הקרן החדשה לישראל – לעצור את הרע, לקחת את הטוב / פרופ' ג'ראלד מ. שטיינברג

 

 

 

מאמרים אלו מובאים כאן ביחס לביקורת הנמתחת על התנועה על קבלת כספים מהקרן. הדברים הרלוונטים לכך מסומנים בגופן בולט.

הכותב הוא פרופ' למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן, ונשיא מכון המחקר NGO Monitor. 

___________________________________________________________________________

 

האם ניתן לשקם את הערכים הציוניים-ליברלים היהודיים של הקרן החדשה לישראל?

ג'ראלד מ. שטיינברג

פורסם במקור ראשון ב 10.1.2014

הקרן החדשה לישראל היא  הארגון הגדול והחזק ביותר המשפיע על הפוליטיקה הישראלית, אך אינו כפוך לתהליכים הדמוקרטיים שלה, עם תקציב של 33 מיליון דולרים בשנת 2012. תקציב זה משפיע על מגוון רחב של תחומים וסכסוכים, החל מנושאים חברתיים וכלה בוויכוחים מורכבים הקשורים למלחמה ושלום. עובדים מטעמם של העמותות  הנתמכות על-ידי הקרן פעילים בכנסת, משפיעים על התקשורת, מארגנים עצרות והפגנות, ומגישים עתירות לבתי המשפט. מחוץ לישראל, חלק מהארגונים מקדמים קמפיינים נגד מדיניות הממשלה ונגד צה"ל בפרלמנטים זרים, אוניברסיטאות ומוסדות שונים.

לאלו הצופים בהתרחשויות והנמצאים מחוץ למעגל הפנימי של הקרן החדשה, נראה כי הארגון יוצא משליטה, ומאבד את המצפן המוסרי שלו. בעוד הקרן מדברת גבוהה על דמוקרטיה, חופש ביטוי ופלורליזם, פעולותיה אינן עולות בקנה אחד עם ערכים אלה.

מערכת קבלת ההחלטות של הארגון, במיוחד לגבי חלוקת מענקים לעשרות ארגונים פוליטיים, היא סודית ביותר. עקב ההשפעה המשמעותית של החלטות הקרן על הציבור הישראלי , נדרשת ממנה שקיפות מעל ומעבר ללשון החוק. הקרן מפרסמת את הדוחות הכספיים שלה רק כשמונה עשר חודשים מתום תקופת הפעילות. רק לאחר תקופה זו, הפרטים והטעויות (וישנן רבות, אפילו ביחס לקווים המנחים של הקרן), מובאים לידיעת הציבור.

כתוצאה מכך, קבוצה קטנה של אנשי הקרן הקציבו סכומים גדולים בשנים האחרונות לכמה מהארגונים האנטי-ישראליים הקיצוניים ביותר, ביניהם כאלה המובילים את קמפיין החרם נגד ישראל. פעילות זו הייתה אחד הגורמים לדחיית התוכנית להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, וכיום מזינה את החיכוך ההולך וגובר סביב המסתננים האפריקאים. כאשר נחשף המידע לגבי המימון שהקרן מספקת לארגונים העוסקים בנושאים אלו, הנזק החיצוני והפנימי לחברה הישראלית כבר נעשה.

נוכח המצב הזה, השאלה אינה האם אנשי הקרן הם ציוניים "אוהבי ישראל" כפי שהם טוענים, או האם מטרתם להחליש את ישראל. השאלות החשובות כלפי ארגון בעל תקציב עצום ומעורבות עמוקה בפוליטיקה וחברה, צריכות להתמקד בערכים, שקיפות ואחריותיות.

עובדי הקרן החדשה והארגונים המוענקים אינם עוזרים לעצמם בכך שהם שומרים על סודיות או בכך שהם תוקפים את אלו החולקים עליהם. כך למשל, ההדרה של חברת הכנסת לשעבר ד"ר עינת וילף מכנס "השמאל הישראלי" בדצמבר האחרון בשל היותה חברה בוועד המייעץ הבינלאומי של מכון המחקר NGO Monitor, היא דוגמה למקרתיזם, ולא לערכים ליברליים. הקמפיינים של ארגוני הקרן להשתקת אנשים בעלי דעות שונות משלהם גם הם אינם משקפים פלורליזם, סובלנות או חופש ביטוי – הערכים המרכזיים בהם הקרן מתהדרת.

למרות זאת, הכפשת ראש הארגון (כפי שאירע עם נעמי חזן) אינה אתית ואינה מועילה, וכך גם הכפשת ארגונים דתיים ליברליים כ"עלי תאנה" שנתמכים על-ידי הקרן. המימון שמועבר לעמותות אלה, דוגמת "נאמני תורה ועבודה", הינו שולי. למעשה, במסגרת האג'נדה של הקרן החדשה הטוענת לקידום התחדשות ציונית, חינוך יהודי וחיזוקה של החברה –  אלה הארגונים הראויים ביותר למימון.

בתנאים האלה, התשובה הטוב ביותר הוא יצירת דיאלוג עם הקרן בכל הרמות – לבקר כשצריך וגם להביע הערכה כשצריך, באמצעות התקשורת, בשיחות ובאירועים של הקרן, ובאמצעות שיחות בונות אך נוקבות עם התורמים. חלק מבכירי הקרן אכן קשובים – הנשיא הנוכחי בריאן לורי ופעילים אחרים, המשקפים את הכוונה להתרחק מהשוליים ולנוע לכיוון ציוני, יהודי ודמוקרטי. אך נראה כי הם חלשים מכדי לעצור את הקיצוניים המכתיבים את סדר היום הפוליטי ולאן המימון מועבר.

לכן, מעצבי דעת קהל ופעילים פוליטיים, שהתנהלותה האנטי דמוקרטית של הקרן אינה מקובלת עליהם, צריכים להחליט כיצד להגיב. בנוסף, ייתכן כי חלק מהמוענקים הראויים מבחינה מוסרית וכמה מהאנשים במעגל הפנימי של הקרן יוכלו לשכנע את המנהיגים והתומכים שלה, במיוחד מחוץ לישראל, בדבר הנחיצות שהקרן תפעל בהתאם לאותם ערכים ציוניים ודמוקרטים שהיא טוענת שהיא מייצגת.

 

___________________________________________________________________________

הקרן החדשה לישראל – לעצור את הרע, לקחת את הטוב

פורסם באתר כיפה/ פרופ' ג'ראלד (גרשון) שטיינברג. 6/1/12, טבת תשע"ב

הדיון הציבורי סביב השפעת הקרן החדשה לישראל על החברה והפוליטיקה הוא דיון חשוב, אך כל ניסיון לצבוע את סוגיה מורכבת זו בצבעים פשטניים של שחור ולבן הוא הרסני ומחמיץ את המטרה העיקרית. הקרן החדשה לישראל מחלקת מעל 75 מליון שקל בשנה למאות ארגונים ישראליים מקשת רחבה של נושאים – עמותות המסייעות לאנשים לילדים בסיכון, קורבנות טרור, ואף לאלו המתמודדות עם סוגיות של דת ומדינה. לכן, אין לראות את כל העמותות המקבלות כספים מהקרן כמקשה אחת – יש לנתח כל פעילות בנפרד.

בניגוד לאלו, חלק מהארגונים הממומנים על ידי הקרן, כמו שוברים שתיקה, יש דין, עדאלה, בצלם ומוסאווה, סיפקו את רוב הטענות הכוזבות בדבר "פשעי מלחמה" למחברי דו"ח גולדסטון בעקבות מבצע "עופרת יצוקה". דוגמה זו, יחד עם המעורבות של ארגונים לא-ממשלתיים במתקפה הפוליטית על ישראל שתפסה תאוצה לאחר ועידת דרבן (2001), הביאו אותי לחקור את השפעת הקרן החדשה ולשים דגש על תמיכתה באלו הפועלים נגד ישראל.

הקרן העניקה מימון גם ל"קואליציית נשים לשלום" וגופים אחרים המקדמים חרם על ישראל, באופן שלא עולה בקנה אחד עם המטרות הציוניות של רוב תורמיה. המימון לקואליציה אכן הופסק לאחרונה, אולם המימון לגופים בעייתיים אחרים נמשך. אך עם זאת, כאשר הקרן מממנת גופים העוסקים בחיזוק הציונות והחברה הישראלית, כמו "נאמני תורה ועבודה", זוהי התפתחות חיובית ורצויה. ארגונים שפעילותם מהווה תרומה חשובה וחיובית לחברה הישראלית לא יהפכו לאנטי-ציונים רק כי המימון מגיע ממקור מסוים.

הטיעון המרכזי המועלה על ידי המתנגדים לקבלת כספים מהקרן החדשה הוא החשש כי הקרן משתמשת בארגוניה הציוניים כעלה תאנה לגיוס כספים. טיעון זה איננו מבוסס ומנסה לרכב על גל הקיטוב בחברה הישראלית, מכיוון שמגוון רחב של ארגונים בעלי פעילות חיובית מקבלים כספים מהקרן, והפסקת מימון זה פירושו נזק להיקף פעילותם. לכן, לא רק שאינני מתנגד לקבלת כספים מהקרן החדשה לארגונים בעלי מטרות חיוביות – אני מעודד זאת, בעיקר על מנת למקד את פעילותה של הקרן בארגונים אלו, על חשבון הארגונים שמטרתם היא יצירת דה-לגיטימציה לישראל.

הבעיה המרכזית בהתנהלותה של הקרן היא הסודיות הרבה שבה היא מנהלת את ענייניה, ובכך מעוררת חשדות רבים בציבור. ישיבות ההנהלה שלה סגורות לחלוטין בפני הקהל והתקשורת ומיליוני ישראלים המושפעים מפעילותה של הקרן מודרים מתהליך קבלת ההחלטות. בשנת 2010, סמנכ"לית הקרן, גברת חדווה רדונוביץ, אמרה לפקידי ממשל אמריקאי כי היא מאמינה ש"בתוך מאה שנה ישראל תהיה בעלת רוב ערבי, אך היעלמותה של המדינה היהודית לא תהיה טרגדיה". בתגובה לפרסום, טענה הקרן החדשה כי דברים אלה משקפים את דעותיה האישיות של הדוברת ולא את עמדתה הפוליטית של הקרן. אם כך, מדוע הועסקה גב' רדונוביץ בתפקיד כה בכיר בקרן? ומי אישר את מינויה?
בניגוד לתהליכים ממשלתיים, בקרן החדשה לא קיימים איזונים ובלמים. קבוצה קטנה של בכירים ללא חובת דיווח מקבלים החלטות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, ללא כל הערכות חיצוניות, ולא פעם שוגים באופן המשליך על חייהם של ישראלים רבים.

עלינו לדרוש מהקרן החדשה לפעול ביתר שקיפות, לדווח כראוי על היקף פעילותה ועל האופן שבו היא מקצה את כספיה, כפי שכל גוף ציבורי ודמוקרטי מחויב לעשות. בעבר חטאה הקרן בדיווחים חלקיים, או מאוחרים מאוד על הכספים שחילקה – כמו במקרה של "קואליציית נשים לשלום". יתרה מכך, עלינו לעודד את תרומותיה החיוביות, למטרות ראויות במסגרת ציונית ברורה.