ומשימוש באלימות כאמצעי לגיטימי הלך ונשחק, ורעיונותיהם של מאיר כהנא, הרב גינזבורג וברוך גולדשטיין התקדמו משולי המגזר יותר ויותר לכיוון המרכז שלו. אם ב 2019 שיתוף הפעולה של מפלגת הציונות הדתית עם עוצמה יהודית שווק לציבור כבלוק טכני בלבד, וכ"צפרדע" שאולי צריך "לבלוע" על מנת לשמר את כוחו הפוליטי של המגזר ברוח הטיעון "מי ידאג למקוואות, מי ידאג לישיבות ההסדר" הישן והטוב, הרי שהאיחוד המלא בין שתי המפלגות בסבב הבחירות האחרון בנובמבר 2022 כבר התקבל בשקט ואפילו באהדה בקרב חלקים גדולים בציונות הדתית. מכאן, בדיוק כפי שג'ונתן היידט מתאר בספרו, נסללה הדרך להצדקות הרציונליות, שאכן לא איחרו לבוא – "איתמר השתנה", פלפולים הלכתיים בנושא פגיעה ונקמה בגויים נהיו חלק משיח הלכתי לגיטימי, בכירי רבני המגזר קוראים בפומבי להקל בעונשו של רוצח ילדים מורשע, ובערוץ 14 כבר נשמעה קריאה לשחרר את יגאל עמיר. המהפך האינטואיטיבי הושלם.
אבל לנו בנאמני תורה ועבודה-קולך קשה להשלים עם המהפך הזה. אנחנו מאמינות ומאמינים שיש לפעול כדי לשקם את האינטואיציה הבריאה של הציונות הדתית המתונה והממלכתית. זאת שנרתעת ומזדעזעת מפגיעה בחפים מפשע, מתפיסות של עליונות יהודית ומנירמול של שימוש באלימות. זאת שעומדת על "חביב אדם שנברא בצלם", מתעקשת ש"דרכיה דרכי נועם" ורואה בתלמידי חכמים כבעלי האחריות להרבות שלום בעולם. אחרי שנשקם את רפלקס הדחייה הקולקטיבי שלנו, נוכל להתפנות להצדקות הרציונליות, האקדמאיות וההלכתיות שיתנו דלק ראוי להמשך המאבק
גיליון זה של "דעות" מבקש לפעול את הפעולה הכפולה הזאת. להחזיר לנו את הרתיעה המוסרית הבריאה והטבעית שלנו מהכהניזם, ולצייד אותנו בנימוקים רציונליים וערכיים כדי להילחם בה.
