אמונה בצבא-הקדמות
הקדמות
א
בני, נועם כהן, זכרו לברכה, שעל שמו קרויה התוכנית "אפשר לעשות זאת" – תוכנית הכנה לקראת השירות בצה"ל – נפל בקרב עם מחבלים, אנשי חמאס, בעת שירותו בשב"כ. הדבר היה ברמאללה ב–ב' באדר תשנ"ד – 13.2.1994.
נועם נפל לאחר שלוש שנות שירות בשב"כ. לשירות זה קדמו חמש שנות שירות בסיירת מטכ"ל כמש"ק וקצין. שמונה שנות שירותו הצבאי והביטחוני – מגיל 18 ועד גיל 27 – התאפיינו בעשייה צבאית וביטחונית תוך הקפדה על קיום מצוות.
הרעיון להכין את התוכנית, שחוברת זו היא חלק ממנה, עלה חודשים מעטים לאחר נפילתו של נועם ז"ל בהתכנסות של בני המשפחה וחבריו הקרובים. המתכנסים מצאו, שראוי ומתאים להנציחו על–ידי מפעל שעניינו שילוב עשייה ביטחונית עם אורח חיים של קיום מצוות, מפעל שמטרתו להשפיע על עיצוב דמותם ועל אורח חייהם של צעירים דתיים במהלך שירותם הצבאי.
בשל מורכבותה נמשכה הכנת התוכנית, על שלביה השונים, שנים אחדות והיא הסתיימה בשנת תשנ"ט – 1999.
שני השלבים הראשונים הוקדשו לבדיקת הנעשה בתחום זה בבתי–הספר העל–יסודיים ובישיבות התיכוניות.
בשלב הראשון נערכו עשרים ראיונות מפורטים עם חיילים וקצינים בוגרי החינוך הדתי. בראיונות נבדקה הכנתם לשירות הצבאי והדרך בה התמודדו עם שירות זה בשלושה תחומים:
1. קיום מצוות.
2. אמונה דתית.
3. מפגש עם חיילים וחיילות שאינם דתיים.
את הראיונות ערכה, הקליטה וסיכמה, בחוברת "שיחות עם חיילים דתיים בצה"ל על אמונה דתית וקיום מצווה", גב' שרה ורשבסקי, בוגרת החינוך הדתי, ששירתה בצה"ל כקצינה.
הראיונות נוהלו על–פי שאלון שהכינו גב' חסידה ויניצקי, מפקחת במינהל חינוך ונוער של משרד החינוך התרבות והספורט, ובתי מנוחה כהן–אמיר (אחותו של נועם ז"ל), מרצה בבית–ספר לחינוך של אוניברסיטת בר–אילן.
המרואינים נבחרו על–פי מדגם שהכינו השתיים, כדלהלן:
1. סוג היישוב: עירוניים, בני עיירות פיתוח, בני קיבוצים, בני מושבים.
2. סוג בית–הספר: תיכוניים, ישיבות תיכוניות.
3. סוג השירות הצבאי: קרבי, לא קרבי, תלמידים בכיתות י"ב לפני השירות.
4. מסלולי השירות: רגיל (3 שנים), הסדר, בוגרי מכינה ישיבתית קדם–צבאית, קצינים (4 שנות שירות).
5. עשרה מהמרואינים היו לאחר השירות, שבעה היו בעיצומו של השירות ושניים לפניו (תלמידים בכיתה י"ב).
חלקים מתוך הראיונות משולבים בחוברת "יחד – מפגש עם נוער לא דתי", שהיא חלק מהתוכנית "אפשר לעשות זאת".
תודה לגב' שרה ורשבסקי על הכנת השאלון ועל חלקה בצוות ההיגוי, שקבע את מרכיבי התוכנית.
תודה לגב' חסידה ויניצקי על ההזדהות, המסירות והאחריות.
בשלב השני נאסף מידע על ההכנה הנעשית בבתי–הספר העל–יסודיים ובישיבות התיכוניות.
הרב יהושע נוימן, מפקח ארצי במינהל החינוך הדתי במשרד החינוך התרבות והספורט, שלח חוזר אל ההנהלות של מוסדות החינוך וביקש פרטים על ההכנה לשירות בצה"ל הנעשית במוסדות החינוך שבהנהלתן: סוג הפעילות, תכניה, המורים הלוקחים בה חלק ועוד כיוצא באלו. המידע שנאסף נלקח בחשבון בעת תכנון הפרויקט על מרכיביו השונים.
תודה לכל המסייעים בהכנת תוכנית זו, כל אחד בדרכו שלו:
ד"ר יעקב הדני, מנהל המכללה האקדמית הדתית למורים ע"ש רא"מ ליפשיץ.
ד"ר דב גולדברגר, מנכ"ל החברה למתנ"סים.
ד"ר רון בולוטין, מנהל המחלקה לספורט ואורח חיים בריא בחברה למתנ"סים.
שי בן יוסף, מרכז תחום "יחד" בחברה למתנ"סים.
הרב יוחנן פריד, מנהל האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך.
הרב יהושע נוימן, מפקח ארצי במינהל החינוך הדתי במשרד החינוך.
גב' חסידה ויניצקי, מפקחת במינהל חינוך ונוער במשרד החינוך.
איתן אלירם, יו"ר העמותה "דרכי נועם כהן".
הצוות של מרכז יעקב הרצוג שהפיק את החוברות: טובה אילן (מנהלת), יוסקה אחיטוב, יוסף וולך, גילי זיוון, חגית ברטוב, אבינעם רוזנק, עודד גולדברג, שרה כרסנטי ודורה קאבלה.
אריאלה שקדי – עריכה לשונית, שושנה שחר – סדר מחשב, ורד ביתן – גרפיקה, שמעון בטאט (דפוס חמד) – הדפסה.
הרב איתמר חייקין, ירון תאנה, סימא גרינבוים ונחם אילן – כתיבה.
חיים הויזמן – התסריטאי והבמאי של הסרט "אפשר לעשות זאת", שהפיק גם את הסרט "נועם".
תודה גם לכל מי שהתראיין בשני הסרטים.
אחרונים חביבים, בתי מנוחה כהן–אמיר ובני משה כהן, שליוו את עבודות ההכנה בכל שלביהן במשך למעלה משלוש שנים.
ד"ר יחזקאל כהן
(אבא של נועם ז"ל)
ב
השירות הצבאי מזמן לצעיר הישראלי הדתי שעה קריטית לבירור זהותו האישית. אופיו של המפגש האנושי שמזמן השירות הצבאי שונה ממה שהיה הצעיר רגיל בו עד כה וקשייו של השירות דורשים את כל כוחות הגוף והנפש. כל אלו מזמנים עבור הצעיר מבחן אמיתי לכל מה שחונך עליו ומוקד לבדיקת עצמו ולבדיקת הערכים אליהם חונך.
מאידך – כל מי שעסק ועוסק בחינוך מכיר בכך, שכל מעשה החינוך אינו אלא הכנתו של הצעיר לרגע שיעשה את המעשה הנכון, כששוב אין הוא לידינו, תחת פיקוחנו והשפעתנו הישירה: שיאהב את ה', שיקיים מצוות, שיתן את כל כולו לשירות עמו, קהילתו ומשפחתו, שימשיך להגות בתורה, שישכיל, שיחכים ושיעשה חסד וצדקה כדין ולפנים משורת הדין.
כל מעשה החינוך מכוון למטרה זו, והמחנך, ההורה, המורה, הר"מ או המדריך בשעה שהוא מלמד בכיתה ובבית–המדרש, בשעה שהוא נושא ונותן עם תלמידיו או בשעה שהוא מטייל עימם ואף בשעה שהוא עם עצמו, או אפילו בשעה שהוא קונה סחורה בשוק – הוא מודע לכך, שהוא אספקלריא לתלמידיו וממנו יטלו או את תורתו ידחו.
ועם כל זאת עומד המחנך נפעם ומשתאה, כל פעם מחדש, עד כמה החמיץ, עד כמה החסיר, עד כמה לא הגיע, ובעיקר – עד כמה נדמה לו, שתלמידיו אינם מסיקים מן ההלכה שלימד אל המעשה הסבוך, שהם עומדים בפניו.
נכון הדבר בחינוך בכללו, ובחינוך הדתי בפרט ונכון הדבר גם בהכנת ילדינו לשירות הצבאי. הרבה נאמר ונכתב בסוגיה זו – ובכל זאת לא נתמצה. תלמידינו חוזרים ומטיחים בפנינו: "לא הכינו אותנו ל…" והצהרה זו היא לרבים מן המחנכים כמדקרות חרב בלבם: "והרי מה עשינו, אם לא זה – אם לא הכנתם להיות בני אדם, מחויבים בשירות, שירות מתמיד, והיותם עובדי ה' כל הימים?"
אלא שזו דרכו של עולם, ואנחנו מצווים לקבל באהבה את העובדה, שההכרה בערכים שהופנמו על ידם תבוא עם הזמן, וכעת – טרם גיוסם לצבא – יש להעלות מחדש שאלות ונושאים רלוונטיים בצורה ממוקדת.
המוטו של תוכנית זו הוא: "אפשר לעשות זאת". חייו ודמותו של נועם כהן ז"ל, שנהרג בעת שהיה בפעילות מבצעית של השב"כ ברמאללה, הם עדות לכך, שאכן ניתן לשלב שירות ביחידות המובחרות והקשות ביותר עם קיום מצוות ואף להיות מוקד לגאווה על כך בין החברים ביחידה. הסיפור האישי של נועם הוא עדות לכך, שאין זה אידיאל אוטופי. התוכנית מוקדשת לזכרו.
מהמחקר המדגמי שערכנו עלו הקשיים העיקריים המציקים לחייל הדתי בתחומי הווייתו הדתית. את אלו אפשר לשייך לשלושה תחומים:
א. אמונות ודעות.
ב. הלכה וקיום מצוות.
ג. המפגש עם הווי חיים של צעירים שבאים מעולמות תרבות אחרים.
לכל אחד מן הנושאים הקדשנו חוברת המיועדת למורה ובה רציונל דידקטי והצעות לנושאים ולפעילות.
בנוסף כוללת הערכה שני סרטים. האחד – "נועם" – העוסק כולו בנועם כהן ז"ל שהופק על–ידי הטלוויזיה הישראלית עם נפילתו. הבמאי: דוד פישר, המפיק: חיים הויזמן. הסרט השני – "אפשר לעשות זאת" – הופק במיוחד עבור תוכנית זו. תודה מיוחדת למר חיים הויזמן, איש הטלוויזיה הישראלית, שהכין את הסרט בהתנדבות ואכן עשה עבודה משובחת וראויה.
הערכה כוללת גם חוברת לתלמיד ובה לקט מדברי חבריו לשירות של נועם ז"ל, בסיירת ובשב"כ, הנוגעים לדרכו של נועם בשמירת אורח החיים הדתי. דברים שנאמרו לפי תומם על–ידי אנשים צעירים, דתיים ושאינם דתיים, הקרובים לגילם של התלמידים, כוחם יפה לעתים יותר מכל דרשה, יפה וטובה ככל שתהיה, מפי מחנכם.
ככל הידוע לנו, זאת תוכנית ראשונה העוסקת בהכנה לשמירת אורח חיים דתי בזמן השירות הצבאי.
האמצעים והתכנים
בפתח כל חוברת יפורט הרציונל שעמד בפנינו הן בבחירת התכנים והן בברירת האמצעים הדידקטיים שבחרנו בהם. עם זאת אנחנו מבקשים להדגיש, שאין הערכה כולה והחוברות בפרט מהוות יחידה נוקשה וכוללת.
בהכנת הערכה היינו מודעים לקושי בהכנת תוכנית אחת לכלל בתי–הספר בחינוך הדתי. נתנו דעתנו להבדלים באופי התלמידים וברמתם כמו גם להבדלים בהשקפות עולם ובאידיאולוגיות של המורים, וברור, כי חלק מהמחנכים יעדיפו להשתמש רק בחלקים מהערכה.
בכל זאת קיווינו, שהחומרים והרעיונות המרוכזים בערכה זו ישמשו כמאגר, כמודל לחיקוי או כמאיץ (טריגר) עבור המורה, אשר ישתמש בערכה בדרך כלשהי ובלבד שנתרום במשהו להכנת התלמידים להתמודדות עם הקשיים שיזמן להם השירות הצבאי.
השתדלנו להציע הפעלות השייכות לתחום החינוך הלא פורמלי, על מנת להבדיל את התוכנית מכלל הפעילות הלימודית בבית–הספר, ובכך תהיה בעלת משמעות לתלמידים ותמצא מקום בלבותיהם.
החוברות אינן באות לפסוק הלכה או לדון במצבים ברורים וחד–משמעיים. החומר מטפל בעקרונות ובשיקולים הרלוונטיים למציאות עמומה ומורכבת, התלויה בהכרעה של החייל או המפקד בזמן ובמקום מוגדרים ולוחצים, בצד ההילכתי, החברתי וההשקפתי.
הסרטים שבערכה יכולים לשמש פתיחה וגם סיום וסיכום לתוכנית ההכנה. הסרט "נועם" מלמד על יכולתו של נועם ז"ל לעסוק במשך תשע שנים בעשייה צבאית וביטחונית, לשמור על קשר הדוק וחם עם המשפחה ולהקפיד על אורח חיים דתי.
הסרט "אפשר לעשות זאת" מומלץ במיוחד לפתיחת התוכנית. בסרט מתראיינים חיילים וקצינים דתיים המספרים על היחסים עם חבריהם–שותפיהם החילונים.
בסרט מתראיינים גם ראשי ישיבות: הרב חיים דרוקמן, ראש ישיבת "אור עציון", הרב יהודה גלעד, ראש ישיבת השילוב בקיבוץ מעלה גלבוע, הרב חיים סבתו, ר"מ בישיבת ההסדר "ברכת משה" במעלה אדומים והרב אבי רונצקי, ראש המכינה הישיבתית הקדם–צבאית ביתיר, מחבר הספר "כחיצים ביד גיבור". יש מקום לחזור ולראות את הסרט אף בסוף התוכנית ובכך לסגור מעגל.
לסיום: בהיותנו מאמינים, שמלחמות ישראל בדורנו "מלחמות מצוה" הן ובהיותנו מאמינים בשל כך, שחובה מקודשת היא מצוות הלחימה ועל כל יחיד למסור את נפשו על כך, ללא כל אפשרות של התחמקות מאי קיומה על–ידי "שב ואל תעשה" (הרב שלמה גורן זצ"ל, מחניים, קכא, תשכ"ט) מוטל עלינו כמחנכים, שתלמידינו יכירו בכך ויפנימו את ההיבט האמוני וההלכתי של המצווה. יחד עם זה יש להעביר לתלמידינו את התובנה "כי חיזוק האמונה בעם היהודי בתקופתנו מותנה בחיזוק תחושת השותפות, האחווה והרעות, נוסח 'כל ישראל ערבים זה לזה'" (צבי קורצוויל, בתוך: דרכים לאמונה ביהדות, הוצאת האגף לתרבות תורנית, משרד החינוך והתרבות, ירושלים תשמ"ו, עמ' 244).
טובה אילן
מנהלת "מרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות"
מי שאין נפשו משוטטת במרחבים
מי שאינו דורש את אור האמת והטוב
בכל לבבו,
אינו סובל הריסות רוחניות,
אבל
אין לו גם בנינים עצמיים,
הוא חוסה בצילם של הבנינים הטבעיים,
כמו השפנים שהסלעים הם מחסה להם.
אבל האדם,
מי שנשמת אדם בקרבו,
נשמתו לא תוכל לחסות
כי אם בבנינים
שהוא בונה
בעמלו ברוחני…
[הראי"ה קוק, אורות הקודש ח"ב, עמ' שיד]
