מזה שנים רבות מצויים בתי הדין הרבניים במרכז השיח הציבורי על דת ומדינה בישראל. סוגיות נורמטיביות הנוגעות לבתי הדין כדוגמת חופש הנישואין והגירושין, מעמד האישה וסרבנות גט מציפות באופן החד ביותר את המתח בין דת ומדינה בישראל ומעלות אל פני השטח דיונים ערכיים כבדי משקל שיש להם השלכות לא מבוטלות על חייהם של מרבית אזרחי המדינה. במאמר זה אני מבקש לסטות מדרך זו ולבחון את בתי הדין הרבניים מנקודת המבט של המינהל הציבורי. הדבר לא נעשה מתוך אי-הכרה בחשיבותן של הסוגיות הנורמטיביות העומדות בבסיס הדיון הציבורי על בתי הדין הרבניים, אלא מתוך ההבנה שבלי קשר לשאלה מה צריך להיות היקף סמכויותיהם של בתי הדין הללו, ראוי כי הם יתנהלו כיאות. כפי שאבקש להראות, אף שבתי הדין עברו שיפור ניכר בשני העשורים האחרונים בכל הנוגע להיבט השירותי, ההתנהלות שלהם כערכאה שיפוטית רחוקה מלהלום את אופייה של ערכאה שיפוטית במדינה דמוקרטית מתוקנת.
שירות דת: יעילות ואפקטיביות
ראוי להקדים מעט רקע משפטי. בשיטת המשפט הישראלית לכל עדה דתית המוכרת על ידי המדינה יש סמכות שפיטה בעניינים של מעמד אישי, דוגמת נישואין וגירושין, ירושה ואימוץ. בתי הדין הרבניים הם הערכאה השיפוטית הדתית עבור היהודים, שהם רוב תושבי המדינה. בישראל פועלים כיום 12 בתי דין רבניים אזוריים, והערעורים על פסקי דין שנפסקו בהם מוגשים לבית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים. הרבנים הראשיים לישראל מכהנים, לסירוגין, בתפקיד נשיא בית הדין הרבני הגדול.
בחינת התנהלותם של בתי הדין הרבניים בהיבט השירותי מלמדת על התקדמות ניכרת בשנים האחרונות, וניתן לתת לכך דוגמאות מתחומים שונים:
בחינת התנהלותם של בתי הדין הרבניים בהיבט השירותי מלמדת על התקדמות ניכרת בשנים האחרונות
איחורים והיעדרויות: במשך שנים עלו תלונות רבות על שדיינים אינם מתייצבים לדיונים שנקבעו בשעה הייעודה, ושהאיחורים פוגעים בעבודתם התקינה של בתי הדין הרבניים ומקשים על קיומם של דיונים, שכן, על פי ההלכה ועל פי נוהלי בתי הדין, במרבית המקרים אין לקיים דיון בהרכב חסר. בהנהלת בתי הדין סברו שהתופעה נגרמת בשל כך שדיינים רבים מתגוררים רחוק מאוד מבית הדין שבו הם מכהנים, ולכן בסוף שנות ה-70 הוחלט לחייב את הדיינים להתחייב להתגורר במקום כהונתם. למרות זאת, דוחות של מבקר המדינה ושל נציבות תלונות הציבור על שופטים מהשנים 2004 ו-2005 מצאו כי דיינים רבים ממשיכים להיעדר מבית הדין ושיעור גבוה של הדיינים לא מתגוררים במקום כהונתם, אך "מערכת בתי הדין והנשיאים העומדים בראשה לדורותיהם לא הביאו לאכיפת ההתחייבויות". משוב עצמאי שערכה בשנת 2005 עמותת "מבוי סתום" על התנהלותם ותפקודם של דייני בית הדין בקרב עורכי דין וטוענים רבניים הציב את תופעת האיחורים וההיעדרויות בפסגת הליקויים בבתי הדין: 40% מהמעריכים ציינו שישנם איחורים רבים והיעדרויות תכופות של דיינים והביעו את דעתם שהתופעה מובילה לקבלת החלטות בהרכבים חסרים ולפגיעה בתוקף ההחלטות.
שינוי בנושא הסתמן החל מאמצע העשור הראשון של שנות ה-2000. בשנת 2004 לאחר שהנהלת בתי הדין הרבניים עברה למשרד המשפטים, ביקש שר המשפטים טומי לפיד מנציבות תלונות הציבור על שופטים לערוך בירור על 16 דיינים המאחרים להגיע לבית הדין או מקדימים לצאת ממנו דרך קבע ועל 32 דיינים שאינם מתגוררים בסמוך למושב בית הדין שהם מכהנים בו. הנציבות ערכה בדיקה שיטתית והצביעה על הליקויים הרבים בתחומים אלו והמליצה לשר המשפטים לנקוט צעדים קשים כנגד הדיינים הנזכרים. ככל הנראה הבדיקה השיטתית של הנציבות והחשש מפני צעדים משמעתיים של שר המשפטים סייעה למיגור התופעות השליליות. מנהל בתי הדין הרבניים הרב אלי בן דהן ונשיא בית הדין דאז, הרב שלמה עמאר, החלו לפעול בנושא ונערכו שימועים לדיינים המאחרים. בהתאם לכך בסוף שנת 2008 החליט שר המשפטים דניאל פרידמן לבטל את הדרישה שדיין יהיה מחויב לגור במקום כהונתו, ובתנאי שתיעשה בקרה מסודרת על שעות הנוכחות של הדיינים באמצעות החתמת כרטיס נוכחות. למעשה, ב-15 השנים האחרונות לא הושמעה עוד ביקורת ציבורית בנושא, ונציבות תלונות הציבור על שופטים לא טיפלה בתלונות בעניינים אלו.
מהירות הטיפול בתיקים: שיפור באיכות השירות ניתן למצוא גם ביחס למהירות הטיפול בתיקים. אף שברור שטיפול מהיר מדי בהליכים משפטיים עלול להביא לפגיעה בעומק הדיון, בהצגת הטענות ובאיכות ההחלטות המתקבלות, אין ספק שגם ערכאה שיפוטית נדרשת לעמוד בסטנדרטים מקצועיים של יעילות ומהירות ואינה יכולה לפטור את עצמה מנורמות בסיסיות של יעילות, שכן גם הימשכות הליכים שלא לצורך גורמת פגיעה חמורה בציבור המתדיינים. ניתוח נתונים שערכתי לתיקי הגירושין (גט) המתנהלים בבתי הדין החל משנת 2010 מלמד על שיפור ניכר במהירות הטיפול לתיקים. לשם דוגמה, מבין תיקי גירושין בהסכמה (ללא סכסוך), שנפתחו ב-2010 רק 22% נסגרו בתוך חודש, ואילו בשנת 2019 שיעור זה עמד על 43%. בדומה לכך ב-2010 רק 35% מתיקי תביעות הגירושין (גירושים בסכסוך) שנפתחו נסגרו בתוך חצי שנה, ואילו ב-2019 שיעורם עלה ל-49%. שיפור זה התרחש אף שבשנים אלו לא חל שינוי במצבת הדיינים. עם זאת, השוואה בין מהירות הטיפול בתיקים הכרוכים בגירושין בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט לענייני משפחה מלמדת כי הטיפול בבתי הדין הרבניים ממושך יותר.
דוחות הנציבות מלמדים על מספר לא מבוטל של מקרים שבהם דיינים מכהנים ראו לנכון להתערב בהליכים משפטיים שנגעו אליהם או למקורביהם
שיתוף פעולה עם גורמי הרווחה: ביטוי מעניין לשינויים לטובה בבתי הדין ניתן לראות גם ביישום החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה-2014. החוק קבע כי להליכי תביעות גירושין ולהליכי תביעה בנושאים הכרוכים בגירושין יש להקדים ניסיון ליישוב הסכסוך, שייעשה על ידי יחידות הסיוע של משרד הרווחה. מטרת החוק הייתה לצמצם את המאבקים בתחום הגירושין על ידי מפגש מקדים עם עובדים סוציאליים טרם פתיחת תביעת הגירושין כדי לסייע בהגעה להסכמות ופשרות בין בני הזוג. בשנת 2019 פורסם מחקר הערכה על יישום החוק שעשו במשותף משרד הרווחה ומכון ברוקדייל, המבוסס על סדרת ראיונות עם גורמי המקצוע מתחום המשפט והטיפול העוסקים בנושא, ובפרט עם הממונות המחוזיות על יחידות הסיוע מטעם משרד הרווחה. על פי המחקר, בתיקים שהגיעו לבתי הדין הרבניים הייתה הצלחה גדולה יותר בהגעה לפשרות ולהסכמים בין בני הזוג. החוקרות ציינו כי "המרואיינים השונים, אנשי המקצועי מתחומי המשפט והטיפול, כמו גם קובעי המדיניות, היו תמימי דעים בנוגע לכך שיישום החוק הוא טוב יותר בבתי הדין הרבניים, לעומת יישומו בבתי המשפט לענייני משפחה". ממונה מחוזית על יחידות הסיוע מטעם משרד הרווחה ציינה בפליאה כי "בתי הדין הרבניים, יש איתם הרבה הפתעות לטובה" ואף קישרה בבירור בין ממצא זה ובין רצונם של בתי הדין הרבניים לקדם תפיסה אדיבה ושירותית.
ערכאה שיפוטית: ניתוח סטטיסטי של התלונות
בהתבוננות מנקודת המבט של שירותי דת נראה אפוא כי בתי הדין הרבניים מתנהלים באופן סביר ביותר, ואף למעלה מזה. לעומת זאת התנהלות בתי הדין הרבניים כערכאה שיפוטית לוקח בחסר, כפי שניתן ללמוד מדוחות נציבות תלונות הציבור על שופטים, יחידה בתוך משרד המשפטים שהוקמה ב-2002. כל אדם הרואה עצמו נפגע מהתנהגותו של נושא משרה שיפוטית במסגרת מילוי משפטו, לרבות בדרך ניהול המשפט, רשאי להתלונן לנציבות. החוק חל על כלל הערכאות השיפוטיות האזרחיות במדינה ובכללן בתי הדין הרבניים. בכל שנה מתקבלות בנציבות כ-1,000 תלונות על התנהלות של נושאי משרה שיפוטית, ובממוצע מתקבלות בשנה 67 תלונות על דיינים בבתי הדין הרבניים. התרשים הבא מציג השוואה של שיעור התלונות המוצדקות בין הערכאות השיפוטיות המרכזיות במדינה.
תרשים 1. שיעור התלונות המוצדקות מתוך כלל התלונות שנערך בהן בירור, בחלוקה לפי ערכאה שיפוטית, 2019-2008 (%)
מקור: עיבודי המחבר לנתוני הדוחות השנתיים של נציבות תלונות הציבור על שופטים
מהתרשים עולה מגמה ברורה לפיה כמעט שליש מהתלונות על דיינים בבתי הדין שנערך בהן בירור התבררו כמוצדקות, שיעור גבוה בהרבה מאשר בשאר הערכאות השיפוטיות. מעניין במיוחד לבחון את הנושאים שבהם נמצאו תלונות מוצדקות. הנציבות מסווגת את התלונות לארבעה סוגים. שניים עוסקים בדרך ניהול המשפט: הראשון – התמשכות ההליך ועיכוב במתן פסקי דין או החלטות; השני – ליקויים בניהול המשפט, כדוגמת ליקויים באופן רישום פרוטוקול הדיון והתחלת הדיון באיחור. שתי הקטגוריות הנוספות נוגעות להיבטים מהותיים יותר בעבודת הערכאה השיפוטית. הקטגוריה השלישית עוסקת בתלונות על התנהגות שופט ובתוך כך: התנהגות לא ראויה באולם הדיונים או מחץ לכס השיפוט, התבטאות פוגענית ולא ראויה, גילוי חוסר רגישות והיעדר תבונה שיפוטית. הקטגוריה הרביעית היא החמורה יותר והיא עוסקת בפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. תחת מטרייה רחבה זו נכללים סוגים שונים של ליקויים. העיקריים שבהם הם ניגוד עניינים, מראית עין של משוא פנים, פגיעה בזכות הטיעון, פגיעה בזכות הייצוג ופגיעה בשוויון בין הצדדים. התרשים הבא מציג את התפלגות התלונות המוצדקות לפי קטגוריה בבתי הדין הרבניים בהשוואה לשאר הערכאות השיפוטיות.
תרשים 2. התלונות המוצדקות בשנים 2019-2006, בחלוקה לפי סוג תלונה וערכאה שיפוטית (%)
מקור: עיבודי המחבר לנתוני הדוחות השנתיים של נציבות תלונות הציבור על שופטים
התרשים מלמד שבבתי הדין הרבניים יש שיעור גבוה יחסית של תלונות המתבררות כמוצדקות בתחומים החמורים יותר. הדבר בולט במיוחד בתלונות על פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, שהוא, כאמור, התחום שבו התלונות הן החמורות ביותר. 30% מן התלונות המוצדקות על בתי הדין הרבניים הן בתחום זה, לעומת 10% ביתר הערכאות השיפוטיות. בהתחשב בכך ששיעור התלונות המתבררות כמוצדקות גבוה בהרבה בבתי הדין הרבניים, ההבדלים עצומים אפילו יותר. וכך, אף שמתוך כלל התלונות שהתבררו כמוצדקות במרוצת השנים בכלל הערכאות השיפוטיות, רק 14% היו תלונות על בתי הדין הרבניים, מתוך כלל התלונות על פגיעה בצדק הטבעי שהתבררו כמוצדקות, 32% היו תלונות על בתי הדין הרבניים.
כמעט שליש מהתלונות על דיינים בבתי הדין שנערך בהן בירור התבררו כמוצדקות, שיעור גבוה בהרבה מאשר בשאר הערכאות השיפוטיות
הנורמות השיפוטיות בבתי הדין
ניתוח מעמיק של התלונות על דיינים שהתבררו כמוצדקות, ביחד עם פרסומים נוספים, מאפשר ללמוד על מאפייני הנורמות השיפוטיות הלקויות בבתי הדין. להלן אבקש להצביע על מספר תופעות כלליות כאלה, תוך הצגת דוגמאות בולטות לכל אחת מהן:
מעורבות של גורמים חיצוניים בהחלטות של בתי הדין: תופעה חריגה וייחודית לבתי הדין היא מקרים שבהם גורמים חיצוניים – פוליטיקאים, מאעכרים, עסקנים ורבנים – מבקשים להשפיע במישרין על החלטותיהם של דיינים בתיקים הנידונים לפניהם. בעשור האחרון נחשפו מספר פרשות מסוג זה, ולהלן אתייחס לחלקן.
בשנת 2013 המליצה המשטרה לפרקליטות להגיש כתב אישום נגד דיין בבית הדין הגדול מכיוון שמצאה שהדיין קיבל החלטות על שחרורו של סרבן גט ממאסר לאחר שעל פי החשד, "הוא גיבש את עמדותיו והחלטותיו בתיק לאחר שנחשף ללחצים חיצוניים ובפעולותיו בתיק הושפע מלחצים אלה, וטיפל בתיק תוך הפרת תקנות בתי הדין". במקרה אחר, מאוקטובר 2015, כתבו דיינים בפסק דין העוסק בסרבן גט בן למשפחה עשירה, כי ראש ההרכב קיבל לדבריו פניה מ"אישיות נכבדה" אשר "נועדה להבהיר כי המבקש זכאי ל'יחס מיוחד' נוכח היותו 'גביר גדול'". מכתבה בתקשורת עלה כי הבכירים שניסו להשפיע על ראש ההרכב הם דמויות מוכרות וידועות במגזר החרדי, וביניהם גם רבנים וגורמים המעורבים בפוליטיקה המגזרית והארצית. מעורבות פוליטית התגלתה גם סביב מאבקים על תיקי הקדשות "עץ חיים" שהסעירו את בתי הדין בשנים האחרונות. בשנת 2019 כתב היועץ המשפטי (והמנכ"ל דאז) של הנהלת בתי הדין הרבניים, שמעון יעקובי, מכתב למשנים ליועץ המשפטי לממשלה ובו הוא סיפר כיצד פנה אליו עורך דין בכיר שייצג את אחד הצדדים בתיקים אלו, וקבל באוזניו על כך שהדיין העומד בראש ההרכב "משתולל", וכן ש"הדבר אינו מתקבל על הדעת". בנוסף, יעקובי טען ששבוע לאחר מכן "הגיע "איש פוליטי בכיר" אל ביתו של הדיין בשליחות עורך הדין ואמר לו שעורך הדין "לא שבע רצון מפעילותו" בתיקים המדוברים.
תופעה ייחודית נוספת המאפיינת את בתי הדין היא מעורבות פוליטית-מפלגתית ענפה של דיינים בכירים
בדו"ח נציבות תלונות הציבור על שופטים לשנת 2014 מתואר מקרה של אישה בסכסוך גירושין שגילתה שעסקנים מדברים עם הדיינים מחוץ לאולם בית הדין, ובכלל זה בביתם של הדיינים ובבתי הכנסת שבהם הם מתפללים, ומשפיעים על החלטות בית הדין בעניינהּ. ב-2018 תואר מקרה של רב עיר שהוא גם חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, ששלח מכתב לדייני בית הדין הרבני הגדול וניסה להתערב בהחלטות בית הדין במאבק גירושין לטובת אישה מסוימת, בשל היכרותו עם משפחתה. תחקיר של כאן 11 משנת 2019 הצביע על מקרה אחר בעל מאפיינים דומים. בתחקיר הוצג מכתב ששלח הרב יעקב צ'יקוטאי, רב העיר מודיעין, לנשיא בית הדין הגדול הרב דוד לאו. במכתב ניסה הרב צ'יקוטאי להשפיע על הרב לאו לפסוק לטובת אישה. דבר המכתב נודע לצד השני בתיק, והלה קבל לפני הרב צ'יקוטאי על התערבותו הפסולה. בתגובה הסביר הרב – שלא ידע שהוא מוקלט – כי מדובר בתופעה רווחת: "אתם לא התיק היחיד שפניתי לרב הראשי וביקשתי שיחה ולסגור עניין… הוא עשה כמה עשרות תיקים כאלה במשך שש שנים שפניתי אליו, הוא סגר תיקים".
מעורבות של דיינים מתוך ניגוד עניינים: לצד מעורבות של גורמים חיצוניים בהחלטות של בתי הדין, דוחות הנציבות מלמדים על מספר לא מבוטל של מקרים שבהם דיינים מכהנים ראו לנכון להתערב בהליכים משפטיים שנגעו אליהם או למקורביהם ונידונו אצל עמיתיהם. במקרים פחות חמורים הצביעה הנציבות על מעורבות של דיינים בסכסוכי גירושין של קרובי משפחתה תוך קיום פגישות פרטיות עם הצדדים בתיק. הנציבות ציינה כי "מראית פני הצדק עלולים להפגע מקיום פגישות 'פרטיות' אשר כאלה". בכמה מקרים חמורים עלתה מעורבות זאת עד לכדי חשדות חמורים לפלילים, ואציג להלן שני מקרים מסוג זה.
מקרה חמור במיוחד, שהופיע לראשונה בדוח הנציבות לשנת ,2008 וסופו שהתגלגל לחקירות פליליות, הוא של זוג בעלי צרכים מיוחדים שאבי הבעל רצה לפרק את הנישואים ביניהם. לשם כך הוא הפעיל את קרוב משפחתו ששימש דיין בבית הדין האזורי בתל אביב. בני הזוג הובאו לבית הדין בתואנה שהם נדרשים לחתום על טפסים כדי לקבל דיור ציבורי. הדיין הפעיל שלושה מעמיתיו הדיינים כדי שהגט יינתן באותו היום, תוך חריגה מנהלים רבים. קרוב משפחה של אבי הבעל ושל הדיין (גיסו) הציג את עצמו לדיינים באופן שקרי כדוד האישה, ובני הזוג התגרשו בלי שהיו מודעים לכך. אבי הבעל וגיסו של הדיין הורשעו בהסדר טיעון בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ושימוש במסמך מזויף. הדיין – שלדברי הנציבות "משך בחוטים ופעל לעריכת הגט תוך הסתרת קרבתו המשפחתית לבעל" – לא הורשע בפלילים משום שחומר החקירה לא סיפק בסיס לחשד שהוא ידע על מעשה הרמייה שעשו גיסו ומחותנו. הוא הועמד אמנם לדין משמעתי פנימי, אך שר המשפטים דאז יעקב נאמן סירב להדיחו, על אף עתירה לבג"ץ שדרשה זאת.
במקרה אחר של סכסוך גירושין משנת 2011 הגישה אחותה של האישה תלונה במשטרה נגד הבעל (גיסה) בגין עבירות מין שביצע בה במשך ארבע שנים בהיותה קטינה. הנציבות מצאה כי הדיין שעמד בראש ההרכב שדן בתיק ביקש לשוחח עם אבי האישה ודרש שבתו תבטל את התלונה במשטרה. על פי עדות אבי האישה שפורסמה בתקשורת, הדיין נזף בו וצעק עליו שיבטל את התלונה וציין את המעצר ואת העלויות שהתלונה השיתה על הגבר. תחקיר שערך בנושא העיתונאי קלמן ליבסקינד העלה כי פעילותו של הדיין קשורה לקרבתו המשפחתית של הגבר בסכסוך הגירושין לדיין בבית הדין האזורי בתל אביב. נמצא כי הדיין ניסח הצעת פשרה בסכסוך מטעם הגבר, קרוב משפחתו, ושלח אותה לאישה על נייר הנושא לוגו שלו כדיין. הוא הזכיר במכתב עמדה שביטא ראש ההרכב אך ורק בפני משפחת האישה, ומכאן עלה החשש ששני הדיינים מתואמים ביניהם. חומרת הדברים הביאה לפתיחתה של חקירת משטרה בנושא ולגילוי של מקרים בעלי מאפיינים דומים שבהם היו מעורבים. בעקבות התפתחות זו ביקשה שרת המשפטים ציפי לבני להדיח את השניים, והדבר הוביל להתפטרותו של האחד וליציאה לחופשה של השני עד לפרישתו לגמלאות.
מזג שיפוטי: דוחות הנציבות מציגים מקרים רבים שבהם דיינים התבטאו באולם הדיונים או בהחלטה כלפי המתדיינים או באי כוחם באופן שאינו ראוי, ועוד מקרים רבים של התנהלות לא-מכבדת, חסרת איפוק וריסון, מצד הדיינים. בין האמירות המעליבות שעליהם הצביעו הדוחות: "תשתקי", "יש לך בעיית עיניים. אתה צריך לפנות לרופא עיניים", "אם היו בבית הדין מדרגות, הייתי זורק אותך החוצה מכל המדרגות". במקרים אחרים נכתבו דברים משפילים בהחלטות כתובות: על עורך דין אחד נכתב כי "הוא מרגיז בכוונה את בית הדין בכך ששואל שאלות מטופשות", ועל עורך דין אחר נכתב כי הוא מתנהג כ"אחרון הפרחחים, בשחצנות, אלימות ובבריונות" ושהוא "מעורר גועל בהתנהגותו" כך שהדיין "רק ממתין לצאתו" מן האולם. במקרה תמוה במיוחד אילץ בית דין את אחד מבעלי הדין לומר על עצמו "אני גולם" רק משום שלטענת בית הדין התפרץ בעל הדין לדברי הצד השני והקשה על הדיון. תופעה נפוצה במיוחד היא האשמה חסרת בסיס של מתדיינים, עורכי דין, עדים ואף גורמים אחרים שהם שקרנים ורמאים, לעיתים אף בהחלטות כתובות באופן שאינו מאפשר להתגונן ולהגיב על האשמות בית הדין.
פגיעה בזכות להשמיע טענות: אחת הזכויות הבסיסיות שעל רשות שיפוטית לכבד היא הזכות של אדם להשמיע את טענותיו בעניין הנוגע לו. בשנים 2007-2005 פרסמה הנציבות שלוש חוות דעת עקרוניות בנושא לדיינים, בשל ריבוי מקרים בהם נמצא כי בבתי הדין הרבניים ניתנו החלטות מבלי לכבד זכות זו. למרות זאת, דוחות הנציבות שנכתבו מאז מצביעים על עשרות מקרים של דיונים או מתן החלטות במעמד צד אחד בלבד, אף בשנים האחרונות. במספר מקרים התקבלו במעמד צד אחד החלטות אקוטיות: כך למשל, הסדר ראייה שאפשר למתלונן לראות את ילדיו הקטנים הופסק באופן חד-צדדי בלי שהוא זומן לדיון בנושא. החלטות במעמד צד אחד ניתנו גם בעניין צווי מניעה לכניסה לבית, צו פינוי מהקדש, ביטול צווי מעצר ובתיקי משמורת ילדים. תופעה תמוהה במיוחד שנמצאה היא של דיינים שהזמינו מתדיינים בסכסוכי גירושין לפגישות מחוץ למסגרת בית הדין, ללא ידיעה ומעורבות של הצד השני בתיק.
מעורבות פוליטית-מפלגתית וציבורית של דיינים: תופעה ייחודית נוספת המאפיינת את בתי הדין היא מעורבות פוליטית-מפלגתית ענפה של דיינים בכירים. כנושאי משרה שיפוטית, כללי האתיקה לדיינים אוסרים עליהם מעורבות בפעילות פוליטית ומפלגתית וכן להביע דעה בפומבי "בעניין שאינו משפטי בעיקרו והשנוי במחלוקת ציבורית". בפועל, ישנה תופעה נרחבת של דיינים שאינם עומדים בכללים אלו, ובראשם הרב יצחק יוסף שמתוקף תפקידו כרב הראשי לישראל כיהן כנשיא בית הדין הגדול וכדיין בו. כמעט בכל מערכות הבחירות שהתקיימו במהלך העשור שבו הוא מכהן, הוא הביע תמיכה פומבית או עקיפה בש"ס, והוא מנהל מערכת קשרים ענפה וגלויה עם ראשי המפלגה. דוגמה אחת מני רבות לכך היא לאחר הבחירות האחרונות, כאשר בטרם שיעורו הפומבי השבועי של הרב "נתפס" אריה דרעי מעדכן אותו במאבק במו"מ הקואליציוני על המשרד לשירותי דת, ומיד לאחר מכן המליץ הרב יוסף בפומבי להעניק את המשרד ל"רבי אריה". זיהוי פוליטי מובהק במיוחד יש גם לכמה מנשיאי בתי הדין האזוריים (הראב"דים). לקראת הבחירות לרשויות המקומיות ב־2013 דווח בתקשורת כי הרב בנימין אטיאס, ראב"ד פתח תקווה, דרש להכניס מקורב שלו לרשימת ש"ס בפתח תקוה, והדבר אכן נעשה; ביולי 2016 דווח בתקשורת כי הרב יהודה דרעי, ראב"ד באר שבע, הבהיר לחברי מועצת העיר באר שבע מטעם ש"ס, כי לא יוכלו להמשיך בתפקידם אם מצעד הגאווה יצעד ברחוב ראשי ולפיכך הוא יורה להם להתפטר.
מעבר לבעיה העקרונית של הנראות הציבורית של נושאי משרה שיפוטית המנהלים קשרים עם גורמים פוליטיים, עולות גם טענות כי אינטרסים פוליטיים-מפלגתיים משפיעים על החלטות הנוגעות לניהול בתי הדין. מהקלטות שפורסמו ב"ישראל היום" ב-2017 עולה כי דיינים רבים סבורים כי נשיא בית הדין הגדול דאז, הרב יצחק יוסף, עירב אינטרסים פוליטיים בהחלטות על שיבוצי דיינים ומינוי ראשי הרכבים וראב"דים. בהקלטות נשמע דיין אחד טוען כי איש ש"ס, דוד עמר, שכיהן כעוזרו של הרב יוסף ולאחר מכן כעוזרו של אריה דרעי, "הוא הראשון לציון בפועל. הוא ממנה". דיין אחר סיפר כי "אף אחד לא רוצה להתעסק איתו [עם הרב יצחק יוסף] ועם הסביבה שלו. מערבבים שם כל מיני גורמים וכל מיני אינטרסים. מהלכים אימים ברמזים. ממנים ראב"ד כי הוא קרוב ל'הוא'". דיין אחר אמר בפשטות: "הוא הרס את בתי הדין מן היסוד". דוגמה אחרת היא משנת 2018, אז התעכב שיבוץ של דיינים חדשים בשל עימות בין נשיא בית הדין הגדול, הרב דוד לאו, ובין מפלגת ש"ס ששלטה במשרד לשירותי דת. בש"ס טענו כי הסיבה לעיכוב היא שהרב לאו מתעדף דיינים חרדים אשכנזים בבחירת השיבוצים, ואילו הרב לאו עצמו כתב במכתב למשנים ליועץ המשפטי לממשלה על "מסר שהתקבל ישירות מגורם בלשכת השר ולפיו 'אין מה לדבר בתקופה זו על מינויים קבועים עד לאחר הבחירות, שכן השר אינו מעוניין בהלהטת היצרים של דיינים שלא ייבחרו למקומות אליהם הם מעוניינים'". במילים אחרות, לטענתו, מפלגת ש"ס מנעה שיבוץ דיינים עד לאחר הבחירות, מחשש שדיינים שלא יהיו מרוצים מהשיבוץ יפגעו בקמפיין הבחירות המפלגתי – מה שמלמד גם על עומק הקשר של הדיינים עם המנגנון המפלגתי של ש"ס.
מה הגורמים למצב ומה ניתן לעשות?
רבים מקבלים את המציאות שתוארה עד כה כגזירת גורל הנובעת מהאופי הדתי-חרדי של בתי הדין הרבניים. הם רואים את ההתנהלות המתוארת כחלק מתרבות השטעטל הכללית של הממסד הדתי. אני סבור כי זהו תיאור לא נכון של המציאות. בעיניי, ההתנהלות המתוארת היא תוצאה של גורמים מבניים הקשורים לאופן הייחודי שבו הסדיר המחוקק את בתי הדין בהשוואה לערכאות שיפוטיות אחרות, כך שתיקוני חקיקה מבניים יכולים לצמצם מאוד את התופעות שתוארו. ברצוני להתמקד כאן בשני גורמים מבניים מרכזיים הדורשים שינוי:
דווקא המעבר למשרד המשפטים חיזק את היעילות של עבודת בתי הדין וסייע במיגור תופעת האיחורים והיעדרויות הדיינים שבתי הדין סבלו ממנה שנים רבות
החזרת בתי הדין למשרד המשפטים: מלבד בתי הדין הצבאיים, בתי הדין הרבניים הם הערכאה השיפוטית היחידה בישראל שאינה מוכפפת למשרד המשפטים. עד שנת 2004 היו בתי הדין הרבניים יחידת סמך של משרד הדתות. בשנה זו – לאחר פירוקו של המשרד – הם הועברו למשרד המשפטים, ובשנת 2015 הם הוחזרו למשרד לשירותי דת, שהוקם מחדש. מיקומם של בתי הדין הרבניים במשרד לשירותי דת משקף במובן מסוים את התפיסה שמדובר בגוף שירותי ולא בערכאה שיפוטית, אך הבעיה אינה רק במישור הסמלי. במצב הנוכחי, השר לשירותי דת נמנה כמעט באופן קבע עם אחת המפלגות הדתיות (בדרך כלל ש"ס), ומטבע הדברים הדבר משפיע על החלטותיו. מי שהודה בכך בפה מלא בהקשר מעט אחר הוא השר לשירותי דת לשעבר, יעקב מרגי מש"ס. בשנת 2013 הצדיק מרגי את העובדה שהסמכות להדחת רבני ערים במקרים חריגים מצויה בידי שר המשפטים ולא בידי השר לשירותי דת: "כנראה מי שכיוון את זה כיוון גבוה, ידעו שפוליטיזציה לא חסרה, עדיף במשרד המשפטים". מרגי עמד בדבריו על כך שדווקא במשרד המשפטים – שאינו מעורב בפוליטיקה הדתית – ישנה אפשרות סבירה יותר להדחה של רב מטעמים ענייניים, בלי מעורבות של עניינים פוליטיים ומפלגתיים בהחלטה מקצועית.
בעבר היו גורמים דתיים שהתנגדו להכפפת בתי הדין הרבניים למשרד המשפטים בנימוק שהסמכות החילונית תפגע בעצמאות הדתית של בתי הדין. ברם, 11 השנים שבתי הדין חסו בהן תחת משרד המשפטים מוכיחות שאין בטענה זו ממש. ההפך הוא הנכון. כפי שראינו, דווקא המעבר למשרד המשפטים חיזק את היעילות של עבודת בתי הדין וסייע במיגור תופעת האיחורים והיעדרויות הדיינים שבתי הדין סבלו ממנה שנים רבות. כך, תופעה שבמשך כמעט 60 שנה נתפסה כחלק מהד.נ.א של בתי הדין הרבניים נעלמה בן רגע לאחר ששרי המשפטים פשוט הודיעו שידיחו דיינים שאינם מתיישרים עם נהלי עבודה סבירים. מאז החזרת בתי הדין הרבניים למשרד לשירותי דת נראה שוב שהשרים הממונים מתקשים להיאבק בתופעות פסולות בבתי הדין, וממאנים לקבל את המלצותיו של נציב תלונות הציבור על שופטים להעמדה לדין משמעתי ואף להדחה של דיינים.
הפרדה בין הרבנות הראשית לבתי הדין הרבניים: בעוד שנשיא בית המשפט העליון מתמנה כיום על פי שיטת הסניוריטי (כלומר, לתפקיד מתמנה השופט הוותיק ביותר), את תפקיד נשיא בית הדין הגדול מאיישים שני הרבנים הראשיים לישראל לסירוגין. הרבנים הראשיים הם אנשים פוליטיים לחלוטין – הן משום שהם נבחרים לתפקידם באופן פוליטי על ידי אסיפה המורכבת בעיקר מנציגי ציבור, והן משום שתפקידם הוא בעל היבטים פוליטיים מובהקים. לדוגמה, התפקיד הראשון של הרבנות הראשית המוגדר בחוק הוא "מתן תשובות וחוות דעת בענייני הלכה לשואלים בעצתה", תפקיד הכולל התבטאות בעניינים ציבוריים שעל סדר היום. כפועל יוצא מכך, הרבנים הראשיים באים במגע רצוף עם פוליטיקאים.
כפי שהראיתי לעיל, הדבר מוביל לחיזוק הפוליטיזציה ולכניסה של אינטרסים מפלגתיים לניהול השוטף של בתי הדין הרבניים. יתירה מכך, הדבר אינו הולם מכיוון שלתפקיד הרב הראשי לא נדרשת כלל תעודת כושר לדיינות, כך שמרבית נשיאי בית הדין הגדול בשלושת העשורים האחרונים, ובכללם שני הרבנים הראשיים המכהנים, הינם חסרי הסמכה לדיינות. נראה שגם מבחינת עומס ישנו קושי טכני למלא את שני הפונקציות של רב ראשי ונשיא בית הדין הגדול במקביל.
גם גורמים מבפנים וגורמים שאינם חשודים כלל ב"לעומתיות" לבתי הדין מודעים לצורך בשינוי המצב.
שני תיקוני החקיקה שהוצגו כאן מקובלים גם על גורמים הנחשבים לשמרנים בשדה הפוליטי. יו"ר מפלגת הציונות הדתית, השר בצלאל סמוטריץ', קרא בשנת 2019 להחזיר את בתי הדין הרבניים למשרד המשפטים: "בתי הדין היו במשרד המשפטים ושם מקומם הטבעי. הם הועברו בקדנציה האחרונה למשרד הדתות וזו טעות. בתי הדין הם לא שטיבל של דתיים. הם חלק ממערכת המשפט הממוסדת של מדינת ישראל". באשר להצעה להפריד בין הרבנות הראשית לבתי הדין ולמנות את נשיא בית הדין הגדול מבין הדיינים עצמם, הרי שחבר הכנסת משה גפני הגיש לאורך שנותיו בכנסת הצעות חוק רבות ברוח זו, ואף עמד בדברי ההסבר לחוק על הבעייתיות שבמינוי נשיאי בית הדין כיום באמצעות "אסיפה בעלת סממנים פוליטים מובהקים". כמו כן, באוקטובר 2021 פרסמה הנהלת בתי הדין הרבניים גילוי דעת שעליו היו חתומים קבוצה של דיינים בכירים בדימוס, וגם הם התייחסו, אם כי בעדינות, לכך שהעובדה שהרבנים הראשיים הם נשיאי בתי הדין מכניסה פוליטיזציה לבתי הדין: "תפקיד הרב הראשי לישראל כרוך מעצם טבעו במגע וחיכוך מתמיד עם ראשי המדינה, אנשי ציבור, פוליטיקאים ודמויות שונות מגווני הציבור בישראל. מגע וחיכוך מתמיד זה, פעמים רבות אינו הולם ולא מתאים לזהירות והתרחקות מתחום הפוליטיקה והעסקנות הציבורית הנדרשים מדיין הנושא משרה שיפוטית".
ציטוטים אלו מלמדים כי התופעות השליליות שהצגנו אינן רק תוצאה של ביקורת חיצונית, אלא גם גורמים מבפנים וגורמים שאינם חשודים כלל ב"לעומתיות" לבתי הדין מודעים לצורך בשינוי המצב. במצב הפוליטי הנוכחי האינטרסים הפוליטיים והמפלגתיים, יקשו על קידום תיקוני החקיקה המוצעים, אך לא מן הנמנע שבעתיד ניתן יהיה לקדם שינויים בנושא, תוך רתימה של גורמים מגוונים במערכת הפוליטית.
