המהפכה בשירותי הדת

 

פורסם במקור ראשון, סיוון תשע"ב

 החלטת היועץ המשפטי לממשלה מאפשרת לפתוח את הנושא של הקצאת תקציבי שרותי דת בישראל. לא סוד הוא שבגלל עומק הקשר שבין פוליטיקה ודת מעוררים שרותי הדת בישראל דאגה וסלידה. כשעוסקים בסוגיית משכורות רבנים התחושה של ציבור הולך וגדל היא שאין שום מתאם בין בעלי תפקידים מקבלי שכר לבין הקהל שאמור לקבל את השרות. יותר מדי מקרים מתהלכים בקרב מחננו שבהם יושב אדם פלוני על תקן של רב שכונה בלי שאנשי השכונה יודעים אפילו מיהו. רבנים רבים, בני הציונות הדתית, משרתים אלפי אנשים בלי שיקבלו כל תמורה מהמדינה. הבעיה גדולה כפליים בגלל שהציבור הכללי משוכנע שהרב העומד לשירותם בכל שעה משעות היממה מתוגמל על ידי מאן דהוא. מבחינת הציבור התשלום לרבנים ניתן על ידי מערכת המיסים ונגזר מתקציבי שרותי הדת. הסכמים פוליטיים מאפשרים למערכת שרותי הדת להתנהל באופן שאינו מוסיף לא אהבה לתורה ולא כבוד למחזיקי התורה.

המהפכה שצריכה להתרחש בנושא זה היא בהגדרת קהילות הזכאיות לקבלת תקציבי מדינה לשירותי דת. תנועת "נאמני תורה ועבודה" שקדה על הכנת מסמך עקרונות למהפכה זו. המפתח להגדרת קהילות אלו יינתן בהתאם למספר חברי הקהילה, להיקף הפעילות הדתית (תפילות ושיעורי תורה) ופעילות חסד שמתחייב מעצם הווייתה של הקהילה בישראל. לתוך מאגר מקבלי התקציבים תוכל להיכנס כל קהילה המוכיחה את פעילותה למען הענקת שרותי דת בישראל. השקיפות וההתנהלות הסדירה תהיה המפתח העיקרי לכניסה למאגר הזכאות הזה. יש הטוענים שהקהילות הרפורמיות הן פיקציה. השיטה החדשה תוכל לאשש או לדחות את הטענה הזו, בבדיקת החברים הפעילים בקהילה ובבדיקת היקף הפעילות. קהילה רפורמית או כל קבוצה אחרת המתגבשת לצורך יצירת פעילות דתית תהיה זכאית ליחס שווה ערך לכל קהילה דתית אחרת.
לצערי בנקודה זו מפסיק לפעול ההגיון ומתעורר הפחד מפני האיום שבכניסת התנועה הרפורמית ללב החברה הישראלית. המלחמה ברפורמים כתנועה הייתה מאז ומתמיד חזית מאוחדת לכל פלגי החברה הדתית השסועה. פתאום אתר "חדרי חרדים" מכתיר את הרב שלמה אבינר בתואר "הגר"ש אבינר" – רק בגלל שקרא להחלטה הזו "התאבדות" של המדינה. אחים לצרה מוצאים מקלט איש בחיק משפחתו. האלימות המילולית כלפי התנועה הרפורמית בכלל וראשיה בפרט אינה מוסיפה לנו, לרבנינו ולקהלנו שום כבוד. דומני שראוי לנהל את הדיון על משמעות ההחלטה באופן שיכבד את הבריות לסוגיהם. האיום כאילו מהלך זה יחריב את מדינת ישראל צריך לעורר דאגה בעיקר בקרב הציבור הדתי.
בתחום המשק והכלכלה למדנו כולנו, גם אנשים עם חשיבה סוציאליסטית, שהמונופול עלול להשחית את בעליו. כשאדם מחזיק במונופול ומאיים שאם השוק ייפתח המוצר יינזק – אנו לא מאמינים לו. אנו חשים שהוא מבקש להחזיק בכוח במוצר כדי לא לאבד את המפתחות של הבעלות. כך גם בתחום הרוח. אי אפשר להלך אימים על הציבור בטענות מונופוליסטיות ולקבוע שבהיפתח השוק לתחרות – תחרב היהדות כולה. צריך לנהל את המאבק על דמותה היהודית של מדינת ישראל ועל שלומו של העם היהודי באופן הגון וחיובי. מאז ילדותינו שיננו את דברי הראי"ה קוק זצ"ל ש"הצדיקים הטהורים אינם קובלים אלא מוסיפים". הסגנון האלים והמאיים לא יוביל את הציבור הישראלי לאהבת תורה ולא יוביל את רבני הציונות הדתית לעמדת הנהגה. נמשיך להתבשם במגזר הפנימי שלנו ולהתפלא שהמוני בית ישראל לא נרתמים לעגלתנו.
אבל אפשר אחרת. אנו, רבני קהילות המאמינים בכוח התורה להחיות ולרפאות כל לב ורוח, נהיה מוכרחים לעמוד מול שוק פתוח ולהציע את מרכולתנו: יהדות מחויבת למורשת ההלכה המסורה בידינו מדורי דורות ויהדות המחויבת לציבור הישראלי והיהודי על כל גווניו וצרכיו. מכוח האמונה והאהבה שינקנו בבתי מדרשנו ומכוח השליחות והאחריות לכלל הציבור – נעשה ונצליח.