני. באום-אל-פאחם למשל, צומצמו את נשירת הבנות בתיכון מ 32%- ל 8%- בתוך חמש שנים על ידי פתיחת בית ספר נפרד לבנות.מחקרים בחו"ל מראים שלגבי בנות, לימודים בכיתות נפרדות עוזרים לפיתוח הביטחון העצמי, האמונה ביכולות, שקדנות בלימודים ללא חשש מהמחיר החברתי שלה, ולבחירה בתחומי עניין גבריים כמו מקצועות מדעיים ומתמטיקה".
עם זאת, הטעים ד"ר וייס: "ככל הנראה,הכישלונות הרבים יותר של בנות במבחני מתמטיקה במסגרת הפסיכומטרי כן קשורים ללמידה הנפרדת, שכן החשיבה המתמטית מפותחת יותר אצל בנים והם מציעים יותר פתרונות יצירתיים. בנות שלא למדו עם בנים ולא פגשו דרכי פתרון יצירתיים מתקשות להתמודד עם דרישות המבחן הפסיכומטרי".
באשר לבנים, הדגיש, כי "המחקרים מראים שכיתות נפרדות לבנים הן לעתים קרובות אלימות יותר, ושהכישורים הלשוניים של בנים בכיתות נפרדות דלים יותר. לבנים שאינם לומדים עם בנות אין סיכוי לשמוע שפה עשירה והדבר משפיע על היכולת הלשונית ועל היכולת התקשורתית. לכן, מחקרים בחו"ל מראים שהורים לבנים בגיל צעיר מעדיפים לימודים משותפים כדי לחזק את הכישורים החברתיים והלשוניים של הילד".
עם זאת ציין ד"ר אביעזר וייס כי אותם מחקרים בחו"ל מדברים על ההישגים הלימודיים ולא על המחיר החברתי. "הניסויים שם נעשים בתוך חברה שחיה בהוויה של מתירנות שאילו הייתה מתקיימת בבתי הספר הדתיים שלנו הייתה מכונה פרוצה. לכן שאלת המחיר החברתי פחות מטרידה את החוקרים שם. אין להם חשש 'למתוח המושכהו קצת לקחת חזרה'. אנחנו, שמאמינים שחברה מעורבת יכולה להיות צנועה, צריכים לחשוב על מחירים נוספים של ההפרדה".
אגב האלימות הגואה בבתי הספר סבור ד"ר וייס כי להפרדה יש חלק משמעותי בהתגברות האלימות הבית-ספרית. "אלימות שכיחה יותר בכיתות נפרדות ועוד יותר בבתי ספר נפרדים. ברור שיש הבדלים בין אזור לאזור, בין כיתה לכיתה ואפילו בין שיעור לשיעור. בצייטלין, מאז היווסדו היו הכיתות נפרדות (להוציא מגמות מסוימות בחטיבת ביניים), אבל החצר והפעילות החברתית משותפות. הסיבות שנתנו לכך המייסדים היו חינוכיות ולא דתיות. עם כינונה של חטיבת ביניים שריכזה בוגרי כיתות ו' מכל העיר נראה בעליל שבנים שבאו מבתי ספרי סודיים נפרדים היו אלימים יותר. האלימות הלכה ונתמעטה עם השנים, כיוון שהמפגשים עם בנות בפעילות החברתית ובחצר נעשות תכופים יותר".
מסקנתו היא כי "רוב הציבור הדתי-מודרני מעדיף היום חינוך מסתגר מפני שהוא פוחד להתמודד. הוא רוצה חינוך פרוסי. מי שפוחד ממרדנות, מהפרת סדר, מפגיעה בצניעות, פוחד גם מיצירתיות. חינוך נפרד הוא חלק מתהליך הסתגרות וצייתנות שתחילתה ידועה וסופה שיטת החינוך של האדמו"ר מסלונים,שקובע למי להצביע, מה לעשות, איפה לגור ומה לאכול.
"להפריד בגיל תיכון- לא בגיל צעיר"
ד"ר רות רוזן צבי, פסיכולוגית קלינית מומחית לאבחון וטיפול בילדים, נוערו משפחה, דיברה במפגש על ההיבטים הפסיכולוגים של סוגית החינוך המעורב מול הנפרד. ד"ר רוזן צבי, מרצה במכללת לווינסקי ומרצה מן החוץ באוניברסיטת בר אילן, ציינה כי בעוד הספרות המקצועית תומכת מאוד בהפרדה בגילאי התיכון, אין הדבר נכון לגבי גיל הילדות. "החברה הדתית לאומית, היא חברה שמראשית יסודה ש לתנועה המזרחי בתחילת המאה ה 20- חרתה על דגלה לשלב בין מעורבות בחיי המעשה ובין חיים תורניים. הילד חי בחברה בה קיימת לגיטימציה לפעילות מעורבת באירועים משפחתיים וחברתיים ובתנועות הנוער ובשאר חיי היום יום", הדגישה ד"ר רוזן צבי.
ד"ר רוזן צבי גם טענה כי החינוך הנפרד מוביל, שנים מאוחר יותר, לקושי רב יותר, במציאת בן/בת זוג. "אני רואה בקליניקה קושי ביצירת הזוגיות אצל צעירים, בני20-30 , שגדלו משחר ילדותם בחברה נפרדת. אנו מוצאים שבחברות שמרניות ישנן חברויות אמיצות וקרובות בין בני אותו המין, גם הגברים וגם הנשים, אבל הקשר הזוגי מאופיין בריחוק מסוים ובקושי להגעה לאינטימיות נפשית. גם אצל זוגות שהתפתחה בניהם תחושות של כבוד,חיבה, אהבה. הדבר מוסבר על ידם בעובדה שכל השנים גדלו בחברה הנפרדת, ועתה קשה לגשר על פני הפער הזה.
התופעה הזאת מוכרת מאוד אצל בני ובנות ישיבות ואולפנות. גם בתהליך חיפוש בן/בת זוג ישנו קושי במידה שהילדים מופרדים בגיל מוקדם, מאחר שתהליך ההיכרות מצריך קודם כל תהליך של חיברות – וכשבן המין השני נתפס ככל כך רחוק, שונה ובלתי רגיל,המשימה הופכת להיות קשה יותר".
"לא שאלה הלכתית, שאלה חינוכית"
הרב רונן נויבירט, רב קהילת אוהל ארי ברעננה, הדגיש בדבריו בפני באי הכנס על הסכנה הקיימת, לדעתו, בכריכת החינוך הממלכתי הדתי המעורב עם פשרנות דתית."הסוגיה של ממלכתי דתי מעורב אינה הלכתית כי אם חינוכית-מתודית. מבחינה הלכתית אין כל בעיה להתיר חינוך מעורב.צריך חינוך תורני חזק המאפשר בית ספר מעורב ברמה הראויה. העירוב המבוקר יש לו מטרה של הכנה לחיים בחברה מעורבת בהגדרה, אך זה חייב להתבצע על אדני הקדושה והצניעות", הדגיש הרב נויבירט.