הפתרון לסטטוס קוו – הרשויות המקומיות
מלחמת התחבורה הציבורית בשבת שהציתה שרת התחבורה היא הזדמנות להחזיר את האחריות לטיפול בנושא השבת במרחב הציבורי אל הרשויות המקומיות, שבידן הכוח והרצון למצוא פשרות ראויות. דעה
שרת התחבורה מרב מיכאלי הציתה לאחרונה שיח ציבורי חדש־ישן, כשקראה לבחון את ההיתכנות להפעלת הרכבת הקלה, שצפויה להתחיל לפעול מנובמבר הקרוב, גם בשבת, ועוררה מחדש את הקרב על השבת. התגובות הצפויות לא איחרו לבוא, ומכל עבר נשמעו הקריאות על הפגיעה בסטטוס קוו והחרבת הזהות היהודית במדינה.
אם נעזוב לרגע את שאלת ההיתכנות של מהלך כזה, וגם אם נניח שמדובר רק בספין פוליטי או כזה שנועד להקדים פרסום דו"חות משמעותיים בנושא זה, צריך להבין על מה בדיוק הוויכוח, למה הוא כל כך מורכב ואיך אפשר לצאת ממנו.
הדיון הציבורי על השבת הוא אולי הנפיץ והרגיש ביותר בין הדיונים הקשורים בהסדרת היחסים בין דתיים לחילונים במדינה. הוא גם הדיון המעניין ביותר מבחינת הפער בין הסטטוס קוו העקרוני השולט ובין מה שקורה בפועל, ובעיקר במתח שבין הפוליטיקה הארצית למנהיגות המקומית.
כשמדברים על מסחר בשבת, חוקי העזר העירוניים הם שמסדירים את סמכויות האכיפה בעניין פתיחת עסקים וסגירתם. כדי לאכוף את חוק שעות עבודה ומנוחה צריכה הרשות העירונית לתקן חוק עזר עירוני, מה שמקנה לה את ההובלה של הנושא בתחומה.
המסחר בשבת כבר פתוח, ורשויות רבות יתקשו לאכוף את האיסור על פתיחת עסקים בשבת גם אם ירצו. כיום אחוז לא מבוטל של עובדים מועסק בשבת, וישנם עובדים רבים שאין להם יום מנוחה שבועי יחד עם המשפחה.
זה מחיר חברתי כבד. השבת חשובה לא רק כערך יהודי. השבת מביאה גם ערך חברתי רחב, שהולך ונפגע בשנים האחרונות. המחיר הזה, חשוב להגיד, הוא בעיקר תוצאה של מאבקים פוליטיים והתעלמות מכל ניסיון להגיע לפשרה.
לפני עשרים שנה גובשה אמנת גביזון-מדן שביקשה להשיג הסכמות לחיים משותפים בין אזרחי המדינה בדרך של עיצוב היחסים בין הדת למדינה בישראל. בדיון על השבת נוסחה הצעה הכורכת הפעלת תחבורה ציבורית מוגבלת בשבת יחד עם פתיחה מבוקרת של מוסדות תרבות, ובצידה צמצום משמעותי של המסחר.
ברמה הארצית האמנה לא אומצה. למעשה, כל אמירה ציבורית על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת רק מרחיקה את ההצעה בכך שהיא מאיינת צד אחד של המשוואה. אבל, וזה החלק החשוב, ברמה המקומית עדיין לא מאוחר.
בעוד ברמה הארצית המאבק רק גדל, אנו רואים יותר ויותר ראשי ערים שמבינים את הצורך למצוא הסכמות ולתת פתרונות לחיים משותפים בתחום אחריותם, ואנו רואים תפיסות של ערים מעורבות שהולכות לכיוון הזה בדיוק.
השבת היא רק דוגמה סמלית במובן הזה. אם רוצים לצמצם את המחלוקות סביב דת ומדינה, להגיע לפתרונות שישמרו על זהותה היהודית של המדינה ועל חשיבותה של היהדות בשיח הציבורי, יש להחזיר את השיח לזירה המקומית.
שנת 2023 עומדת להיות דרמטית ברמה החברתית. לא רק בחירות כלליות צפויות להתקיים, אלא גם בחירות לרשויות המקומיות.
עשרים שנה לאחר שחוברה אמנת גביזון-מדן, הגיע הזמן להחזיר את יחסי הדת והמדינה למקומם הנכון – לקהילה. כדרך אפשרית לצמצום המחלוקת, הגיע הזמן להחזיר את הטיפול בשירותי הדת ובהסדרת היחסים לזירה המקומית ולחזק את הרשות בסמכויות אלה.
לקריאת הכתבה כפי שהתפרסמה בתאריך כ"ו באלול תשפ"ב 22.09.22 לחצו inn.co.il
